בקע מפשעתי בגלל הרמת משקל כבד בעבודה

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא בקע מפשעתי בגלל הרמת חפץ כבד בעבודה: 1. התובע הגיש תביעה לנתבע להכיר בבקע מפשעתי, שארע לו ביום 19.08.03, עת הרים ארגז כבד ובו דגים קפואים, כתאונת עבודה. תביעת התובע נדחתה ע"י הנתבע בנימוק כי לא התקיימו בתובע תנאי סעיף 84 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה - 1995 שכן הופעת הבקע לא באה כתוצאה ממאמץ לא רגיל. הרמת הארגז אינה בגדר מאמץ לא רגיל בעבודתו של התובע. מכאן התביעה שבפנינו. 2. סעיף 84 לחוק הביטוח הלאומי קובע כדלקמן: "אין רואים בקע מפשעתי תוצאה מפגיעה בעבודה, אלא אם כן - (1) הופעת הבקע באה תוך כדי העבודה, כתוצאה ממאמץ לא רגיל או עקב פגיעה במישרין באיזור קיר הבטן; (2) עקב הופעת הבקע הפסיק המבוטח את עבודתו וקיבל טיפול רפואי תוך 72 שעות מהופעת הבקע; (3) הודעה על התקף כאבים עקב הבקע נמסרה למוסד או למעביד תוך 72 שעות מהופעתם... אולם המוסד רשאי, לפי שיקול דעתו, לראות בבקע תוצאה מפגיעה בעבודה אף אם לא נמסרה הודעה כאמור" אין חולק, כי התובע הרים בעבודתו משקל כבד. השאלה שבמחלוקת הינה, האם מדובר באירוע חריג ובמאמץ לא רגיל. ואלה העובדות כפי שהוכחו בפנינו: 3. התובע עבד בעת הרלוונטית כעוזר טבח במפעל גד עוף. במפעל זה מכינים מזון וקייטרינג לאירועים ולמשרדים. 4. עבודתו כללה, בין היתר, פריקת הסחורות שהגיעו, כגון: שקים של תפו"א, שקים של אורז, ארגזים של בשר בקר וכד'. התובע נהג להרים משקלים של עשרות ק"ג בפריקת הסחורה שהגיעה למפעל, וכמו כן להרים ולהזיז סירים כבדים מלאים תבשילים. 5. ביום 19.08.03 העלה התובע סחורה למטבח. כשהרים ארגז של דגי סלמון קפואים במשקל 80 ק"ג לערך, חש בכאב חזק בביטנו וזרק את הארגז לריצפה. התובע הודיע מיידית על כאביו לבעל המסעדה. אצל התובע אובחנו בקעים במפשעות והוא עבר ניתוח. התובע היה באי כושר של 4 חודשים. 6. לטענת התובע, ארגז דגי הסלמון הינו ארגז ללא ידיות אחיזה המכונה בקרב העובדים "ארון מתים", ואותו מרימים בדרך כלל יותר מפועל אחד, שכן זהו ארגז כבד, ללא ידיות, בעל דפנות חלקות שקשה להרימו לבד. טוען התובע, כי ביום האירוע היו חסרים העובדים הסינים, שבדרך כלל הרימו ארגז זה והוא נאלץ להרימו לבדו. העובדה שהרים ארגז זה לבדו, והקושי הכרוך בכך בשל העדר ידיות אחיזה, היא שמהווה חריגותו של האירוע מבחינתו של התובע. 7. לטענת הנתבע, בהודעתו לחוקר נשאל התובע בצורה מפורשת ומספר פעמים, האם ביום האירוע היה משהו שונה או שעסק בעבודתו הרגילה, והתובע השיב, כי לא היה כל דבר חריג. מכאן, שיש לדחות התביעה, שכן אין מדובר באירוע חריג מבחינת התובע, שרגיל היה בהרמת משקלים כבדים ובהרמת ארגז הדגים. 8. בתצהירו (ת/1) ובעדותו בפנינו, טען התובע לראשונה, כי את ארגז הדגים מרימים בדרך כלל העובדים הסינים והוא עוזר להם, אולם באותו יום הסינים לא היו ועל כן הרים את הארגז לבד, אף על פי שתמיד מרימים אותו יחד. לטענתו, כשענה לחוקר כי הוא מרים את הארגז כל פעם בעבודה, התכוון שמרימים את הארגז יחד, אך לא לבד. 9. מר חסאן ראיס, הטבח, העיד בפנינו מטעמו של התובע. מעדותו עולה, כי התובע הרים את ארגז הדגים, צעק וזרק אותו על הריצפה. עוד העיד, כי כדי להרים את הארגז צריך 2 אנשים לפחות וכי העובדים הסינים, שבדרך כלל סידרו את הסחורה, לא היו באותו היום. בחקירתו הנגדית העיד: "זו לא פעם ראשונה שמגיעים כאלה דגים, אבל זו פעם ראשונה שאין באותו יום עובדים ולכן התובע הרים את הארגז לבד... אף פעם לא הרימו ארגז כזה לבד. הארגז מאוד כבד, תמיד כשהסינים היו צריכים להרים את הארגז הם היו מרימים אותו שניים ביחד... הארגז גדול, אין לו ידיות, ברור שצריך שניים להרים אותו". 10. בהודעה לחוקר מיום 10.8.04 הצהיר התובע: "במטבח עובדים אני ועוד אחד וטבח". התובע כלל לא ציין כי במטבח עובדים (או עבדו) עובדים סינים. התובע תאר בפני החוקר את שגרת יום עבודתו (עמ' 3 להודעה) ונשאל: "האם כל מה שתארת בפני זה שגרת יום העבודה שלך?" והתובע השיב: "כן". שוב נשאל התובע: "האם ביום בו נפגעת ביצעת את עבודתך הרגילה?" ותשובת התובע: "עבודה רגילה". לשאלה: "...האם היה משהו שונה מבחינת העבודה שלך והמשקל שהרמת ביום הפגיעה ביחס לימים אחרים" השיב התובע: "לא שום דבר מיוחד". משנשאל, האם הארגז אותו הרים הוא בעל משקל חריג ביחס לארגזי סלמון שמרים בדרך כלל, לא השיב לעניין אלא השיב: "איך שהרמתי את הדג היה לי פיצוץ כזה וזרקתי ברצפה". התובע לא ציין בשום מקום, כי חסרו עובדים וכי בניגוד למקובל הרים את ארגז הדגים הכבד לבדו. התובע שב וטען, כי עסק בעבודתו הרגילה ואף לא ציין כי עבודה זו של הרמת ארגז הדגים נעשית בדרך כלל ע"י העובדים הסינים, כפי שטען בהמשך. לראשונה טען בתצהירו מיום 1.6.05, כי אף פעם לא הרים את הארגז לבד אלא נעזר בעובדים, וכי באותו היום לא היו עובדים. 11. עד התובע העיד, כי במקום עבדו 3 עובדים סינים. עובדה זו אינה מתיישבת עם הנתונים שמסר התובע לחוקר, בדבר מספר העובדים במקום. עד התובע העיד, כי את הסחורות מסדרים העובדים הסינים, וזאת בניגוד לעדות התובע בהודעתו לחוקר בדבר סידור הסחורות שנעשה על-ידו. התובע העיד בפני החוקר, כי אם מגיעה סחורה הוא מעלה אותה (עמ' 1) וכי כל יום הוא מפרק סחורה ומרים אותה (עמ' 3). עוד העיד עד התובע, כי פרט למקרה זה מעולם לא ראה את התובע מרים את ארגז הדגים קודם לכן. התובע העיד בבית הדין, כי בדרך כלל העובדים הסינים הרימו את הארגז והוא עזר להם. העד הוסיף וטען, כי התובע ביקש עזרתו בהרמת ארגז הדגים אולם היה עליו להשגיח על הסינים שעל הגז. עובדות אלו כלל לא נטענו ע"י התובע עצמו. זאת ועוד, התובע העיד כי את הסחורות היה מעלה מהקומה הראשונה לקומה השניה למטבח, וכי כשהרים את ארגז הדגים חש כאבים חזקים. מכאן, שלא מובן כיצד יכול היה העד הטבח שבקומה השניה לראות את מה שאירע לתובע כאשר הרים את הארגז בקומה הראשונה. 12. שוכנענו, כי התובע חש כאבים חזקים בעת הרמת ארגז הדגים הכבד, אולם לא שוכנענו כי בפעולה זו היה משום אירוע חריג מבחינתו של התובע, שעבודתו כרוכה היתה בהרמת משקלים כבדים, כמו גם הרמת אותו ארגז דגים שהגיע למפעל כמידי שבוע. הגרסה המאוחרת בדבר הרמת הארגז ע"י שני עובדים אחרים, שנעדרו ביום האירוע, עומדת בסתירה לגירסתו הראשונית של התובע, כפי שהשתקפה בהודעה לחוקר (ובתביעתו) ואיננה מקובלת עלינו. 13. מעדותו של עד התובע, ניכר שביקש לסייע בידו ומתוך כך עלו אי התאמות בין גרסתו וגרסת התובע, ובמיוחד בנוגע לשאלה, האם הרמת הארגז היתה עבודתו הרגילה של התובע, כאשר בעניין זה, חרף עדות התובע כי סייע לעובדים האחרים בהרמת הארגז, העיד העד כי מעולם קודם לכן לא ראה את התובע מרים את הארגז, ואולם דווקא ביום האירוע ראה זאת, וזאת כאשר הרמת הארגז התבצעה בקומה הראשונה והטבח היה ליד הגז בקומה השניה ועסוק בעבודתו. 14. לנוכח האמור, לא שוכנענו כי אין לקבל גרסתו הראשונה של התובע כמהימנה מבין השתיים, וממנה עולה, כי אין מדובר באירוע חריג. 15. אשר על כן, משלא התמלאו דרישות סעיף 84 לחוק, אין מנוס אלא לדחות התביעה. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות. 16. הצדדים ראשים לערער על פסק הדין לבית הדין הארצי בירושלים תוך 30 יום מקבלתו. בקע מפשעתיהרמת משקלבקע