ביטול דמי אבטלה בגלל סירוב עבודה

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ביטול דמי אבטלה בגלל סירוב עבודה: רקע עובדתי ביום 24.5.04 הופנה המערער, הרשום במשיב כדורש עבודה במדור אבטלה, לעבודה. לאחר הראיון נרשם למערער 'סרוב' ונשללה זכותו לדמי אבטלה. ערעורו של המערער בפני ועדת הערר נדחה. הערעור הנוכחי על החלטת ועדת הערר הוגש לבית הדין ביום 28.7.04. ביום 25.10.04 התקיים דיון. העידו בפנינו התובע ומר יואל פיין, עובד המשיב שמכהן כרכז מעסיקים באזור דן. ואלה העובדות הרלוונטיות לענייננו: ביום 24.5.04 הופנה המערער לראיון עבודה אצל מעסיק שהיה זקוק לעובדים כלליים להנחת כוורות פלסטיק בצידי הכבישים. ע"פ עדותו של מר פיין, רכז מעסיקים באזור דן - אשר נכח בעת הראיון עם המעסיק - מדובר בכוורות במשקל שבין 1 ק"ג ל- 1.5 ק"ג אשר מונחות בצידי הכביש וכי יש לקבע את אותן כוורות לאדמה באמצעות יתדות ופטיש שמשקלו 3 ק"ג. העבודה מבוצעת בשטח תחת השמש ולכן בתנאים קשים. ביום 27.5.04 התקיים ראיון. על תוכנה של הפגישה חלוקים הצדדים: ע"פ רישומי המעסיק (מש/1) המערער "סרב לקבל את העבודה" מאחר והוא "טוען שסובל מפריצת דיסק בגב". המערער טוען כי הוא לא סרב לקבל את העבודה וכי הוא רק שאל האם לאור מצבו הבריאותי (פריצת דיסק) הוא יוכל לבצע את העבודה. יתר על כן, כך טוען המערער - הוא אף אמר למעסיק כי למרות פריצת הדיסק הוא מוכן לעבוד. לאמירתו הנוספת של המערער על רצונו לעבוד אין זכר. מר פיין העיד כי הוא אינו זוכר אמירה של התובע כי הוא מוכן לעבוד למרות פריצת הדיסק. ההיפך, הוא זוכר שהדבר היחיד שהמערער אמר הוא שהוא אינו יכול לעבוד בתנאים שהמעסיק מבקש זאת של פריצת הדיסק. באשר לזכרונו של מר פיין יצוין כי בעדות בפנינו ידע לציין שתי אמירות של המערער במהלך הראיון ואשר אינן כלולות במש/1 - האחת, שהמערער הסביר כי יש לו בעיה עם התכופפויות והשניה, שלמערער נשלל רשיון הטרקטור שלו. המערער אישר בחקירתו הנגדית את הדברים. אנו מעדיפים את עדותו של מר פיין שעולה בקנה אחד עם הרישום "סרב לעבוד", וקובעים: לא הוכחה טענת המערער לפיה הסכים לעבוד חרף מצבו הבריאותי. זאת ועוד, לטענת המערער כאילו הסכים לעבוד למרות מצבו הבריאותי אין זכר בערעורו בפני ועדת הערר. מפרוטוקול הדיון עולה כי המערער בא בטרוניה על כך שנרשם לו סרוב רק בשל הצגת מצבו הבריאותי - הצגת מצב שלדעת המשיב הוא בבחינת הכשלת קבלתו לעבודה. המערער טען כי לא יוכל לבצע את העבודה בשל מצבו הבריאותי (פריצת דיסק והתכופפויות). עוד ביום הראיון - 27.5.04 - הוחל בהליך של העמדת המערער בפני הועדה הרפואית (העתק הבקשה למסירת אינפורמציה רפואית צורף לערעור). ביום 31.5.04 נבדק המערער ע"י הרופא המטפל וביום 2.6.04 ע"י אורטופד. נציין כי העולה ממסמך זה עומד בניגוד לטענתו של המערער בעת הסיכומים כאילו העמדתו לבדיקה בפני הועדה הרפואית נעוצה בהחמרה במצבו הרפואי ולא קשורה ל"סיבה אחרת". ביום 4.7.04 נבדק המערער ע"י ועדה רפואית של המשיב ונקבע כי המערער יכול "יום מלא במגבלות" שהן דחיפה, הרמה נשיאת משאות עד 7 ק"ג (מש/2א'). עוד נקבע כי המערער יכול "ניקיון, אריזה, ייצור, קופאי, שומר". ביום 25.7.04 אישרה ועדת הערר הרפואית את קביעת הועדה הרפואית מדרג ראשון. לא הוגש ערעור על מסקנות ועדת הערר הרפואית ולפיכך - בשאלות רפואיות - אין בפנינו אלא מה שנקבע על ידה. כאמור, ביום 18.7.04 דנה ועדת הערר בעניינו של המערער וקבעה: "העורר הופנה לעבודה כללית (הנחת כוורות פלסטיק לצידי הכבישים), היה בראיון עבודה, טען לפריצת דיסק ולא התקבל לעבודה. ועדה רפואית ביום 4/7/04 קבעה כמפורט לעיל לכל עבודה עם מגבלות. הועדה קובעת כי העורר הופנה לעבודה מתאימה אולם בדבריו הכשיל את קבלתו לעבודה. מדובר בעבודה עם כוורות פלסטיק קלות ולא נקבע לעורר מגבלה A התכופפות. בנסיבות הענין הסירוב נחשב כדין. לדחות את הערר" כשנשאל המערער מדוע לא הפנה את תשומת לב פקידי המשיב לבעיות הבריאות שלו כבר בעת קבלתו כדורש עבודה - דבר שהיה מאפשר את בירור מצבו הרפואי מראש, הוא טען שהוא דווקא כן דיווח זאת לפקידת המשיב והיא הבטיחה שהיא תתחשב בכך בעת שליחתו לעבודות והיא אף אמרה לו שלא "יעז" לדבר על בעייתו הרפואית. לא שוכנענו כי הדברים אכן היו כך. המערער לא הביא לעדות את אותה פקידה, מדובר בפעולה המנוגדת לנוהלי המשיבה לפיהם דורש עבודה שטוען לבעיות בריאותיות מועד בפני ועדה רפואית וחזקה על המשיבה כי פעלה בהתאם לנהליה. חיזוק לכך שהמשיבה פועלת בהתאם לנהלי ניתן למצוא בכך שכבר ביום הראיון הוחל בהליך של בירור רפואי. משכך אנו קובעים כי סוגיית בריאותו של המערער עלתה לראשונה בעת הראיון נשוא הבקשה. השאלה הניצבת בפנינו האם בדין נרשם למערער "סרוב". התשובה לשאלה זו טמונה במצבו הרפואי של המערער במועד הראיון. כעולה מהחלטת ועדת הערר הרפואית העבודה אליה הופנה המערער היתה עבודה מתאימה מבחינת "בריאותו וכושרו הגופני". בהעדר טענה אחרת לאי התאמה אנו קובעים כי העורר הופנה לעבודה מתאימה. כעולה מרישום המעסיק (מש/1) המערער סרב לבצע את העבודה. סרוב זה שנשען על מצב בריאותי מסתבר כי אינו מוצדק - הועדה הרפואית לא קבעה כי המערער מוגבל בהתכופפויות או כי הוא מוגבל בנשיאה, דחיפה או הרמה של משאות של עד 7 ק"ג. לפיכך בדין נרשם למערער סרוב. למעלה מן הדרוש נציין כי אפילו לא היינו מקבלים את גרסת המשיב כאילו סרב המערער במפורש לעבודה, עדיין לא היה בכך כדי לשנות מהתוצאה. שכן, כבר נפסק כי טענה של דורש עבודה למגבלות רפואיות שלא אושרו ע"י ועדה רפואית (כמו במקרה שלנו) מהווה הכשלה עצמית בראיון. אשר על כן דין הערעור להדחות. אין צו להוצאות.סירוב עבודהדמי אבטלה