ביטול אשרת עולה

בבג"צ 81/96 גולן נ' שר הפנים (פ"ד טז (3) 1969) נדונה השאלה האם שר הפנים רשאי לבטל אשרת עולה שניתנה לפי חוק השבות, מכח הסמכות הכללית שהוענקה לכל רשות מנהלית בסעיף 16 (1) לפקודת הפרשנות לשנות או לבטל החלטה מנהלית ונקבע כי סמכות שר הפנים לבטל תעודת עולה הינה אך ורק על פי סעיף 11 (ב) לחוק הכניסה לישראל; בג"צ 1227/98 אנטון מלבסקי נ' שר הפנים אישר את בג"צ גולן וקבע כי סמכות שר הפנים לבטל תעודת עולה ו/או אשרת עולה ו/או אזרחות הינה אך ורק על פי סעיף 11 (ב) לחוק הכניסה לישראל או על פי סעיף 11 (ג) לחוק האזרחות וגם אז סמכות זו מקבלת תוקף אך ורק באם נתן אותו אדם שמבקשים לבטל לו את תעודת העולה ו/או אשרת העולה ו/או האזרחות, ידיעות כוזבות ושאם היה אומר את האמת היו נופלות לגדר סעיף 2 (ב) לחוק השבות ואז מלכתחילה לא היה מקבל תעודת/אשרת עולה ו/או אזרחות; משניתנה לאדם מסויים תעודת עולה, תהא היא בתוקף לכל ימי חייו ולא ניתן לבטלה אלא כאמור בס"ק ה' לעיל; קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ביטול אשרת עולה: השופטת סלע 1. המערערת הגישה למוסד לביטוח לאומי תביעה לקיצבת נכות כללית אשר נדחתה מן הטעם שאובדן כושר השתכרותה נגרם לה לא בהיותה תושב ישראל מ-5/93. 2. בית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב (השופטת שגיא - אב"ד, ה"ה ארליך ודיין נציגי ציבור - תב"ע נו / 0-1240) דחה את תביעת המערערת ומכאן הערעור שבפנינו. 3. העובדות הנוגעות לענין ושנקבעו ע"י בית הדין האזורי בפסק דינו הינן: א. המערערת הינה ילידת שנת 1948 וסובלת מילדותה ממחלת האפילפסיה; ב. המערערת עלתה ארצה בשנת 1969, בהיותה בת 21 ועבדה בארץ משנת 1969 עד 1974; ג. בשנת 1975 נסעה המערערת לדנמרק; ד. בשנת 1995 המערערת שבה לארץ במעמד של "תושב חוזר" והגישה תביעתה לקיצבת נכות. 4. בהודעת הערעור ובטיעוניו בפנינו טען ב"כ המערערת: א. אין מחלוקת כי המערערת הינה תושב ישראל אולם הויכוח בינה ובין המשיב הינו האם קיימת בידה תעודת עולה והאם היא תקפה גם כיום; ב. המערערת הציגה בפני בית הדין האזורי תעודת עולה מס' 33142 בה מופיעים פרטיה כמי שעלתה לישראל יחד עם הוריה ואחיה ביום 19/6/69; ג. המערערת קבלה תעודת עולה על פי סעיף 3 (א) לחוק השבות התש"י - 1950 (להלן - חוק השבות) הקובע - "יהודי שבא לישראל ולאחר בואו הביע את רצונו להשתקע בה, רשאי, בעודו בישראל, לקבל תעודת עולה"; ד. בבג"צ 81/96 גולן נ' שר הפנים (פ"ד טז (3) 1969) נדונה השאלה האם שר הפנים רשאי לבטל אשרת עולה שניתנה לפי חוק השבות, מכח הסמכות הכללית שהוענקה לכל רשות מנהלית בסעיף 16 (1) לפקודת הפרשנות לשנות או לבטל החלטה מנהלית ונקבע כי סמכות שר הפנים לבטל תעודת עולה הינה אך ורק על פי סעיף 11 (ב) לחוק הכניסה לישראל; ה. בג"צ 1227/98 אנטון מלבסקי נ' שר הפנים אישר את בג"צ גולן וקבע כי סמכות שר הפנים לבטל תעודת עולה ו/או אשרת עולה ו/או אזרחות הינה אך ורק על פי סעיף 11 (ב) לחוק הכניסה לישראל או על פי סעיף 11 (ג) לחוק האזרחות וגם אז סמכות זו מקבלת תוקף אך ורק באם נתן אותו אדם שמבקשים לבטל לו את תעודת העולה ו/או אשרת העולה ו/או האזרחות, ידיעות כוזבות ושאם היה אומר את האמת היו נופלות לגדר סעיף 2 (ב) לחוק השבות ואז מלכתחילה לא היה מקבל תעודת/אשרת עולה ו/או אזרחות; ו. משניתנה לאדם מסויים תעודת עולה, תהא היא בתוקף לכל ימי חייו ולא ניתן לבטלה אלא כאמור בס"ק ה' לעיל; ז. עולה שהמערערת מחזיקה בידה תעודת עולה שניתנה לה בשנת 1969; ח. הוכח לבית הדין שהמערערת סובלת ממחלת האפילפסיה עוד מילדותה; ט. המערערת הוכיחה בבית הדין האזורי כי אי כושר השתכרותה החל בטרם עלייתה ארצה בשנת 1969 וכי ההתקפים האפילפטיים אחזו בה עוד בטרם עלייתה ארצה; י. עם עלייתה ארצה ניסתה המערערת לעבוד בין השנים 1969-1974 בבית חרושת לודג'יה אולם בגין התקפיה האפילפטיים לא יכלה לתפקד עד אשר נאלצה לעזוב את עבודתה; יא. המשיב לא העיד כלל עדים מטעמו והסתמך רק על חקירת המערערת ועל מסמכיה הרפואיים. עדות המערערת לא נסתרה כלל ומסמכיה הרפואיים של המערערת מדברים באופן מפורש על התקפים אפילפטיים שבאים בגלים לכל אורך שנותיה; יב. העובדה שהמערערת ניסתה לעבוד תקופה מסוימת אינה באה ללמד שלא היתה באי כושר עבודה עוד בטרם עלייתה ארצה אלא באה ללמד כי המערערת ניסתה בכל כוחה שלא להיות טפילה על החברה אולם לא צלחה בכך. נסיון המערערת לעבוד אינו צריך כיום לעמוד לה לרועץ; יג. המשיב הכיר בנכות המערערת בשעור 100% ואף אישר לה קצבת נכות אלא שעם הגיע מועד התשלום חזר בו ללא מתן הסבר. אישור קצבת הנכות ניתן למערערת לאחר שכבר סורבה בטענה שאינה עומדת בתנאי סעיף 196 לחוק ורק לאחר שהובהר למשיב שבמקרה דנן מדובר בסעיף 197 (א) לחוק ולא בסעיף 196 לחוק, אושרה קצבת הנכות; יד. המערערת הינה אם חד הורית המתגוררת יחד עם הוריה שגילם מעל 80 ובאם חס ושלום יקרה להם אסון, אזי לא יהיה לה על מי להשען יותר ועל כן כיום ישנה חשיבות עליונה לתביעה זו; טו. המערערת מלאה אחר שני התנאים שבסעיף 197 (א) לחוק. אין בסעיף 197 (א) לחוק תנאי שתובע הנכות הכללית חייב להיות עולה חדש אלא דורש הוא רק כי יהיה בידו תעודת עולה. תעודת העולה שקיבלה המערערת עם עלייתה לארץ עדיין בתוקף; טז. תביעת נכות על פי תנאי סעיף 197 (א) לחוק אינה מוגבלת בזמן כך שהמערערת יכלה להגישה בכל עת, מה גם שהמשיב לא טען להתיישנות כלל; יז. באם סעיף 197 (א) יכול להשתמע לשני פנים הרי שיש ליתן לו הפירוש המיטיב עם המערערת. 5. בטיעוניו בפנינו ובתגובתו בכתב טען ב"כ המשיב: א. עצם העובדה שאדם מחזיק תעודת עולה בידו אינה נותנת לו את האפשרות הנצחית לקבל את הגמלה. התכלית היתה ליתן לעולה את הקצבה אם הנכות נוצרה לפני שעלה; ב. לו המערערת היתה עולה חדשה ומקבלת את תעודת העולה לאחר שנעשתה נכה היתה זכאית לקצבה. כמו כן לו לא נסעה המערערת לחו"ל והיתה מגישה את התביעה במועד שהגישה, היתה קמה לה זכאות לקצבה; ג. המערערת היתה תושבת דנמרק 20 שנה ובהגיעה ארצה קבלה מעמד תושב חוזר; ד. הנכות של המערערת לא נוצרה בארץ אלא בהיותה בדנמרק. המערערת היתה בסטטוס של עובדת עד ערב הנסיעה; ה. מבירור שנעשה לאחרונה בביטוח הלאומי בדנמרק, שם התגוררה המערערת כ20- שנה עד שנת 1995, נמצא כי היא מקבלת מהביטוח הלאומי הדני, החל מיום 14/3/88, קצבת נכות כללית בסכום נטו של כ470- $ לחודש; ו. המערערת קבלה מהמשיב תשלומי הבטחת הכנסה עד חודש נובמבר 1999 בסכום הגבוה מהסכום שהיתה מקבלת לו היתה מקבלת קצבת נכות כללית. המערערת קבלה את תשלומי הבטחת ההכנסה מהמשיב מבלי שמסרה לו על היותה מקבלת קצבת נכות מדנמרק. 6. הסעיפים הרלוונטיים לענינינו הינם סעיפים 196 ו197- לחוק שזה לשונם - "196. (א) נכה זכאי לגמלה לפי פרק זה אם אי הכושר להשתכר נגרם לו בהיותו תושב ישראל או בהיותו תושב ארץ-ישראל לפני יום ו' באייר התש"ח (15 במאי 1948), או אם בהגיעו לגיל 18 היה תושב ישראל ונכה, אף אם הליקוי נגרם לפני היותו תושב ישראל. (ב) ..." 197. (א) על אף הוראות סעיף 196 (א), תושב ישראל שבידיו אשרת עולה או תעודת עולה לפי חוק השבות (להלן בסעיף זה - עולה) שאי-כושרו להשתכר נגרם לפני היותו תושב ישראל, יהיה זכאי לגמלה לפי פרק זה. (ב) הוראות פרק זה יחולו על כל עולה בשינויים אלה: (1) ... (2) הזכות לגמלה לפי פרק זה של עולה תתחיל בתום 12 חודשים מהיום שבו נעשה עולה; הוראה זו באה להוסיף, לגבי עולה שאי-כושרו להשתכר נגרם בהיותו תושב ישראל, על אף הוראות סעיף 196 (ב), ולא לגרוע מהן: (3) ..." 7. בהתייחס בית הדין האזורי להוראות סעיף 196 (א) לחוק, קבע הוא - "א. אין ספק כי התובעת אינה נכללת בגדר הוראות סעיף 196 לחוק הביטוח הלאומי המקנה זכאות לגימלה למי שאי הכושר להשתכר נגרם לו בהיותו תושב ישראל ... או אם בהגיעו לגיל 18 היה תושב ישראל ונכה, אף אם הליקוי נגרם לפני היותו תושב ישראל. ב. התובעת לא היתה תושבת ישראל בהגיעה לגיל 18, ואי הכושר להשתכר נגרם לה בילדותה, כאשר היתה אזרחית פולין." אין מחלוקת שבהיות המערערת בישראל, ממועד עלייתה בשנת 1969 בהיותה בת 21 ועד סמוך למועד עזיבתה לדנמרק בשנת 1975, עבדה היא ברציפות במשרה מלאה בבית חרושת לודג'יה, ועל כן הוכח שבהיותה עולה חדשה לא היתה היא באי כושר להשתכר. אי כושר להשתכר אינו נבחן בגיל הילדות אלא בגיל העבודה ועל כן אין כל רלוונטיות לעובדה שהמחלה קיננה במערערת עוד מילדותה. לאור האמור לעיל, בדין קבע בית הדין האזורי שאין המערערת עומדת בתנאי הזכאות לנכות על פי הוראות סעיף 196 (א) לחוק, אם כי לא מטעמיו. 8. בהתייחס בית הדין האזורי להוראות סעיף 197 לחוק, קבע הוא - "ג. התובעת איננה "תושב ישראל שבידו אשרת עולה, או תעודת עולה לפי חוק השבות" שכן מעמד של עולה אינו מעמד תמידי; התובעת עלתה ארצה, קיבלה מעמד של אזרחית המדינה מכח חוק השבות ולאחר 5 שנים ירדה מהארץ. בשובה, קיבלה מעמד של תושב חוזר מכח הוראות חוק הכניסה לישראל. כאמור, אין לראות אזרח שעלה כעולה במעמד של "עולה נצחי", ולכן אין לראות את התובעת כמי שנכלל במסגרתו של סעיף 197 לחוק". סעיף 197 לחוק קובע כי על אף הוראות סעיף 196 (א) לחוק תושב ישראל שבידיו אשרת עולה או תעודת עולה ואי כושרו להשתכר נגרם לפני היותו תושב ישראל יהיה זכאי לגמלה. משעזבה המערערת את ישראל בשנת 1975 והיתה תושבת דנמרק במשך למעלה מ20- שנה, הרי שעם חזרתה לישראל בשנת 1995 אין לראותה כ"עולה". במועד זה היתה המערערת במעמד של "תושב חוזר". הסיפא של סעיף 197 (א) לחוק אף הוא אינו מתקיים במקרה שבפנינו שכן אין לומר שאי כושרה של המערערת להשתכר נגרם לפני היותה תושבת ישראל שהרי היתה תושבת ישראל בשנים 1969 עד 1975 ובשנים אלה עבדה ולא היתה באי כושר להשתכר. כמו כן העידה המערערת בבית הדין האזורי (עמוד 3 לפ' ש' 26-27) שבשנת 1976 עבדה היא בדנמרק, בביח"ר לייצור וילונות במשרה מלאה. עולה, שלפחות עד שנת 1976, עת כבר לא היתה המערערת תושב ישראל, היתה היא בכושר עבודה מלא. אי כושרה של המערערת להשתכר לא נגרם לה בהיותה תושבת ישראל ומשהפכה היא לתושבת דנמרק לאחר כ6- שנות תושבות בישראל הרי שאין לראותה כמי שאי כושרה להשתכר נגרם לפני היותה תושבת ישראל - ועל כן לא ניתן להחיל במקרה מושא תיק זה את הוראות סעיף 197 לחוק. 9. אנו דוחים את הערעור. 10. אין צו להוצאות. אשרה (ויזה)מסמכיםמשרד הפניםאשרת עולה