סעיף 41 לתקנות סדר הדין בביתדין לעבודה מאפשרת ביטול פסק-דין שניתן במעמד צד אחד "רק במקרה של העדר הופעה... לעומת זאת, פסק-דין בהעדר הגנה אינו ניתן לביטול". קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ביטול פסק דין בהעדר הופעה: .Iההליך .1בבית-דין זה ערעור על החלטה וערעור על פסק-דין של בית-הדין האזורי בתל-אביב (אבה"ד - השופט הראשי - אדלר); השניים הם במסגרת הליך בתיקים מג/ 24-7; מג/26-7; מג/28-7; מג/29-7; מג/30-7; מג/31-.7 .2הערעור האחד (דב"ע מד/7-7) הוא ערעור ברשות על החלטה מיום 17.11.1983, לדחות בקשה "לבטל את פסקי-הדין שניתנו ביום 4.9.1983; מחוסר הגשת כתב הגנה וחוסר הופעה" (להלן - הערעור הנדון). הערעור השני הוא על פסקי-הדין מיום 4.9.1983, לגופם והוא הוגש ראשון, אך טרם נדון ואינו נשוא פסק-דין זה. .3העובדות הצריכות לערעור הנדון, עובדות שביסודן לא היו שנויות במחלוקת, הן: ט) ביום 13.9.1983הוגשה בקשה בשם הנתבע, תוך הסתמכות על תקנה 41(א) לתקנות בית-דין לעבודה (סדרי דין), תשכ"ט- 1969(להלן- תקנות סדר הדין בבית-דין לעבודה), לבטל את פסקי-הדין שניתנו ביום 4.9.1983וכן "להאריך למבקש את המועד להגשת כתב התשובה... וזאת עד למועד שמיעת בקשה זו". באותה בקשה העלתה הפרקליטה מערכת עובדות ומהן ביקשה להסיק, כי רק שורה של טעויות הביאה לכך שכתבי ההגנה לא הוגשו במועד ולא התייצבו לדיון ביום 4.9.198, שהיה קבוע לדיון בתובענה עצמה. בבקשה צוין, שמיום 28.7.1983, היום שבו הגיעו "התיקים" לפרקליטות מחוז תל-אביב, רק טעות ברישום ביומן והנחה שהמועד להגשת כתבי ההגנה הוארך בשעתו ללא קביעת מועד חדש, כך שניתן היה להגישם עד למועד קרוב למועד הדיון, שכאמור נרשם בטעות ביומן ליום 4.10.1983- הביאו לכך שכתבי ההגנה לא הוגשו במועד ולא התייצבו לדיון ביום 4.9.1983; י) בבקשה האמורה טענו, כי "נזק רב שלא ניתן לתיקון ייגרם (למבקש הנתבע) אם לא ובוטלו פסקי-הדין שניתנו נגדו...; יא) לבקשה האמורה צורפו "כתבי תשובה" שהיו מגישים, לו נתקבלה אותה בקשה, כולל עתירה להארכת מועד; יב) בתגובה בשם התובעים-המשיבים לבקשה האמורה בפסקה הקודמת הועלתה. בין השאר, טענה שהתקנה עליה סמכו - תקנה 41לתקנות סדר הדין בביתדין לעבודה מאפשרת ביטול פסק-דין שניתן במעמד צד אחד "רק במקרה של העדר הופעה... לעומת זאת, פסק-דין בהעדר הגנה אינו ניתן לביטול". מבחינה זאת, כך טענו, סוטות התקנות מתקנות סדר הדין האזרחי, תשכ"ג- 1963(תקנה 227) (להלן תקנות סדר הדין האזרחי); .Iiפסק-דין .1ההחלטה נשוא הערעור ניתנה במסגרת בקשה שהוגשה בשם המערער-הנתבע, במפורש על-פי תקנה 41(א) לתקנות סדר הדין בבית-דין לעבודה. כל הדיון בבית-הדין האזורי וכן בבית-דין זה התנהל על פסים שתחנת המוצא שלהם הוא תקנה 227שבתקנות סדר הדין האזרחי, בהנחה המקבלת כדבר המובן מאליו, ששתי התקנות דומות ואף זהות, שרוחב הפסים הוא אותו רוחב, כך שאותה רכבת, אותו פירוש ויישום טובים לשתיים. בשלב מאוחר זה לא נשנה פסים ונמשיך בדרך שבה נסעו, אך למניעת תקלות בעתיד תבוא בהמשך התייחסות לשוני ולעולה ממנו. .11עד סיום, נחזור לאמור בסעיף 1לעיל: היחס שבין תקנה 41(א) לתקנות סדר הדין בבית-דין לעבודה לבין התקנה 227שבתקנות סדר הדין האזרחי. לבעיה המתעוררת התייחס אחד הפרקליטים שטען למערערים (סעיף 3, פסקה יב, שבחלק iלעיל) בהקשר מיוחד. ענייננו אינו מחייב אלא להצביע על השוני שבין שתי התקנות: תקנה 41(א) היא צרה בהרבה, אך גם ספציפית בהרבה, לעומת תקנה .227תקנה 41(א) מתייחסת לפסקדין שניתן עת "לא התייצב" בעל דין "במועד שנקבע לדיון" ואותו בעל דין לא קיבל הזמנה כדין "או שנבצר מתנו להתייצב ובית-הדין דן שלא בפניו". לשון אחר - טעם לביטול יכולה לשמש רק טענה ש"נבצר" מהמבקש להתייצב לדיון (נוסף לטענה שלא קיבל הזמנה כדין). כנגד זה תקנה 227לתקנות סדר הדין האזרחי דנה הן בהחלטה "על-פי צד אחד" והן בהחלטה "באין כתבי טענות מצד שני". מבלי לציין נסיבות המאפשרות הגשת הבקשה. מכאן, שאין ללמוד מהפסיקה ליישום תקנה 227על פירוש ויישום של תקנה .41הטעם לכך, שבתקנות סדר דין בבית-דין לעבודה לא תמצא הוראה דומה לזו שבתקנה 227לתקנות סדר הדין האזרחי למצב שבו "אין כתבי טענות", הוא בכך שביסודו של סדר דין בבית-דין לעבודה - פרוצידורה חופשית, מכוח סעיף 33לחוק בית-הדין לעבודה, תשכ"ט- .1969מכוח אותו סעיף, בין מעצמו ובין על-ידי אימוץ תקנות סדר הדין האזרחי, יימצא פתרון כדי לילך "בדרך הנראית טובה ביותר לעשיית משפט צדק".פסק דין בהעדר התייצבותביטול פסק דין