לטענת נתבעת 2, הנתבע 1, הסיע את התובעים ברכב תמורת שכר, דבר שאינו "מכוסה" על פי פוליסת ביטוח החובה, ומכאן שהיא פטורה מתשלום הפיצויים, ואלה חלים על הנתבעת 3. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ביטוח חובה הסעה בשכר: א. הרקע לתביעה 1. התובעים, שני נוסעים ברכב נפגעו בתאונת דרכים שארעה ביום 5/4/98. 2. אין מחלוקת כי הרכב הסיע את התובעים מביתם למקום עבודתם. 3. אין מחלקות כי נתבעת 2 ביטחה את הרכב. 4. נתבע 1 הוא נהג הרכב. 5. לטענת נתבעת 2, הנתבע 1, הסיע את התובעים ברכב תמורת שכר, דבר שאינו "מכוסה" על פי הפוליסה, ומכאן שהיא פטורה מתשלום הפיצויים, ואלה חלים על הנתבעת 3. 6. נתבעת 3 טוענת כי לאור הראיות שהובאו, ועל פי הדין אין המדובר בהסעה בשכר, ככזו הפוטרת את נתבעת 2 מחבותה על פי הפוליסה. 7. ביום 25/6/03 הגיעו הצדדים להסכמה בדבר סכומי הפיצוי שישולמו לתובעים, ואילו לעניין האחריות לתשלום, הוסכם בין הצדדים כי בית המשפט יקבע את החלוקה, בית המשפט ינמק את הכרעתו, בית המשפט יכריע על פי סמכותו כאמור בסיעף 4(ג) לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, לאחר שהנתבעות תגשנה סיכומים על סמך חומר הראיות והמסמכים שהוגשו לבית המשפט. ב. הראיות לעניין הסעה בשכר 8. התובעים יחד עם נוסעים אחרים ברכב הוסעו על ידי הנתבע 1 מכפר סלפית למקום עבודתם במושב תומר. 9. התאונה ארעה במהלך נסיעה זו. 10. נוסעי הרכב, עבדו כולם אצל אותו מעביד, בחקלאות. 11. לגבי הנהג - עולה מתצהיר עדות ראשית של התובעים 1-2, וכן מעדות הנהג שמסר ל"מורן חקירות", לפיה קיבל ממעבידו שכר יומי עבור העבודה בחקלאות, וכן תוספת 15 ש"ח ליום עבור הסעת העובדים. 12. לעומת זאת, נמסרו גרסאות אחרות לבית המשפט בדבר שכר יומי גבוה יותר, אולם לעניין זה אני מקבל את טענות נתבעת 3, כי גרסאות אלה הוכנו בדיעבד, ונועדו כדי לטעון לשכר יומי גבוה יותר לצורך קבלת פיצוי גבוה יותר. 13. עובדה ברורה אחת שעולה מגרסאות אלה היא, כי עבור הסעת הפועלים קיבל הנהג שכר מהמעביד. 14. עובדות אלו עולות מהודעות שנמסרו למורן חקירות בין היתר על ידי הפועלים עצמם. 15. הנתבעת 2 גם היא הפעילה משרד חקירות. מעדויות שנגבו עלה כי הנהג היה מקבל שכר עבור הסעת העובדים מהמעביד, או ממנהל העבודה, ואילו שכר זה היה מקוזז מהעובדים. הדבר נעשה מחשש שהפועלים לא ישלמו לנהג. מנהל העבודה מסר בהודעתו כי הנהג מעולם לא עבד אצלם אלא רק הסיע פועלים. גם עובד נוסף בשם ג'בר חמיס, העיד כך. 16. התובעים הגישו תצהירי עדות ראשית מטעמם שם טענו (סעיף 7 לתצהיריהם) כי היו משלמים לנהג, 15 ש"ח ליום עבור ההסעה, וכי היו מתחשבנים איתו בסוף החודש, בעת שהיו מקבלים משכורת. 17. המרחק מכפר סלפית ליישוב תומר הוא 40 ק"מ. 18. על פי אישור המשטרה, מלבד הנהג, היו ברכב 7 נוסעים, היינו לפי גרסת נתבעת 2, מלבד 15 ש"ח שקיבל הנהג מכל אחד מהנוסעים, קיבל עוד 10 ש"ח עבור כל אחד מהנוסעים מהמעסיק, ובסך הכל קיבל 175 ש"ח ליום, עבור הסעה של 80 ק"מ. 19. לעומת זאת, עומדת גרסת הנהג, לפיה עבד עבור שכר יומי בחקלאות אצל אותו מעביד וקיבל תוספת של 15 ש"ח בלבד עבור ההסעה. גרסה זו נראית חסרת היגיון. לא יתכן כי עבור נסיעה של 80 ק"מ כל יום יסכים הנהג לקבל 15 ש"ח בלבד. 20. יש לתת משקל יתר לעדות התובעים, שאין להם אינטרס על מי יפול נטל הפיצוי האם על המבטח או קרנית שהרי בכל מקרה זכאים הם לסכום הפיצוי ואינם חבים בהשבה לגורם כלשהו. 21. לגרסת הנהג, יש להתייחס בחשדנות שכן הוא מסתכן בתביעת השבה ל"קרנית". 22. אדגיש כי קיימת אי בהירות באשר לתשלום ששולם לנהג, האם קיבל תשלום גם מהפועלים וגם ממנהל העבודה או רק ממנהל העבודה כאשר הסכום היה מקוזז משכר הפועלים. על פניו, לא נראה לי הגיוני כי הנהג קיבל תשלום כפול, היינו קוזז שכר מהפועלים ובנוסף אלה שילמו לנהג ולכן, לכל היותר שולם לנהג על פי גרסת התובעים ונתבעת 2 שכר של 15 ש"ח לפועל היינו 105 ש"ח ליום. 23. בהתחשב בעובדה כי מדובר בהסעה למרחק של 80 ק"מ כל יום הרי מדובר על תשלום שספק בעיני אם הוא מכסה את ההוצאות (בהתחשב בעלויות דלק ובלאי וכדומה). ולכן כך איני סבור כי הנהג הפיק רווח ממשי. 24. מכל מקום אין לפני ראיה כי מלבד הסעות אלה עסק הנהג (נתבע 1) בהסעות אחרות או נוספות, לא הובאו עדים בעניין זה, ועל כן לא ניתן לקבוע כי הנתבע 1 ניהל עסק של הסעות או העמיד את הרכב שברשותו להסעות לכל מי שפנה אליו, או ביקש לבצע הסעה. 25. המסקנה העולה מחומר הראיות הוא כי לכל היותר הנתבע 1, הוא הנהג, השתמש ברכב לצורך הסעה יומית של אותם 7 פועלים עבור אותו מעביד בתמורה ל - 105 ש"ח ליום. ג. אי הצגת הפוליסה ונטל השכנוע 26. לכל אלה יש להוסיף את טענות "קרנית" כי הנתבעת 2 נמנעה עד היום להציג את הפוליסה, ובה התנאי כי "הסעה בשכר" אינה מכוסה על ידי הפוליסה. 27. ידוע הוא כי נטל השכנוע, להוכיח כי הייתה "הסעה בשכר" מוטל על המבטח. (ראה: רע"א 143/98 דיב נ. הסנה, פ"ד נ"ג(1) 450 בעמ' 455). 28. לפיכך, עצם אי הצגת הפוליסה, מהווה פגם, וחוסר ראייתי חמור מצד הנתבעת 2. ד. המצב המשפטי לעניין "הסעה בשכר" 29. השאלה העומרת לדיון היא, אם במצב הדברים בו מקבל הנהג תשלום עבור הסעת פועלים, שאינו מלמד על קיומו של עסק של הסעה בשכר, מכסה במידה מסויימת את הוצאותיו, אולי בתוספת רווח זעיר, שעה שלא הוכח שהרכב שימש להסעות נוספות בשכר, יש בכך כדי לתת תחולה לחריג בפולסיה של "הסעה בשכר". 30. בע"א 559/91 המאגר הישראלי לביטוחי רכב (הפול) נגד פאיזה מוסא ואח', פד"י מ"ז(3) 788, בעמ' 790 נאמר: "תנאי הפוטר מאחריות בגין תאונות שאירעו תוך כדי הסעה בשכר, הינו מקובל ורווח בפוליסות ביטוח רכב, הגיונו נעוץ בכך כי הסעת נוסעים בשכר טומנת בחובה סיכונים נוספים על הסיכונים המקובלים של נסיעה רגילה ברכב. זאת משום שהמסיע בשכר עשוי להימצא שעות רבות על הכביש, נסיעתו אינה למטרת מעבר ממקום למקום גרידא, ולכן סביר להניח שהמרחקים שיגמא רכב המסיע בשכר יהיו בשכר, שבהם מקבל המסיע תשלום עבור כל נוסע ברכב, יהיה לו תמריץ להסיע מספר רב ככל האפשר של נוסעים. בכך גדל הסיכון בהשוואה לרכב פרטי רגיל, שככלל אינו נוסע כשהוא מלא נוסעים". ובהמשך בעמ' 791: "לדעתי, הדיבור "הסעה בשכר" מכוון למצבים שבהם הרכב המבוטח משמש לעסק של הסעה. עמד על כך הנשיא שמגר בע"א 188/84 "צור" חברה לביטוח בע"מ נ' חדד הכוונה היא, בעליל, לנסיבות, שבהן משמשת המכונית על ידי הסעתה למטרה מסחרית עסקית (כגון: מונית שירות וכדומה)...נהג שכיר כשמו כן הוא, והוא מקבל שכר עבור עבודתו, אך בשל כך לא נשלל הכיסוי הביטוחי של הרכב. הכוונה היא, כאמור, להוצאותו מכלל החולה של שימוש עסקי ברכב ולא לשימוש ברכב על ידי אנשים, המקבלים שכר על פעלם. הסעה בשכר במובנה הלשוני הרגיל פירושה נסיעה, בה גובים תשלום מן הנוסע ולא נסיעה בה משולם שכר עבודה למי שנוהג ברכב". ובהמשך: "המבחן אם כן, כרוך באופי הנסיעה. נסיעה שהיא למטרות רווח ובעלת צביון עסקי תהא בגדר "הסעה בשכר". לא די בכך שמשתלם כסף, על ידי הנוסעים ברכב או על ידי צד שלישי, לבעל הרכב לשם כיסוי הוצאותיו. תשלום כזה כשלעצמו אינו מצדיק פטור מאחריות לחברת הביטוח. על מנת שיתקיימו תנאי הפטור יש להראות כי קיימים אלמנטים עסקיים בהפעלת הרכב. בהתחשב בכל האמור לעיל ובעובדות המקרה שלפנינו, דין הערעור להידחות. מקרה זה אינו נופל בגדר "הסעה בשכר". נכון הוא שהמעבידה שילמה למנוח סכום מסויים בעבור נסיעתו ברכב לעבודה והסעת עובדים אחרים לאותו מקום. הסדר זה היה בו משום יתרון למעבידה, אשר נחסכו ממנה הוצאות נסיעה מסויימות בעבור המנוח ובעבור יתר העובדים ה"טרמפיסטים". אולם אין בכך כדי להשוות אופי עסקי לנסיעותיו של המנוח, הנסיעה ברכב לא הייתה למטרת רווח, ולא היה בה כל אלמנט עסקי. אופי התשלמים שקיבל הנוהג ברכב הינו של החזר ההוצאות הכרוכות בנסיעותיו האמורות, ואין המדובר ברווחים. לנוהג לא היה לכן אף תמריץ מן התמריצים שדנתי בהם לעיל. הוא עצמו היה אחד מן העובדים אצל המעבידה, והסעת העובדים האחרים לא הייתה בעלת אופי של עיסוק עצמאי ונפרד עבורו". 31. יישומם של דברים אלה על המקרה שלפנינו מוביל למסקנה כי אין המדובר בהסעה בשכר, אלה מדובר לכל היותר בכך שהנהג הסיע פועלים עבור מעביד מסויים וקיבל עבור כך החזר הוצאות ושכר מסויים. לא הוכח כי הרכב שימש למטרה עסקית של הסעה בשכר מעבר לכך. לא הוכח כי הסיכון בו נושאת הנתבעת 2 הוגבר, מעבר לסיכון הצפוי, שעה שנערך חוזה הביטוח. 32. סוף דבר - לאור כל האמור הגעתי למסקנה כי יש לדחות את טענות הנתבעת כי פוליסת הביטוח אינה חלה עקב כך שהנתבע 1 הסיע נוסעים בשכר או כי הייתה הסעה בשכר. 33. לפיכך, התביעה נגד נתבעת 3 נדחית, בנסיבות העניין ללא צו להוצאות. 34. הנתבעת 2 תשלם לתובעים את הסכומים שנקבעו ביום 25/6/03, היינו לתובע 1 סך של 57,348 ש"ח, ולנתבע 2 סכום של 39,543 ש"ח. הסכומים ישולמו בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 25/6/03 ועד התשלום המלא בפועל. רכבביטוח חובהביטוח חובה (הסעה בשכר)