קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא אישור עירייה החכרת דירות: חברת שיכון אזרחי בע"מ (להלן: "(המבקשת"), מבקשת ליתן צו מניעה נגד עיריית תל-אביב-יפו (להלן: "המשיבה או "העיריה") האוסר עליה להחכיר דירות או לאשר העברת זכויות חכירה בדירות שבבניין המצוי בנכס ברח' לה-גרדיה 19 ת"א הידוע כחלקה 8 בגוש 7090 (להלן: "הנכס") ללא הסכמתה של המבקשת או ללא אישורה . כמו כן מתבקש ביהמ"ש ליתן צו המחייב את המשיבה להאריך את החכרת הנכס למבקשת לתקופת חכירה נוספת כנאמר בחוזה החכירה שבין הצדדים. הנכס רשום בבעלותה של העיריה על פי חוזה חכירה משנת 1949, אז הוחכר הנכס למבקשת לתקופה של 49 שנים עד ליום 31.7.1998. החכירה נרשמה בלשכת רישום המקרקעין (הנסח מצורף כנספח א' לתובענה). העתק חוזה החכירה מצורף אף הוא כנספח ב'. בסעיף 1(2) בחוזה החכירה נקבע כי בתום תקופת החכירה, כנאמר לעיל, תהיה לחברה המבקשת הזכות לחדש את החכירה לתקופה נוספת של 49 שנים. העיריה מסרבת להאריך את תקופת החכירה בטענה כי החברה (המבקשת), לא הגישה במועד בקשה להארכת תקופת החכירה. בחוזה החכירה נקבע כי החכירה תוארך בתנאי שהמבקשת תגיש לעיריה בקשה בכתב על כך לפחות שנה אחת לפני תום תקופת החכירה. המבקשת צרפה לתובענה העתק צילומים ממכתב מיום 18.11.1997 בו נאמר: "הנדון: חוזה חכירה גוש 7108 חלקה 300 לה-גרדיה 19 ת"א הננו להודיעכם בזאת שאנו מבקשים להאריך את חוזה החכירה... לתקופה נוספת של 49 שנה". העירייה טוענת: א. כי מכתב כזה לא נתקבל אצלה; ב. המכתב שהוא בעל חשיבות לא נשלח בדואר רשום ואינו ממוען כראוי; ג. המכתב כתוב בכתב יד; ד. עדותו של מנהל המבקשת בעניין משלוח המכתב, מעורפלת (בלשון המעטה); ה. הואיל ומשלוח בקשה כזו, הינו תנאי להארכת החכירה, נטל הראיה בדבר משלוח המכתב חל על המבקשת, על כן כל ספק פועל לרעת המבקשת. בגוף חוזה החכירה נקבעו הוראות למקרה שהחוכרת לא הגישה בקשה להארכת תקופת החכירה. בסעיף 1(2) נאמר: "ואם החברה לא הגישה בקשה בכתב לעירייה כאמור, תודיע לה העיריה לפחות 8 חודשים לפני תום תקופת החכירה על פי חוזה זה, במכתב רשום כי עליה לפנות לעירייה בכתב בתוך חודש ימים מתאריך קבלת המכתב של העירייה ולבקש את חידוש החכירה כאמור לעיל". משמע, כי גם אם לא הגישה המבקשת, במועד, בקשה להארכת תקופת החכירה, לא איבדה המבקשת את זכותה להארכת החכירה. על פי האמור בחוזה החכירה, מוטלת על העירייה חובה לפנות אל המבקשת ולהביא לידיעתה את הצורך להגשת בקשה להארכת תקופת החכירה. הוגשו לי העתקים ממספר מכתבים שהעירייה שלחה למבקשת באמצעות עו"ד רותם. באף אחד ממכתבים אלה לא נאמר, כנדרש על פי חוזה החכירה, כי על המבקשת לפנות לעירייה בבקשה לחדש את החכירה. במכתב מיום 28.11.99 שהעירייה שלחה (העתקו מצורף כנספח יא/1 לתגובת העירייה) נאמר: "1. תקופת החכירה שלכם הסתיימה ביום 31.7.98 2. לצורך רישום זכויות הדיירים בדירות שבבניין הנ"ל נזדקק לאישורכם וחתימתכם על שטר ביטול חכירתכם". אין במכתב זה התייחסות כלשהי לצורך להגיש בקשה להארכת תקופת החכירה. יש במכתב זה הודעה כי למרות שתקופת החכירה הסתיימה כבר ביום 31.7.98, עדיין נחשבת המבקשת כחוכרת, כל עוד לא אישרה בכתב ולא חתמה על שטר ביטול החכירה. בנסיבות אלה, גם לו קבעתי שהמבקשת לא המציאה לעירייה בקשה להארכת החכירה, היא עדיין רשאית לעשות זאת, משום שהעירייה לא שלחה לה הודעה כפי שהיתה צריכה לעשות בהתאם להוראות סעיף 1(2) בחוזה החכירה. אין כל נפקות לעובדה שזמן רב לפני תום תקופת החכירה המבקשת עצמה פנתה בבקשה לבטל את החכירה, הואיל והעירייה לא נענתה לפניה והתנתה את ביטול החכירה בתשלום. המבקשת לא הסכימה לשלם כנדרש והחכירה לא בוטלה. בענייננו ניתן לראות בעצם הגשת תובענה זו, בקשה או אף דרישה להארכת תקופת החכירה. הארכת תקופת החכירה לתקופה של 49 שנים נוספות לאחר יום 31.7.98, נקבעה בחוזה החכירה כזכות מוקנית של המבקשת. כדי לשלול זכות זו, היה צורך באחת משניים, או הסכמתה המפורשת של המבקשת (ראה מכתב העירייה מיום 28.11.99 שתוכנו מובא לעיל), או פניות של העירייה כנדרש בסעיף 1(2). אף אחד משני תנאים אלה לא נתקיימו בענייננו. לפיכך אני מקבלת את חלק התביעה בעניין הארכת תקופת החכירה. אני מורה לעירייה להאריך את החכרת הנכס למבקשת (בכפוף לזכויותיהם של חוכרי המשנה) לתקופה של 49 (ארבעים ותשע) שנים מיום 1.8.1998. במשך השנים נקבעו בהסכמה בין המבקשת לעירייה סדרי נוהל להעברת ולרישום זכויות חוכרי משנה בנכס. אינני רואה הצדקה להתערב בהסדרים הקיימים. לפיכך אני דוחה את הבקשה למתן צו מניעה בעניין רישום זכויות חוכרי משנה בנכס. בהתחשב בתוצאה אינני פוסקת הוצאות - כל צד ישא בהוצאותיו. חכירהמקרקעיןעירייה