בור בכביש נזק למכונית

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא בור בכביש נזק למכונית: מבוא: התובענה בפני עניינה דרישה מטעם התובע לשפותו בגין נזק רכוש שנגרם לרכבו כתוצאה מנפילת גלגל לתוך בור או תעלה שנחפרה בצומת הכבישים יזרעאל וחרוד שבנצרת עילית. עובדות המקרה: התובע העיד בפני ביום 10/6/01, וכן העידה מטעמו עדת תביעה מס' 2, היום, 27/8/01 והבהירו מפורשות כי אחד הגלגלים של רכב התובע נפל לתוך בור בצומת הכבישים הנ"ל, נפילה שהיתה חזקה. עדותם של התובע והעדה מטעמו היו מהימנות עלי ואין שום ספק בעיני כי הם אמרו אמת בפני ואני קובע כי רכבו של התובע נפל לתוך בור או תעלה אשר היתה קיימת בצומת הדרכים הנ"ל, ואשר היתה מכוסה בשלולית מים. אני גם מאמין לתובע - באמונה מלאה - כי כתוצאה מהתאונה נגרם לרכבו הנזק שנטען בכתב התביעה, ואשר עלות תיקונו היתה -.2,855 ₪, על פי חשבונית המס אשר צורפה לכתב התביעה, ועל פי הקבלה אשר הוגשה וסומנה כמוצג ת/1. נטל ההוכחה: במקרה שבפני חלה הוראת סעיף 41 לפקודת הנזיקין, שלפיה נטל ההוכחה מוטל על כתפי הנתבעת, אשר עליה להוכיח כי היא לא התרשלה וכי הנזק אשר נגרם לרכב התובע לא נולד ולא נגרם בעטיה של רשלנות או הפרת חובה חקוקה מצידה. העדים: מטעמה של הנתבעת העידו 3 עדים. הראשון היה מר מנדי שמואלי, מנהל מח' פיקוח ובדק קבלנים ב"בזק", אשר לא היה במקום האירוע ולא ראה דבר, ולפי עדותו נראה כי ביומן העבודה של "בזק" רשום כי עבודת החפירה שם - במקום התאונה - בוצעה ביום 31/1/00 אבל ביומן העבודה של הקבלן ולפי מידע שקיבל מעובדיו, העבודה במקום בוצעה ביום 23/1/00. עדותו של עד זה, רובה ככולה, היא עדות שמיעה הנסמכת על דברי עובדיו ועל זכרונו, מה גם שלא ניתן שום הסבר על שום מה לא הביא עימו לעיון בית המשפט העתק של אותם יומני עבודה שבהם רשומים התאריכים שהוא טען להם בעדותו. הואיל והעדות היא עדות שמיעה, והואיל והעד אמר מפורשות שהענין אינו בידיעתו האישית, לא נבדק על ידו, והוא לא נכח במקום ביצוע העבודה בשום שלב, נחה דעתי כי אין לתת לעדותו משקל כלשהו לעניין התאריכים ולעניין התאריך הנכון של ביצוע העבודה. בנוסף לעד הנ"ל, העיד מר יצחק אליהו, הקבלן שביצע את העבודה מטעם "בזק", אשר נשאל על המועד של ביצוע העבודה ובתשובה הוא ענה כי החפירה שם בוצעה ביום 23/1/00, והסתיימה למחרת היום. התובע הפנה אליו שאלה שמא העבודה בוצעה ביום 2/2/00, ונכללה בחשבון של חודש ינואר, ע"מ לקבל את הכסף המגיע לו עבור אותה עבודה בתוך 45 יום מסוף חודש ינואר, והעד השפיל את מבטו וענה שזה לא יכול להיות, ולתשובה זו אינני מאמין. כפי שיפורט עוד להלן, אין זה משמעותי - מבחינת התובע - אם העבודה הספציפית אליה מתייחסת הנתבעת, אשר בוצעה מטעם "בזק", בוצעה ביום 23/1/00 או בסוף ינואר או בתחילת פברואר 2000, משום שקבעתי קביעה עובדתית שלגביה אין בליבי אף לא ספק שבספיקא, כי הנזק שנגרם לרכבו של התובע נוצר עקב בור בכביש באותו מקום ולא משנה אם אותו בור נוצר עקב עבודות בזק או שמא מסיבה אחרת. הבור היה במקום גם אם סיבת לידתו אינה ידועה. העד השלישי אשר העיד מטעמה של הנתבעת, הוא מר מלכה מימון, עד שהותיר עלי רושם אמין ביותר, והוא העיד כי בסיור שלו יחד עם סגן ראש העיר, גילה את הבור והורה מיד על טיפול יאה ונאות בהסרת המפגע שהבור מהווה. העד העיד כי הגילוי של הבור היה לקראת סוף חודש ינואר בשנת 2000, ולשאלתי אם ייתכן שגילוי הבור היה בתחילת חודש פברואר, העיד כי אין ביכולתו לומר זאת משום שאין איתו רישומים על המועד המדוייק, ובחיפוש יסודי בתאי זכרונו, אין הוא מצליח למצוא תאריך מדוייק לאותו עניין. אציין כי עד זה העיד כי רישום לגבי העבודות הנ"ל ייתכן ונמצא במחלקת ההנדסה של העירייה, אולם הדבר לא נבדק על ידו ואיש ממחלקת ההנדסה לא נתבקש לבדוק זאת! כמו כן העד הוסיף כי הוא לא יודע כמה ימים לפני גילוי הבור נעשתה החפירה במקום, הוא אמר שהדבר עלול להיות יום קודם, יומיים או אולי אף ימים ספורים לפני כן. רשלנות והפרת חובה חקוקה: אין ולא יכולה להיות מחלוקת כי הנתבעת חייבת חובת זהירות מושגית וקונקרטית כלפי התובע. חובתה של העירייה לדאוג לתקינות הכבישים בתחום שיפוטה ואחריותה ובהתחשב בנטל ההוכחה המוטל עליה, היה מחובתה להוכיח בביהמ"ש כי היא נקטה צעדים סבירים ונחוצים לשם אי היווצרו של המפגע ולשם הסרתו המיידית. לאחר שעיינתי בחומר שהוגש לעיוני, ולאחר שבחנתי את עדויות הצדדים, נחה דעתי כי הנתבעת לא הוכיחה שהיא לא התרשלה בגילוי מאוחר של המפגע וכן נחה דעתי כי היא התרשלה בכך שלא דאגה שקבלנים וגופים אחרים יבצעו חפירות בכבישים הנתונים לאחריותה, מבלי שתקויימנה הוראות הבטיחות, גם אם אותו קבלן מבצע לא הודיע לעירייה בטרם ביצוע העבודה (ראה ע"א 73/86 לוי שטרנברג נגד עיריית בני ברק, פד"י מ"ג (3), 343). כמו כן נחה דעתי כי הנתבעת הפרה את חובתה החקוקה שבסעיף 235 לפקודת העיריות [נוסח חדש], וזאת משלא פיקחה, לא דאגה ולא מנעה השגת הגבול על ידי "בזק", אם היתה, ולא דאגה לתקינות הכבישים. אינני קובע אם הבור שהיה במקום נוצר עקב עבודות בזק או הקבלן מטעמה, אבל אני קובע שבור כן היה במקום וכן גרם לנזק, ומשלא הוכח ע"י הנתבעת כי היא עשתה את כל הנדרש מעירייה סבירה כדי להסיר את המכשול וכדי לא להפר את החובה שבסעיף 235 לפקודת העיריות, מצאתי כי העירייה הפרה את חובת הזהירות המושגית והקונקרטית כלפי התובע, וכן הפרה את החובה החקוקה שנועדה להגן על קבוצת האנשים שהתובע נמנה עליה. אשר על כן, אני מקבל את התביעה ומחייב את הנתבעת לשלם לתובע סך של -.3,300 ₪, כולל הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד להיום וכן כולל הוצאות משפט. הנתבעת תשלם את הסכום הנ"ל לתובע, בתוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין, שאם לא כן, הסכום ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק, החל מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל. כבישרכבנזק לרכב