קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא בניה בחניה ציבורית ללא היתר: בפני ערעור על פסק דין שניתן בבית משפט שלום ברחובות בתיק עמ"ק 5521/05 ביום 21.11.10 על ידי כב' השופטת לושי-עבודי. הערעור מתייחס הן להכרעת הדין והן לחומרת העונש. על פי עובדות כתב האישום, ייחסו למערער עבירות של: בנייה במקרקעין ללא היתר בניה, עבירה לפי סעיפים 145 (א) + 204 (א) ו/או 204 (ב) לחוק התכנון והבניה (תשכ"ה-1965 (להלן: "החוק"). שימוש במקרקעין ללא היתר בניה, עבירה לפי סעיפים 145(א) + 204(א) לחוק. עולה מהעובדות המפורטות בכתב האישום, כי בסמוך ל-24.3.02 בגוש 183 חלקה 33/34 בגן-יבנה, ביצע המערער עבודות בניה בכך שבנה מבנה בלוקים בשטח של כ-9 מ"ר בחניה הציבורית של תחנת דלק (להלן: "המבנה"). מאז חודש מרץ 2002 ועד היום משתמש המערער במבנה כקיוסק ולצרכי אחסון, שימוש זה טעון היתר על פי החוק. המערער הוא המחזיק במקרקעין ואחראי לביצוע העבודות, הוא המשתמש במבנה בפועל ואחראי לשימוש בו. לאחר שמיעת ראיות בתיק הורשע המערער ובית משפט קמא גזר קנס בסך 45,000 ₪ או 450 ימי מאסר תמורתם. כמו כן הוטלה התחייבות על המערערת להימנע מביצוע עבירה על פי חוק התכנון והבניה בסכום של 80,000 ₪ לתקופה של 3 שנים. ומכאן הערעור שבפני. בנימוקי הערעור מציין ב"כ המערער, כי בית משפט קמא טעה בשעה שהרשיע המערער על סמך עדות הפקח בהיותה עדות יחידה. עוד נטען, בית משפט קמא טעה שסמך ממצאיו על התמונה שהוגשה ת/1 המצולמת בשחור לבן. לא ניתן להסיק מאותה תמונה כי המבנה לא היה מקורה. עוד נטען, כי טעה בית משפט שהרשיע על סמך עדות פקח, כאשר בית משפט קמא שמע עדות הפקח בחלקה לא במלואה, שכן, כב' השופטת לושי-עבודי החלה לדון בתיק לאחר יציאת השופט הר-טל (בדימוס) לגמלאות. משהועבר התיק לכב' השופטת לושי-עבודי, המשיכה האחרונה לשמוע עדות הפקח מאותה נקודה אליה הגיעו בהליך בפני כב' השופט הר-טל. נוכח כך לא יכולה כב' השופטת לושי-עבודי לקבוע כי עדות הפקח מהימנה. עוד נטען בסעיף 5.ד. להודעת הערעור, כי טעה בית משפט קמא על שלא נעתר לבקשת הסנגור לשמוע עדותו של הפקח מההתחלה (ההדגשה שלי - נ.א, אחזור לכך בהמשך). עוד נטען, טעה בית משפט שלא קיבל את גרסת המערער לפיה תיקן את הגג המקורה בשל קיומם של מס' רעפים שבורים עקב גשם וברד שהיה באותה תקופה. מדובר בתיקון במובן של שיפוץ ולא תיקון המצריך היתר על פי סעיף 145 לחוק התכנון והבניה. לחלופין, מתבקש בית המשפט במידה ולא יזוכה המערער, להפחית בקנס שהוטל על המערער שכן בית משפט בא חשבון עם המערער רק לאור רצונו של המערער בדבר מיצוי זכויותיו על פי החוק. עוד נטען בעניין גובה הקנס, כי המערער אינו אשם שהצו המינהלי פקע וכי המשיבה לא הביאה ולא ביצעה צו ההריסה המינהלי בפועל. בדיון בעל פה חזר ב"כ המערער על טענותיו אלה. ב"כ המשיבה הגיש תשובתו לערעור בכתב, מבקש לדחות הערעור לגופו. מדובר במי שהחליף את הגג כפי שעלה מהראיות בפני בית משפט, החלפה זו טעונה היתר על פי סעיף 145 לחוק התכנון והבניה. בית משפט לא מתערב בממצאים עובדתיים שנקבעו על ידי בית משפט קמא כפי שנעשה במקרה זה, אלא מקום שהממצאים אינם עומדים במבחן השכל הישר וההיגיון, חריג זה אינו מתקיים בענייננו. בית משפט רשאי להרשיע על בסיס עדות יחידה, מקום ששוכנע בנכונותה והזהיר עצמו. לגופו של עניין, דין הערעור להידחות. 1. טענת ב"כ המערער בסעיף 5ד' להודעת הערעור "טעה כב' בית משפט קמא על שלא נעתר, לבקשת הסנגור, לשמוע את עדותו מההתחלה" מוטב היה אלמלא נטענה כלל וכלל. העלאת טענה זו הנה בניגוד לפרוטוקול בית משפט קמא מיום 30.12 בו ציין ב"כ המערער במפורש "מסכים שההוכחות יימשכו מהמקום בו הם נפסקו, מה שנעשה עד כה לא יהיה מקום לחזור עליו". משהסכים ב"כ המערער לכך, לא היה מקום לשינוי עמדתו 3 חודשים לאחר המועד הנקוב ובצדק דחתה כב' השופטת לושי-עבודי עמדתו "החדשה" של ב"כ המערער. נוכח כך, אין מקום לטענה כפי שנטענה ודינה להידחות. 2. לעניין התערבות בקביעת עובדות וממצאי מהימנות של בית משפט קמא, אני מפנה לע"א 8320/09, אלחדד נ' שמיר, ניתן על ידי כב' הש' דנציגר ביום 29.3.2011 "כלל מושרש בפסיקתו של בית משפט הוא כי אין זו דרכה של ערכאת הערעור להתערב בממצאיה העובדתיים של הערכאה הדיונית, ולא כל שכן בממצאים שנקבעו על סמך שמיעת עדים והתרשמות בלתי אמצעית מהעדים באופן המאפשר לערכאה הדיונית לעמוד על מהימנותם באופן טוב יותר מערכאת הערעור [ראו למשל: פסק דינו של השופט ס' ג'ובראן בע"א 458/06 עו"ד יובל שטנדל נ' חברת בזק בינלאומי בע"מ (לא פורסם, 6.5.2009); החלטתה של הנשיאה ד' ביניש בע"א 1262/09 אברהם נ' בנק הפועלים בע"מ (לא פורסם, 9.6.2009), סעיף 6; פסק דינו של השופט א' גרוניס בע"א 4755/07 א.מ.י. תלפיות בע"מ נ' עיריית חיפה (לא פורסם, 6.7.2009)].           לאחרונה פסק בית המשפט בע"פ 6809/09, ויאצלב מלינו בסקי נ' מדינת ישראל, אשר ניתן ביום 31.3.2011 מפי כב' השופט דנציגר, כי הכלל לפיו ערכאת הערעור לא תתערב בממצאים העובדתיים אותם קבע בית משפט דלמטה חל ביתר שאת מקום בו ממצאים אלו מבוססים ומעוגנים במידת המהימנות שמייחס בית המשפט לעדים שנשמעו לפניו: "...הגיונו של כלל זה נעוץ בכך שהערכאה הדיונית, המופקדת על מלאכת ההתרשמות מן העדים, משפת גופם, מהתנהגותם ומאופן מסירת עדותם נהנית מיתרון ברור על פני ערכאת הערעור [ראו: ע"פ 9352/99 יומטוביאן נ' מדינת ישראל, פ"ד נד(4) 632, 644-643 (2000); ע"פ 1275/09 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 30 (, 1.9.2009); ע"פ 10102/07 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 68 (, 7.9.2010)]. יכולתה של הערכאה הדיונית לתור באופן ישיר אחר אותות האמת שנתגלו בעדויות השונות מצדיקה כי בית המשפט שלערעור יתערב בממצאיה אך במקרים נדירים, בהם נפלה טעות של ממש במסקנותיה ובקביעותיה של הערכאה הדיונית". 3. בית משפט שמע עדות המפקח, עד תביעה 1, ומצויה עדותו בתיק בית המשפט ממנה עולה כי ביקר במקרקעין ביום 24.3.02, ערך דו"ח ביקורת שהוגש לבית משפט קמא - ת/2, מתוך דו"ח הביקורת עולה כי המערער החל בבניית מבנה בלוקים בשטח של 9 מ"ר בחזית מערבית למבנה השייך לשלמה ברזילי, מצב העבודה נכון למועד עריכת דו"ח הביקורת היה בשלב סגירת גג + עבודות טיח, כמו-כן הוצגה תמונה שצולמה על ידי עד התביעה, ואשר הוגשה כראיה ת/1, ממנה עולה בנייה של בלוקים בעיצומם. ביקורת נוספת ערך עד התביעה ביום 11.6.02, ומצא כי המערער לא ביצע צו הריסה מינהלי שהוצא כנגד המבנה ביום 25.3.02, ראה ת/3. בעדותו מיום 15.11.09, מעיד הפקח כי המערער הוא זה שבנה התוספת, הוא המשתמש במבנה לצורך פיצוצייה וכתוספת לחנות בשר/מסעדה שיש למערער במקום. בעדות זו מצא בית המשפט לקבל במלואה ולקבוע על פיה בצירוף המוצגים ת/1 ות/2 כי מדובר בבניה חדשה וכי נכון למועד ביקור 24.3.02 טרם החל המערער בבניית גג. בית משפט אינו מקבל עדות המערער כי מדובר במבנה קיים, וכי המערער החליף מספר רעפים שניזוקו כתוצאה מגשם וברד בלבד, על מנת למנוע נזילת מים (ר' עדותו מיום 10.10.10, עמ' 2 לפרוטוקול). בית משפט מעיין בתמונה ת/1 ומציין במפורש כי מתוך התמונה עולה קיומו של מבנה שאין לו גג כלל "כך שהמסקנה הינה אחת מהשתיים: אכן לא היה גג בכלל כפי שהעיד המפקח, או לחילופין כי הנאשם החליף את כל הרעפים בגג. בשני מקרים אלה התוצאה היא כי יש לדחות הגנתו של הנאשם, שכן ממה נפשך? אם המבנה היה ללא גג בכלל ורק החלו בבנייתו, אזי אין היתר למבנה, לא כל שכן, שלא ניתן לבנות גג למבנה שנבנה ללא היתר ומבלי שיש היתר לבניית גג ואם החליפו את כל הרעפים בגג, יש צורך בקבלת היתר". בית משפט מגיע למסקנה וקובע נחרצות כי המערער הוא זה שבנה את המבנה ללא היתר ולא פעל לשיפוץ קל ומינורי כטענתו. למעלה מן הצורך, מציין בית משפט קמא הוראת סעיף 145(א)(א)(2) לחוק ממנו עולה כי הקמת בניין, הריסתו והקמתו בשנית, תוספת לבניין וכל תיקון בו, מצריך היתר למעט כי מדובר בשינוי פנימי בדירה וגומר. תוך הפניה לפסיקה מגיע בית המשפט למסקנה הנכונה למעלה מן הצורך כי לא מדובר בתיקון זניח או תחזוקה שוטפת או תיקון שולי שאינו מחייב קבלת היתר בניה. השטח בו מצוי המבנה מיועד לחניה ציבורית והמערער הודה כי מדובר במבנה המשמש כמחסן. בצדק קבע בית משפט קמא כי המשיבה הרימה הנטל להוכיח עבירת השימוש החורג במקרקעין. 4. טענת ב"כ המערער כי לא ניתן להסיק מהתמונה ת/1 בשל היותה בשחור לבן את שהסיק בית משפט קמא דינה להידחות. בית משפט קמא חזקה עליו כי אם התמונה ת/1 היתה מטושטשת ולא ניתן לראות בה בבירור את המבנה נשוא הדיון, היה מציין זאת בית משפט במפורש. אך, בית המשפט בהכרעת הדין בעמ' 4 מציין כי מהתמונה ת/1 עולה בבירור שלמבנה אין גג כלל ואין מקום להתערב בממצא עובדתי זה. 5. אין מקום להתערב בממצאי מהימנות שנקבעו בבית משפט קמא. לא מדובר במקרה חריג, שבו רשאית ויכולה ערכאת הערעור להתערב בממצאים עובדתיים/מהימנות שנקבעו בבית משפט קמא. נוכח כך, כל הטענות לעניין הכרעת הדין, דינן להידחות. ולעניין העונש. ב"כ המערער מציין בערעור כי יש מקום להפחית בקנס ולא לבוא חשבון עם המערער בשל כך שמיצה זכויותיו ועל כן מעבר הזמן אינו יכול לרבוץ לפתחו של המערער. עיון בגזר הדין מלמד כי בית המשפט במפורש מציין שחלף הזמן לא יובא בשיקול לעניין הטלת העונש (ר' עמ' 13 לפרוטוקול, שורות 24 - 31 בגזר הדין). ברם, לעניין עבירת השימוש ללא היתר ובהיות העבירה נמשכת, וכן לאור העובדה כי מזה 5 שנים עובר ליום גזר הדין לא נקט המערער בפעולה כלשהי לקבלת היתר לבניה ו/או לשימוש חורג, ולאחר שבית המשפט שוקל ההיבט הציבורי, והעובדה כי מדובר בשימוש שנעשה בשטח של תחנת דלק, גזר קנס בסך 45,000 ₪ ולא מצאתי כי סכום זה הוא חורג ומפליג בחומרתו או יוצא דופן מהענישה הנוהגת במקרים דומים. ב"כ המערער לא הציג גם לא גזר דין אחד התומך בטענתו כי מדובר בקנס גבוה וענישה מחמירה. נוכח כך, גם חלק זה של הערעור נדחה. בניהחניה