בדיקת מסוכנות - עבר פלילי

עברו הפלילי המכביד של המשיב, שהינו אדם צעיר כבן 22, מוסיף אף הוא למימד של המסוכנות שלו. ביום 8/12/93 הוא נדון על-ידי בית-משפט זה (בת"פ 86/93) לחצי שנת מאסר, בדרך של עבודות שירות, בגין עבירות של תקיפה הגורמת חבלה ממשית, תקיפה בנסיבות מחמירות, ועוד, בשל תקיפת נער ביחד עם אחרים קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא בדיקת מסוכנות - עבר פלילי: מהות הבקשה 1. זוהי בקשה של המדינה לעצור את המשיב, בן 22, עד תום ההליכים נגדו בת"פ 195/98, בו הואשם בעבירות של תגרה, החזקת סכין והצתה, בשל המעשים שיוחסו לו בכתב האישום, כלהלן: "א. העובדות ביום 27.3.98, בסמוך לשעה 11: 30, הגיע הנאשם ברכבו למוסך "נרגד", ברח' יד חרוצים תלפיות (להלן: "המוסך"), וביקש את אחד העובדים (להלן: העובד), לפתוח לו את השער. לאחר שהעובד סרב התגלע ויכוח בין השניים, במהלכו הכה הנאשם את העובד בצווארו, ושלף מכיסו סכין "פרפרית". הנאשם נפצע במהלך התגרה. בהמשך למתואר לעיל, ביום 28.3.98, בין השעות 3.45 ו- 5.10 בבוקר, הגיע הנאשם, לבדו או ביחד עם אחר, למוסך. הנאשם, לבדו או ביחד עם האחר, שפך חומר דליק על דלת ושמשת החזית של המוסך והבעירם. כתוצאה מהבערה התנפצה, באופן חלקי, שמשת החזית, ונחרך שטיח פנימי באולם התצוגה של המוסך". בפתח הדיון הציע ב"כ המשיב כי בשלב הזה יתייחס ב"כ המבקשת רק לשאלת העילה ולחלופה, משמע, שאין הוא הוא חולק לצורך ההליך הנוכחי כי קיימות ראיות לכאורה נגד המשיב. כיוון שכך, אדון להלן בשאלות של עילת המעצר וחלופת המעצר. אך אומר כבר כאן, לאחר ששקלתי את טענות ב"כ הצדדים ולאחר שעיינתי בפסיקה שהגישו לי, באתי למסקנה כי אין מנוס מלהעתר לבקשה. עילת המעצר 2. נחה דעתי כי בנסיבות מקרה זה קמה עילת מעצר כנגד המשיב מחמת מסוכנותו, קרי, מחמת היותו "מסוכן לציבור", מסוכנות המקימה עילת מעצר לפי סעיף 21 (א)(1)(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), תשנ"ו1996- (להלן - חוק המעצרים). ב"כ הצדדים נחלקו בשאלה, אם העבירות בהן הואשם המשיב בתיק זה מקימות נגדו את חזקת המסוכנות שנקבעה בסעיף 21(א)(1)(ג) ואם הוא הצליח לסתור אותה אם לאו. אינני רואה צורך להידרש למחלוקת זו, משום שלאור חומרת העבירות - ובעיקר עבירת ההצתה - שהנאשם הואשם בה, מצד אחד, ולאור עברו הפלילי של המשיב בעבירות של אלימות חמורה, מצד שני, נחה דעתי כי קיים יסוד סביר לחשש שהנאשם יסכן את בטחון הציבור, אם ישוחרר, מבלי צורך להיזקק במקרה זה לחזקת המסוכנות. הנימוקים לכך הם בקצרה אלה: ראשית, חומרת העבירה של ההצתה, שיש בה ככלל גם כדי לסכן חיי אדם, שהרי לגבי אש יודעים איך והיכן היא מתחילה, אך לעולם אין לדעת איך והיכן היא תסתיים ואת מה ומי היא תשרוף בדרכה. עובדה שהעבירה בוצעה לפנות בוקר (בין השעות 03: 45 - 05: 10), אין בה כדי להפחית מסכנה כללית זו, שהרי אין לדעת אם פועל ישן במוסך אם לאו. נוסף לכך, העובדה שהעבירה בוצעה למחרת יום התגרה, ולא ברגע של חמת זעם, מעידה על מסוכנותו הרבה של המשיב, המוכן לבצע עבירה כה חמורה גם לאחר שחלף זמן שדי בו לגבי אנשים רגילים וסבירים כדי לשכך את חמת הזעם שלהם בעקבות תיגרה. כיוון שכך אינני רואה צורך להתעכב על החומרה הנוספת שמתבטאת במקרה זה בשליפת סכין במהלך תיגרה. שנית, עברו הפלילי המכביד של המשיב, שהינו אדם צעיר כבן 22, מוסיף אף הוא למימד של המסוכנות שלו. ביום 8/12/93 הוא נדון על-ידי בית-משפט זה (בת"פ 86/93) לחצי שנת מאסר, בדרך של עבודות שירות, בגין עבירות של תקיפה הגורמת חבלה ממשית, תקיפה בנסיבות מחמירות, ועוד, בשל תקיפת נער ביחד עם אחרים. באותו גזר דין גם מפרט בית משפט זה את הנסיבות שבהן הפר המשיב את התנאי של שחרורו בערובה על ידי בית המשפט העליון בתנאים של מעצר בית. באותו גזר דין גם הטיל עליו בית משפט זה מאסר על תנאי של שנה. דא עקא, שלא חלף זמן רב והמשיב שוב הועמד לדין בפני בית-משפט זה בת"פ 1/96, בעבירות של פציעה בנסיבות מחמירות - שביצע על ידי שתי דקירות סכין - ואיומים, כאשר ביום 23/5/96 הוא הורשע ונידון בשל עבירות אלו ל- 12 חודשי מאסר בפועל, בחופף ל- 12 חודשי מאסר על תנאי מהתיק הקודם שהופעלו, וכן למאסר על תנאי למשך 18 חודש. כל אלה מעידים על סף גירוי נמוך ועל מסוכנות רבה של המשיב, כאשר הקורבנות שלו אינם דווקא אנשים ספציפים, אלא כל אחד מבני הציבור עלול להפוך להיות קורבן מזדמן לאלימותו הבלתי מרוסנת. מטעם זה אין אני מייחס חשיבות לכך שנערכה סולחה בין המשיב לבין העובד במוסך ובעלי המוסך. כי הסכנה הנשקפת מהמשיב איננה ספציפית לעובד ולבעלי המוסך כאמור, אלא לכל אחד מהציבור שהמשיב עשוי לבוא עמו במגע. לאור כל אלה נחה דעתי כי קיימת עילת מעצר. כיוון שכך אינני רואה צורך לדון גם בעילה של חשש לשיבוש מהלכי משפט והשפעה על עדים. רק אעיר, כי על סמך החומר שבפני לא הייתי מורה על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים מחמת עילה אחרונה זו. חלופת מעצר 3. מצוותו המפורשת של המחוקק היא, כי בית המשפט לא יצווה על מעצרו של נאשם, גם אם קמה לגביו עילת מעצר מחמת מסוכנותו, אלא אם, בין השאר, "לא ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך של שחרור בערובה בתנאי שחרור שפגיעתם בחירותו של הנאשם, פחותה" (סעיף 21(ב)(1) לחוק המעצרים). עלי להודות כי התלבטתי מעט בשאלה זו והייתי כפוסע בה לכאן או לכאן, אך בסופו של דבר באתי למסקנה כי אין להסתכן בחלופת המעצר, כפי שהוצעה במקרה זה, וכי אין על כן מנוס מלהורות על מעצרו של המשיב מאחורי סורג ובריח עד לתום משפטו. גם כאן אנמק בקצרה. המשיב עובד אצל אביו בחברת "לקר מימון והשקעות" מזה למעלה משנה, לשביעות רצון שניהם. כיוון שכך, הציע הסניגור - בהסכמת האב, שהיה נוכח בדיון - כי המשיב יעבור לגור אצל אביו בתנאים של מעצר בית, למעט יציאה לעבודה ביחד עם האב ובפיקוחו. כל אלה יש בהם לדעת הסניגור כדי להבטיח את הציבור בפני פגיעתו הרעה של המשיב. חוששני שאין לחלופה זו כדי להבטיח את מטרת המעצר, וזאת לאור סף הגירוי הנמוך של המשיב, שהאלימות הפכה אצלו למעין משלח יד, כעולה מהרשעותיו הקודמות, ולאור חומרתה היתירה של עבירת ההצתה, שבוצעה בנסיבות מקרה זה לא ב"עידנא דריתחא", אלא לאחר שהיה סיפק בידי המשיב להירגע מהתיגרה שהתפתחה בינו לבין העובד במוסך ולשקול את צעדיו. התנהגותו הספציפית במקרה זה בשילוב עם עברו הפלילי מוכיחים כי מסוכנותו היא לא רק ספציפית אלא כללית, מחמת אישיותו האלימה, ולכן לא ניתן להסתכן לגביו בחלופת מעצר. סןף דבר, אני מורה בזה על מעצרו של המשיב עד לסיום משפטו. מעצרמשפט פליליחזקת המסוכנותעבר פלילי