קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא איחוד משפחות - שיקולי ביטחון: 1. בפני עתירה שהגישה העותרת המבקשת לאשר בקשה לאיחוד משפחה שהגישה עבור בעלה (להלן - העותר). העותרת תושבת ישראל, מחזיקה בתעודת זהות ישראלית ונשואה לעותר מאז דצמבר 1998. 2. ביום 25.2.99 הגישה העותרת למשיב בקשה לאיחוד משפחה עבור בעלה (מספר 70/99). ביום 4.8.99, לאור חוות דעת גורמי הבטחון בדבר מניעה ביטחונית מצד העותר, סורבה הבקשה. 3. ביום 26.6.01 הגישו העותרים בקשה נוספת לאיחוד משפחה (מספר 371/01). ביום 4.8.02 הודיע המשיב לעותרים על דחיית הבקשה (נספח ע/8 לעתירה). 4. העותרים טוענים כי המשיב לא נימק כראוי את טיבה של המניעה הבטחונית ושוללים מכל וכל את טענת המשיב כי העותר מהווה סיכון בטחוני. לטענתם, זכותם לאחד את משפחתם הינה זכות יסוד בעלת חשיבות מהמעלה הראשונה ופגיעה בזכות זו מחייבת את המשיב להצביע על נימוקים מבוססים ועל סכנה בטחונית ברמת הסתברות של "וודאות קרובה". עוד טוענים העותרים כי היה על המשיב להתחשב במצבה הבריאותי של העותרת וכי התעלמות המשיב מהצרכים ההומניטריים של העותרת מעידים על שרירות לב ואטימות. 5. המשיב טוען כי בקשת העותרים לאיחוד משפחה, סורבה בשל מניעה בטחונית המבוססת על מידע מודיעיני אמין, ממנו עולה בבירור כי העותר מהווה סיכון לבטחון המדינה. לטענתו, עמדת גורמי הבטחון הינה כי אין להעניק לעותר מעמד כלשהו בישראל מטעמים של חשש לסיכון שלום הציבור ובטחונו. המשיב טוען כי ניסיון העבר מלמד על השימוש המסוכן שעושים ארגוני הטרור, בסייענים מקרב תושבי מדינת ישראל, או אזרחיה. 6. בדיון שהתקיים ביום 2.6.03 שמעתי, בהסכמת ב"כ העותרים, את נציגי שירות הבטחון במעמד צד אחד. החומר החסוי שהציגו בפני נציגי שירות הבטחון מבסס את החלטתם בדבר קיומה של מניעה בטחונית ולא מצאתי כי נפל פגם בשיקול דעתו של המשיב בעניין זה. 7. ב"כ העותרים טען כי המשיב עצמו אינו סבור כי העותר מהווה סיכון בטחוני והוא מבקש להסתמך בעניין זה על תעודה מגנטית שהונפקה לעותר בשנת 2003 על ידי מנהלת התאום והקישור אשר התירה לו לשהות בישראל עד ליום 24.3.04 (נספח ב' לתגובת העותרים). ב"כ העותרים טוען כי נוכח העובדה שהותרה שהייתו של העותר בארץ נראה כי המניעה והחשש הבטחוני מבוססים על חומר ישן, הקודם להנפקת אישור השהיה שניתן לעותר. 8. המשיב טוען בעניין זה כי בהליכים למתן מעמד בישראל נדרשות בדיקות בטחוניות ברמת וודאות שונה לחלוטין. לטענתו, העובדה שמנהלת התיאום והקישור הנפיקה תעודה זמנית לעותר, אין בה כדי לשנות שכן מהחומר המודיעיני שעמד בפני רשויות הבטחון, אשר הוצג בפני בית המשפט, עולה כי קיימת מניעה בטחונית מבוססת בעניינו של העותר המהווה בסיס מוצדק לדחיית הבקשה לאיחוד משפחות.   9. לאחר שבחנתי את טיעוני הצדדים ולאחר שעיינתי בחומר החסוי שהציגו בפני נציגי משרד הבטחון במעמד צד אחד, הגעתי לכלל מסקנה כי אין עילה להתערב בשיקול דעתו של המשיב וכי הנימוק הבטחוני שעמד ביסוד ההחלטה מבוסס כראוי.   10. העותר אינו אזרח ישראלי, ואין לו זכות על פי דין לקבל רשיון לישיבת קבע בארץ. על פי ההלכה הפסוקה, למשיב שיקול דעת רחב בעת הפעלת סמכותו על פי חוק הכניסה לישראל. הלכה היא כי בית המשפט אינו מתערב בשיקול דעתו של שר הפנים בהפעילו את סמכותו על פי חוק הכניסה לישראל, אלא בנסיבות של שחיתות, מירמה וחוסר תום לב או טעמים נוספים מסוג זה. בענייננו לא מצאתי כי התקיים פגם מן הפגמים המקימים עילה להתערבות בשיקול דעתו של שר הפנים (בג"צ 3648/97 סטמקה נ' שר הפנים, פ"ד נג(2)728). גם העובדה כי בשלב מסוים ניתנה לעותר תעודה מגנטית בעלת תוקף זמני לשנה אחת, אין בה כדי לשנות. כפי שעולה בבירור מהתעודה, אין היא מהווה אישור כניסה לישראל ומכל מקום בדיקותיו של שירות הבטחון העלו חשש מבוסס למניעה בטחונית מצד העותר.   כאמור, לאחר שעיינתי בחומר החסוי שהוצג בפני ושמעתי את ההסברים של נציגי שירות הבטחון, שוכנעתי כי בבסיס החלטת המשיב עומדים נימוקים ענייניים, מבוססים כראוי, הנוגעים לבטחון המדינה אם ינתן לעותר מעמד חוקי להמשיך ולשהות בישראל. לפיכך לא ראיתי עילה להתערב בהחלטת המשיב והחלטתי לדחות את העתירה, ללא צו להוצאות. משרד הפניםאיחוד משפחות