ביום 1.9.09 הגישו המבקשים בקשה לביטול ההחלטה שניתנה בבקשת האכיפה, כאשר את אי ההתיצבות לדיון שנקבע בה נימקו בטעות אנוש. קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא אי התייצבות לדיון עקב טעות אנוש: רקע כללי 1. בפנינו בקשה לביטול החלטה שניתנה ע"י ביה"ד ביום 23.7.09 במעמד צד אחד (בתיק בש"א 5641/09), המורה על אכיפת יחסי העבודה בין הצדדים (להלן: "הבקשה" או "הבקשה לביטול"). 2. במהלך הדיון שהתקיים בבקשה לביטול ביום 30.9.09 הוחלט כי הראיות הלכאוריות שיוצגו בפני ביה"ד ישמשו אף לצורך ההחלטה בשאלה - האם יש מקום ליתן צו זמני כמבוקש על-ידי המשיבה; קרי - צו לאכיפת יחסי העבודה. זאת, ככל שביה"ד יחליט כי יש מקום לבטל את ההחלטה מיום 23.7.09, שניתנה כאמור במעמד צד אחד. תמצית העובדות הצריכות להכרעה אותן אנו קובעים ברמה הלכאורית 3. המבקש 1 (להלן: "המבקש" או "המבקש 1") הינו מרכז לימוד הכולל ביה"ס בו עבדה המבקשת כמורה. המבקשת 2 הינה עמותה רשומה המפעילה את המבקש 1. 4. המשיבה הועסקה על ידי המבקש 1 כמורה לתנ"ך, יהדות והיסטוריה החל מפברואר 2001. 5. בסמוך ליום 31.5.09 קיבלה המשיבה הודעת פיטורים, הנושאת תאריך 25.5.09, בה נכתב כך: "צר לי להודיעך שהנהלת המרכז התורני טכנולוגי בנחלים החליטה להפסיק את עבודתך כמורה בשנה"ל תש"ע. הפסקת עבודתך היא כתוצאה בירידה במספר התלמידים מחבר העמים בביה"ס וסגירת מגמת קירור ומיזוג. לאור האמור, עבודתך בביה"ס תסתיים אי"ה ביא' באלול התשס"ט 31.8.09. אני מאחל לך הצלחה בהמשך הדרך". 6. לדברי המשיבה, הודעת הפיטורים נמסרה לה על אף שלא חל צמצום במספר התלמידים שהיה צפוי ללמוד אצל המבקש 1. כן טוענת המשיבה כי בד בבד עם פיטוריה, פוטרו מורים נוספים במבקש 1, כולם "ממוצא רוסי", וכן כי ככל שפיטוריה ייכנסו לתוקף אזי שלא יוותרו במשיב 1 מורים "ממוצא רוסי". המשיבה טענה לפיכך כי פיטוריה לוקים באפליה מחמת מוצאה. נוכח טענות אלה הגישה המשיבה בקשה לאכיפת יחסי העבודה בין הצדדים (להלן: "בקשת האכיפה"). 7. ביום בו הגישה המשיבה את בקשת האכיפה כמפורט לעיל, ניתנה ע"י ביה"ד החלטה המורה לה למסור העתק מבקשתה ומן ההחלטה שניתנה בה למבקשים, עד ליום 17.7.09 בשעה 10:00. דיון במעמד הצדדים נקבע ליום 22.7.09 בשעה 11:00, כאשר ביה"ד הורה למבקשים להגיש תגובה לבקשת האכיפה שהגישה המשיבה עד 24 שעות לפני מועד הדיון שנקבע. חרף האמור, לדיון שנקבע ליום 22.7.09 לא התייצב איש מטעם המבקשים, ואף לא הוגשה תגובה מטעמם. זאת על אף שהמשיבה הציגה לביה"ד אישורי מסירה ואף הודיעה על מסירת הבקשה, כתב התביעה וההחלטה לידי המבקשים במסירה אישית. לאור זאת, עתרה המשיבה למתן צו בהתאם לבקשת האכיפה במעמד צד אחד. 8. בנסיבות הללו ניתנה כאמור החלטה מיום 23.7.09, במעמד צד אחד, אשר קיבלה את בקשת האכיפה. 9. ביום 1.9.09 הגישו המבקשים בקשה לביטול ההחלטה שניתנה בבקשת האכיפה, כאשר את אי ההתיצבות לדיון שנקבע בה נימקו בטעות אנוש. 10. לגופו של ענין, טענו המבקשים כדלקמן: המשיבה התקבלה לעבודה בשנת הלימודים תשס"א, לאחר שהציעה למבקש להקים מגמת לימוד שיועדה לציבור התלמידים העולים יוצאי מדינות חבר העמים. המשיבה הציעה שהתלמידים העולים ירוכזו במגמת קירור ומיזוג, שנחשבה מאתגרת יותר מבחינה טכנולוגית, מאחר ורמתם הטכנולוגית של התלמידים היתה, לטענתה, גבוהה מזו של התלמידים הישראליים. זאת לעומת רמת המקצועות ההומניים שנלמדו במגמה הנ"ל, שהיתה נמוכה יותר מזו שהיתה בכיתות בהן למדו תלמידים ילידי הארץ. במשך כל תקופת העסקתה אצלם לימדה המשיבה תלמידים עולים אלא שלמרבה הצער מספר התלמידים יוצאי מדינות חבר העמים שלמדו בביה"ס הלך ופחת עד שהגיע בשנת תש"ע ל-12 תלמידים (לעומת 70 תלמידים בתשס"א). מצב דברים שהוביל בסופו של יום לצורך בפיטוריה של המשיבה. 11. המבקשים הכחישו מכל וכל את הטענה כי בד בבד עם המשיבה פוטרו כל המורים האחרים "ממוצא רוסי", כאשר לגרסתם פיטורי המשיבה נעשו רק לאחר שכל הנסיונות לקרב תלמידים עולים לביה"ס לא עלו יפה ומאחר שבשנת תש"ע פעלה בביה"ס רק כיתת עולים אחת. כן טענו המבקשים כי המורים שלא פוטרו היו ותיקים מהמשיבה. 12. במהלך הדיון שהתקיים בבקשה לביטול ביום 30.9.09 העיד בפנינו מטעם המבקשים מנהל המבקש - מר מרדכי כהן, כשבמסגרת עדותו כאמור ציין לשבח את עבודתה של המשיבה עם התלמידים יוצאי מדינות חבר העמים. עם זאת, לדבריו אין המשיבה מתאימה ללמד תלמידים ילידי הארץ ולהכינם לבגרות וזאת, משום שאין לה את ההשכלה האקדמאית הנדרשת לצורך כך. 13. עם תום שמיעת עדותו של מר כהן ובשים לב לכך שטובת התלמידים הנוגעים בדבר עמדה הן לנגד עיני ביה"ד והן לנגד עיניהם של הצדדים ובהתאם להמלצת ביה"ד הגיעו הצדדים להסכמה לפיה, המפקח מטעם משרד החינוך - מר יהודה בש - יביע עמדתו בשאלה האם המשיבה כשירה מבחינת דרישות משרד החינוך ללמד במבקש את המקצועות אותם לימדה בעבר (לשון, תנ"ך, יהדות והיסטוריה או איזה מהם) ואם כן - באילו כיתות. כמו כן התבקשה עמדת המפקח בשאלה - האם המשיבה כשירה, מבחינת דרישות משרד החינוך, להכין את התלמידים הלומדים במבקש לבגרות במקצועות הנ"ל או באיזה מהם. בהתאם להסכמה זו אף ניתנה החלטה המופנית למפקח, כשלצדדים ניתנה הזדמנות להגיב בכתב תוך 7 ימים לעמדתו כאמור. 14. ביום 9.11.09 התקבלה בביה"ד עמדתו של משרד החינוך, בה כתב המפקח מר יהודה בש, כדלקמן: "מורה הרוצה ללמד בבית ספר נדרש לשני תנאים: תואר אקדמי ותעודת הוראה. מורה המכין תלמידים למבחני בגרות, נדרש לתואר אקדמי שני + תעודת הוראה במקצוע הרלוונטי. מבדיקה שערכתי, מצאתי שגב' דינה פישר מחזיקה בתעודות הבאות (רצ"ב): - דיפלומה ממכון פדגוגי מהעיר קמנץ (רוסיה) - תואר מורה למוסיקה משנת 1977. - מכללת תלפיות תעודת הוראה לכל שכבות הגיל במוסיקה וריתמוסיקה משנת 1992. - תואר שני מטורו קולג' ניו יורק - ללימודי יהדות וחינוך יהודי ללא תעודת הוראה. לאור האמור לעיל, אני מבקש לסכם ולומר שגב' דינה פישר תוכל ללמד ולהכין את התלמידים לבגרות במקצוע המוסיקה והריתמוסיקה. למיטב הבנתי אין לגב' דינה פישר את התארים ותעודות ההוראה ללמד את המקצועות: לשון, תנ"ך, יהדות והיסטוריה". 15. בעקבות קבלת העמדה הודיעו המבקשים כי אין מקום להשאיר את צו המניעה שניתן בבקשת האכיפה במעמד צד אחד על כנו. 16. אשר למשיבה, הרי שזו טענה כי עמדתו של משרד החינוך אינה מבוססת על אסמכתאות על אף שיש בה כדי להגביל או לשלול את חופש העיסוק שלה. המשיבה טענה עוד כי מוכרים לה מקרים רבים בהם מורים המועסקים במבקש אינם עונים לקריטריונים המפורטים על-ידי המפקח. כן טענה המשיבה כי עמדת משרד החינוך אף אינה מתישבת עם הצהרות המבקשים בדיון מיום 30.9.09, לפיו היא (המשיבה) היתה רשאית ללמד את המקצועות אשר לימדה בעבר בכיתת העולים וכן טענה כי היא (המשיבה) הועסקה משך שנים ארוכות כמורה למקצועות הנ"ל בכפוף לפיקוח שוטף של משרד החינוך. הכרעה 17. כידוע, בבוא ביה"ד להכריע בבקשה לביטול החלטה שניתנה במעמד צד אחד, עליו ליתן את הדעת לשאלה - מדוע לא התיצב הצד מבקש הביטול, אך בעיקר עליו ליתן משקל לטענות שיש למבקש הביטול לגופו של ענין. במקרה דנן, עולה כי אי ההתיצבות של המבקשים מקורה בטעות אנוש. אשר לטענות לגופו של ענין, הרי שנראה כי מדובר בטענות כבדות משקל הנוגעות, בין היתר, לאינטרסים של צדדים שלישיים; קרי - לציבור התלמידים ולרמת ההוראה שיש להבטיח לציבור זה. מכאן שלטעמנו, מטעם כבד משקל זה בלבד יש מקום לבטל את ההחלטה שניתנה בבקשת האכיפה במעמד צד אחד. 18. אשר להצדקה למתן צו אכיפה זמני נוכח טיעוני הצדדים לגופו של ענין ובשים לב לראיות הלכאוריות שהוצגו בפנינו יאמר כי סבורים אנו שאין מקום ליתן צו כאמור תחת הצו שבוטל ואף אין מקום ליתן צו בהיקף מוגבל יותר ונסביר: כפי שצויין לעיל, סבורים אנו כי השיקול המכריע בענייננו נעוץ בעמדתו של משרד החינוך, ממנה עולה לכאורה כי למשיבה אין את הכישורים הנדרשים ללמד את המקצועות אותם לימדה בעבר במבקש ולהכין תלמידים לבגרות במסגרתו. מוצאים אנו לחזור ולהדגיש כי במקרה דנן חובה על ביה"ד ליתן משקל ראוי ונכבד לא רק לאינטרסים של הצדדים לסכסוך אלא גם, אם לא בעיקר, לאינטרס של ציבור התלמידים שאינו מיוצג בהליך זה; קרי - לאינטרס שיש לציבור זה לקבל שירותי הוראה ברמה סבירה ובהתאם לדרישות שקבע הגורם המפקח על החינוך על-פי הדין. 19. אשר לטענות המשיבה, הטוענת כי משרד החינוך לא הפנה למקור חוקי עליו הוא נסמך בדרישותיו, הרי שסבורים אנו כי כל עוד הדרישות שהציג משרד החינוך הינן במתחם הסבירות וההגיון, הרי שהמקום לברר את המקור המשפטי והחוקי כאמור, צריך להעשות במסגרת התביעה העיקרית ולא - במסגרת ההליך הזמני. הליך בו נדרש ביה"ד לאזן בין מאזן הנוחות של כלל הנוגעים בדבר, לרבות צדדים שלישיים. עם זאת ועל מנת שלא לצאת פטורים בלא כלום נציין כבר בשלב זה כי למשרד החינוך הוקנו סמכויות רחבות היקף מכח חיקוקים שונים, ובכלל אלה סמכות לקבוע כללים למתן רשיון הוראה במוסדות החינוך לסוגיהם. זאת, בין היתר, מכח פקודת החינוך [נוסח חדש], תשל"ח-1978, מכח כללי פיקוח על בתי ספר (מבחנים למתן רשיונות), תשל"א-1971 ומכח חוק פיקוח על בתי ספר, תשכ"ט-1969. 20. אשר לטענה לפיה, ידוע למשיבה על מקרים רבים בהם הועסקו מורים בתפקידי הוראה על אף שלא ענו על הקריטריונים שהציג משרד החינוך (לרבות המשיבה עצמה) יאמר - כי ככל שימצא כי משרד החינוך לא הפעיל בעבר את סמכות הפיקוח שלו כדבעי, הרי שהדבר אינו יכול להוות הצדקה להמשך העסקה של מי שאינו עונה לקריטריונים סבירים שנקבעו בדין ואשר נועדו להגנתו של ציבור רחב של תלמידים. 21. לנוכח כל האמור לעיל, אנו קובעים אפוא כי צו המניעה הזמני שניתן במעמד צד אחד ביום 23.7.09 - מבוטל וכי אין ליתן תחתיו צו מניעה זמני אחר (אף לא מוגבל בהיקפו) כנגד המבקשים. עם זאת, בשים לב להוצאות שנגרמו למשיבה עקב אי התיצבות המבקשים לדיון ביום 27.3.09, הרי שהחיוב בהוצאות שנפסק על-פי ההחלטה מאותו מועד - יוותר על כנו. 22. אשר להוצאות הבקשה למתן צו מניעה זמני, אשר נדחתה כאמור במסגרת החלטה זו - הרי שביה"ד ידרש אליהן במסגרת פסה"ד בתיק העיקרי ובהתאם לתוצאותיו. דיוןאי התייצבות לדיון