השאלה שלפנינו היא, איפוא, אם אי העברת ניכויי מס הכנסה, שניכו אדם או תאגיד ממשכורות עובדיהם וממי שקיבל מהם תשלומים - מהווה עבירה נמשכת או עבירה חד-פעמית; והפועל היוצא מהגדרה זו - מתי מתחילה תקופת ההתיישנות לגבי העבירה האמורה. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא אי העברת ניכוי מס הכנסה ממשכורות עובדים: .1ביום 10.1.95הגישה המערערת כתב אישום נגד חברת בוני הבירה בע"מ (להלן-החברה), ונגד מנהלה בגין אי העברת ניכויי מס הכנסה שהחברה ניכתה ממשכורות עובדים ומתשלומים למקבלי תשלומים, עבירה לפי סעיף 219לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש], התשכ"ה- 1965(להלן-הפקודה), וזאת בתקופה מאפריל 1985ועד דצמבר .1987לפי כתב האישום, הנאשמים לא העבירו לרשויות המס סך 097,.164- ש"ח. .2הנאשמים טענו טענת התיישנות, וביום 28.11.95קבל בית המשפט קמא (כב' השופט יצחק שמעוני) את טענת ההתישנות לגבי כל האישומים, ובין היתר, דחה גם את טענת המאשימה כי לגבי חלק מן האישומים בוצעה חקירה שהפסיקה את תקופת ההתיישנות. .3המדינה מערערת על החלטה זו בשני נימוקים: א. מאחר שעד היום לא העבירו הנאשמים את סכום הניכויים לרשויות המס, הרי מדובר בעבירה נמשכת, שאינה מתיישנת. ב. ביום 28בינואר 1993נחקר מנהל החברה ע"י פקיד שומה ירושלים. החקירה לא בוצעה ע"י פקיד שומה "חקירות" אלא ע"י פקיד שומה אחר ושלא תחת אזהרה, וצוין בה כי היא "טרום חקירה". אולם, גם כך, הרי מדובר בחקירה המפסיקה את מרוץ ההתישנות על פי סעיף 225לפקודה, לפחות בכל הנוגע לאישומים 21עד 32, המתייחסים לעבירות שבוצעו בין ינואר 1987לבין דצמבר .1987 .4סעיף 219לפקודה קובע, לאמור: אי העברת מס שנוכה "נוכה מס על פי סעיפים 161, 164או 170ובלי הצדק סביר לא שולם לפקיד השומה כאמור בסעיפים 161או 166או 171, דינו של החייב לנכות - מאסר שנתיים או קנס 000, 30לירות ופי שניים מסך כל הניכויים האמורים או שני העונשים כאחד; הטוען כי היה לו הצדק סביר - עליו הראייה". במקרה דנן, אין טענה של הצדק סביר. סעיף 225לפקודה קובע לאמור: "לא תוגש תביעה פלילית לפי פקודה זו כעבור 6שנים משנת המס שבה נעברה העבירה ובעבירה על הוראות ס' 220כעבור 10שנים משנת המס שבה נעברה העבירה". ועוד זאת: סעיף 9(א) לחסד"פ קובע: "באין הוראה אחרת לענין זה בחוק אחר אין להעמיד אדם לדין בשל עבירה אם עברו מיום ביצועה - .... (3) בעוון - חמש שנים". וסעיף 9(ג) לחסד"פ קובע: "בפשע או עוון אשר תוך התקופות האמורות בסעיף קטן (א) נערכה לגביהם חקירה על פי חיקוק... יתחיל מנין התקופות מיום ההליך האחרון בחקירה... " .5חיקוקים אינם מתארים, ואינם מגדירים, בדרך כלל "עבירות נמשכות", והשאלה אם עבירה היא "נמשכת" או "חד-פעמית" מתבהרת ממהותה של העבירה. .6השאלה שלפנינו היא, איפוא, אם אי העברת ניכויי מס הכנסה, שניכו אדם או תאגיד ממשכורות עובדיהם וממי שקיבל מהם תשלומים - מהווה עבירה נמשכת או עבירה חד-פעמית; והפועל היוצא מהגדרה זו - מתי מתחילה תקופת ההתיישנות לגבי העבירה האמורה. .7בית המשפט העליון קבע בר"ע 122/82 (מרדכי עלפי נ. מדינת ישראל פד"י ל"ז(2), 326), כי עבירה של אי הגשת דוחו"ת למס הכנסה - הינה עבירה נמשכת, או בלשונו: "אין ספק בדבר, שהעבירה הנדונה אינה "רגעית" או "חד-פעמית". משילובם של הסעיפים 131, 132ו-216(4) לפקודה יוצא, שמוטלת היתה חובה על המערער להגיש דין וחשבון לפי סעיף 132לא יאוחר מיום .31.7.80אם המערער לא הגיש את הדו"ח מיד בתחילתו של יום ה1.8.80-, הוא לא הופטר מהחובה להגיש את הדו"ח, והחובה המשיכה לחול עליו גם מכאן ואילך, כל עוד לא הגישו, כשהחובה מלווה בסנקציה פלילית". (עמ' 329סעיף 4סיפא). "הדוקטרינה של העבירה "הנמשכת" מתייחסת לעבירה, המחייבת קיום משך זמן כלשהו עד להשלמתה התחילית, ועם זאת היא הולכת ונמשכת עד להשלמתה הסופית, מבלי שהיא חדלה להיות עבירה אינטגרלית אחת". (שם, עמ' 330, סעיף 6רישא). בית המשפט שם מתייחס גם למאמרו של פרופ' פלר בענין עבירות נמשכות, (1967), ומאמץ את גישת פרופ' פלר, כדלקמן: "לדעתו של המחבר ניתן לסווג כעבירות "נמשכות" עבירות של החזקת טובין מוברחים, החזקת נכסים שיש עליהם חשד סביר שהם גנובים וכו'... יש להניח, שאליבא דהמחבר הנכבד אפשר לראות גם בעבירה נושא הערעור עבירה "נמשכת": לאחר שבסיסה ה"איכותי" הושלם, היא הולכת ותופחת מבחינה "כמותית", ככל שחולף הזמן, והעבריין לא מילא את החובה המוטלת עליו, והיא "מבשילה", כאשר אירע מאורע, המנתק את רציפותה, או כאשר מוגש כתב אישום. אך היא אינה חדלה להיות עבירה אינטגרלית ויחידה, שבגדרה לא ניתן לגזור את דינו של הנאשם אלא פעם אחת". (עמ' 331-330, סעיף 6). בתי משפט בערכאות נמוכות יותר - סטו מהילכת עלפי, אולם פסקי דינם אינם מחייבים אותנו בפסיקתנו. .8ב"כ המשיבים טוען כי העבירה נושא הערעור שלפנינו - אינה עבירה נמשכת, וכי לפי סעיף 225לפקודה אין להגיש תביעה פלילית בגינה כעבור שש שנים משנת המס בה נעברה העבירה, ועל כן בוודאי אין להגיש כתב אישום לאחר שעברו שש שנים מתום שנת המס, כך שבכל מקרה חלה התישנות מינואר .1994 עוד טוען ב"כ המשיבים כי "החקירה" שהתנהלה בינואר 1993, לא היתה מסוג החקירות המפסיקות את תקופת ההתיישנות. .9איננו מקבלים את עמדת ב"כ המשיבים, שנתקבלה ע"י בית המשפט קמא. גם לנו נראה, כמו לבית המשפט העליון בהילכת עלפי, כי כל עוד לא ריפאו הנאשמים את הפגם, וכל עוד לא העבירו את כספי הניכויים לרשויות מס הכנסה מדובר בעבירה נמשכת, שבסיסה האיכותי הושלם, והיא הולכת ותופחת מבחינה כמותית, ועדיין מהווה אותה עבירה אינטגרלית - שבידי הנאשמים להפסיקה ע"י העברת הניכויים למס הכנסה. יתרה מזו - אם לגבי אי העברת דוחו"ת למס הכנסה - סבר בית המשפט העליון כי מדובר בעבירה נמשכת, קל וחומר כשמדובר בכספים שהנאשמים ניכו מעובדיהם וממקבלי תשלומים אחרים - והם ממשיכים ומחזיקים בהם שלא כדין מזה שנים רבות. במקרה זה אין מדובר בכספים השייכים לנאשמים, אלא בכספים שהגיעו לעובדים ולמקבלי תשלומים, מהם נוכה מס הכנסה ע"י הנאשמים על פי הדין, כנאמני רשויות המס. משניכו הנאשמים את התשלומים כפי שצוו, ולא העבירו למס הכנסה את הכספים שאינם שייכים להם - הם הפרו, למעשה, את האמון שניתן בהם בעת שניתנה להם הסמכות והחובה לנכות את המס, בכך שלא מלאו חובתם עד תומה - והשאירו ברשותם כספים לא להם. בכך דומים מעשיהם למעשיו של מי שמחזיק וממשיך להחזיק ברכוש גנוב. וכי מה ההבדל בין מי שמחזיק מקלט רדיו גנוב לבין מי שממשיך ומחזיק בניגוד לחוק בכסף שאינו שייך לו? מה גם שהוא ממשיך להחזיק בו שנים ארוכות, ואף מודיע כי אין בדעתו להחזירו לבעליו החוקיים, ואין חשיבות כלל ועיקר לסיבת עיכוב הכספים בידיו. .10דיני ההתיישנות דנים בעבירה חד-פעמית, אשר לאחר שאדם ביצע אותה, פוטר אותו המחוקק מהבאתו לדין - לאחר עבור התקופות הקבועות בדין. העבירה הנמשכת היא מסוג העבירות המתמשכות, שבידי העובר עליהן - להפסיקן, אך הוא בוחר מיוזמתו שלא לעשות כן. מי שבידו להפסיק את עבירותיו ובוחר שלא לעשות כן - אינו יכול להלין על כך שתקופת ההתיישנות טרם החלה לגבי אותה עבירה, שהרי בהפסקת ביצוע העבירה המתמשכת על ידיו - בכוחו להתחיל את מרוץ ההתיישנות. .11למעלה מן הצורך נציין, כי החקירה שנערכה ע"י פקיד שומה ירושלים למנהל החברה - הינה בגדר חקירה לפי סעיף 9(ג) לחסד"פ - המפסיקה את תקופת ההתיישנות. אין מדובר כאן ב"עבודה משרדית", או ב"איסוף מידע", אלא בחקירה ממש, גם אם זו כונתה "טרום חקירה", גם אם בוצעה ע"י פקיד שומה רגיל ולא פקיד שומה "חקירות", וגם אם עדות מסוימת נגבתה, באותו שלב - שלא תחת אזהרה. עובדה היא כי על בסיס החקירה - הוגש כתב אישום. החקירה שבוצעה בינואר 1993, בוצעה בתוך תקופת ההתיישנות של שש שנים לגבי אישומים 21עד 32, אפילו היינו קובעים (ואיננו קובעים כך), כי תקופת ההתיישנות מתחילה ביום .1.1.88 .12לאור כל האמור, אנו מקבלים את ערעור המדינה וקובעים כי לא חלה התיישנות בהגשת כתב האישום. כתב האישום יוחזר לבית המשפט קמא לצורך דיון בו. מיסיםמס הכנסהניכוי מסמשכורת