קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא בקשה לביטול פסק דין בורר: .1נושא פסק דין זה הוא בקשת המבקשים לבטל את פסק דינו של הבורר עו"ד א' פוזנר מיום 8.4.96(להלן: הפסק) בדבר פרשנותו ויישומו של סע' (1) לכתב התחייבות שנחתם בין החברה המבקשת (להלן: החברה) למשיבים ש' ומ' בן חמו (להלן: בן חמו) מיום 27.11.90הקובע כי המבקשת "לא תמכור לצד ג' כלשהו כל חנות/יות נוספת/ות שתבנה במגרש אלא אם כן תציע קודם לכן לבן חמו בהם יכולה החברה למוכרו/ן לצד ג'..." (להלן: זכות הסרוב). לפי הפסק, קבע הבורר כי הצעת הצד השלישי מר ע' אזולאי לרכישת חנות בשטח של 24.5מ"ר המצויינת במס' 21בנספח ב' להסדר הפשרה בת"א 955/94 מ- 18.5.95(להלן: החנות) - עליה חלה זכות הסרוב - במחיר של 200, 7דולר אינה הצעת רכישה במחיר אמיתי שהוא מחיר השוק וכי על החברה למכור לבן חמו את החנות במחיר של 500, 5דולר לכל מ"ר שהוא מחיר השוק של החנות. המבקשים טוענים כי יש לבטל את הפסק מהנימוקים המפורטים בסע' 24(3), (4) ו- (5) לחוק הבוררות תשכ"ח- 1968(להלן: החוק), קרי: מחמת:ב- א. חוסר סמכות לפי סע' 24(4) לחוק. ב. לא ניתנה למבקשים הזדמנות נאותה לטעון טענותיהם או להביא ראיותיהם לפי סע' 24(4) לחוק. ג. הימנעות מהכרעה בענין שנמסר להכרעה לפי סע' 24(5) לחוק. .2אין לכאורה מחלוקת בין הצדדים בקשר לעובדות דלהלן:ו- א. במסגרת עסקת קומבינציה נחתם ב- 27.11.90בין החברה ובין בן- חמו כתב ההתחייבות הנ"ל שכלל את זכות הסירוב שצוטטה לעיל, כאשר בסע' (2) לכתב ההתחייבות נקבע כי "במסגרת הצעת החברה לבן חמו יינתן לו פרק זמן של 14יום... לרכוש מהחברה את החנות/יות הנוספת/ות וזאת באותם תנאים בהם החברה יכולה למכור/ן לצד ג'...". ב. ב- 1994הגישו בן חמו נגד החברה וצדדים שלישיים בשם יוסף ועפרה תם שחתמו עימה על הסכם לרכישת הזכויות בחנות - תביעה הנשענת בין היתר על זכות הסירוב ואשר העתקה צורף לתצהיר בן חמו, לפיה התבקש בימ"ש זה להצהיר כי העסקה הנ"ל בטלה וכי בן חמו זכאים לרכוש את שטח החנות (שנקבע ל- 20מ"ר) במחיר של 000, 40דולר. ג. ביום 18.5.95ניתן ע"י בימ"ש זה תוקף של פסק דין להסדר פשרה שנעשה בין הצדדים לת"א 959/94 הנ"ל הנספח לתצהיר בן חמו (להלן: הפשרה) לפיו נקבע בסע' 7בו כי: - "זכות הסירוב הראשונה של בן חמו נשוא כתב ההתחייבות מיום 27.11.90בקשר לרכישת חלק "מחנות 4" (קרי: החנות - א.ב.ז) ומנהליה המבקשים - 23(להלן: החברה) מתחייבים להימנע מלעשות עסקה. בקשר לחנות זאת כל עוד לא מילאו אחר כתב ההתחייבות הנ"ל". בסע' 9(א) לפשרה נקבע כי:ב- "חילוקי דיעות לגבי עניינים שיתעוררו בין הצדדים בעתיד, ואשר לא יפתרו על ידי עוה"ד יוכרעו בבורות בפני עו"ד אסף פוזנר כבורר דן יחיד (להלן: הבורר)". לפי ס"ק (ג) "הבורר פטור מדיני ראיות, סדרי הדין, הדין המהותי וחובת ההנמקה". בסע' 10(ב) לפשרה הצהירו הצדדים כי "אין להם ולא תהיינה להם תביעות ו/או טענות ו/או דרישות זה כלפי זה עד היום ובעתיד לגבי הנושאים שהוסדרו בהסדר פשרה זה, כפוף למילוי תנאיו...". ד. ביום 18.2.96לאור הוראת כתב ההתחייבות הנ"ל, כתבה החברה לבן חמו את מש/ 2אליו צירפה את הצעתו של צד שלישי בשם ע' אזולאי לרכישת הזכויות בחנות, יחד עם חנות נוספת המסומנת במס' 12בנספח ב' לפשרה כשטח כולל של 54מ"ר תמורת סך 000, 389דולר לפיו כל מחיר מ"ר הוא כ- 200, 7דולר. ה. כשנודע לבן חמו על ההצעה הנ"ל, השיגו חוו"ד שמאי צ' מוסקוביץ לפיה מחיר השוק למ"ר של החנות הוא 700, 2דולר ואשר על כן הם פנו לבורר בהתאם לסע' 9לפשרה וביקשו צו מניעה זמני נגד החברה ומנהליה להימנע מעשיית כל פעולה למכירת החנות ואז החלו הליכי בוררות בקשר לפרשנותה וליישומה של זכות הסרוב לפי כתב ההתחייבות והפשרה, כאשר בן חמו טוענים בפני הבורר כי הצעת ע' אזולאי היא בגדר "קנוניה" בינו לבין החברה והעסקה בין השניים היא "פיקטיבית" או "סימולציה", על מנת שזכות הסרוב תפקע מחמת אי שימוש בה בהתאם לסע' (3) לכתב ההתחייבות וכי לאחר שהמבקשים גילו דעתם כי בדעתם למכור את החנות, זכאים בן חמו לרוכשה במחיר הסביר והראוי של השוק שהוא 700, 2דולר למ"ר כחוו"ד השמאי הנ"ל (לפי סע' 10(ד) ו- - 2729לתצהיר בן חמו לפני הבורר). על עמדה זו חזר ב"כ המשיבים עו"ד ש' גנסין בסיכומיו בפני הבורר מיום 1.4.96(עמ' - 45לפרוטוקול הבורר). כנגד טעון כנ"ל, החברה ומנהליה טענו בפני הבורר כי לפי לשונו של סע' (1) לכתב ההתחייבות, אין כל יסוד לטענה לפיה הם חייבים לערוך הסכם עם בן חמו במחיר הנמוך מהמחיר שהוצע ע"י ע' אזולאי, יהא זה מחיר שמאי או מחיר שוק סביר או מחיר שייקבע ע"י הבורר (סע' 7לתצהיר מ' בן אבו). מכל מקום הם הכחישו את קיומה של קנוניה או פקציה. גם בסיכומיו חזר ב"כ המבקשים עו"ד ר' יהושוע על הטענה כי נושא הסכסוך העומד הכרעה בפני הבורר הוא זכות הסירוב ואם הצעת ש' אזולאי היא בגדר "קנוניה" ו"לא כל טענה" (עמ' 4לפרוטוקול הבורר) ולכן מה שהוסכם זה בהסכם הפשרה "ולא יכולים לטעון להסכם סביר" (שם בעמ' 5). ו. ביום 8.4.96ניתן הפסק שקבע בין היתר כי:נ- 1) הצעת ע' אזולאי נשוא מש/2אינה "אמיתית" והיא "מעוותת", שכן אינה של ע' אזולאי וגם לא של הרוכש האמיתי מר דותן - אשר עדויותיהם הותירו משקע של חוסר אמינות והיא גבוהה בהרבה ממחיר השוק. ממילא, לא היתה בפני החברה כל הצעת מחיר רכישה. 2) יש לפרש את הוראת סע' (2) לכתב ההתחייבות (שצוטט לעיל בסע' א') כמקנה זכות לבן חמו - בהעדר הצעה אמיתית - לרכוש את החנות במחיר סביר, שהוא מחיר השוק וזאת לנוכח גילוי דעת החברה למכור את החנות. 3) יש לדחות את השמאויות שהובאו מטעם הצדדים בשל פגמים שנפלו בהן ויש לקבוע את המחיר הסביר לכל מ"ר ל- 500, 5דולר וזאת על יסוד סיכום דברים בין החברה לבין תם מ- 21.10.94בתוספת 20% לכל שנה וניכוי ע"ח חנייה ואי לכך בן חמו זכאים יהיו לרכוש את החנות ב- 750, 134דולר + מע"מ בתשלומים שנקבעו בסע' 24לפסק. .3המבקשים טוענים כי הבורר חרג מסמכותו בחייבו את החברה למכור את החנות לבן חמו ב- 500, 5דולר למ"ר + מע"מ, לא הכריע בשאלת הקנוניה שבהצעה וקבע את המחיר למ"ר שלא עפ"י שמאויות שנידונו אלא עפ"י סיכום דברים עם תם כנ"ל. .4א. חריגה מסמכות ער אני להלכות המוזכרות בעמ' 9לסיכומי ב"כ המשיבים בן חמו, לפיהן במסגרת בקשת ביטול פסק בורר ביהמ"ש אינו יושב כערכאת ערעור על הבורר, וכי יש ליתן פרוש דווקני למושג "סמכות הבורר" ועל כן, בהעדר הוראה מיוחדת בהסכמים המגבילה את סמכות הבורר, יש לו סמכות כללית שאינה מוגבלת ומכל מקום אין לבטל פסק בורר אלא אם כן נגרם עיוות דין (ר' אסמכתאות בסיכומי ב"כ המשיבים). לאור נוסח הפשרה והרקע לה, הגעתי למסקנה כי הבורר לא היה מוסמך להפוך את "זכות הסירוב", לפיה על החברה להימנע ממכירת החנות מבלי להציעה תחילה במחיר המוצע ע"י צד ג' לבן חמו, לזכות חיובית לרכישת החנות ע"י בן חמו שעל פיה חייבת החברה לכמור לבן חמו את החנות במחיר השוק או מחיר סביר. אין לי ספק כי אומד דעתם של הצדדים לפשרה בעת ניסוח סע' 7ו- 9לפשרה היה למסור להכרעת הבורר את פרשנותה ויישומה של זכות הסרוב מבלי לפגוע בזכות הקנין של החברה שהיא חרות סיוד לפי חוק כבוד האדם וחרותו, דהיינו: מבלי להפקיע מבעלותה את החנות במחיר שאינו המחיר שהוצע לה ע"י צד שלישי מוחשי. הבורר היה על כן מוסמך לקבוע כי ההצעה אינה "אמיתית", כפי שקבע ומכיוון שכך "זכות הסירוב" תמשיך להתקיים ביחס להצעות רכישה ע"י צדדים שלישיים עתידיים, אך הבורר לא היה מוסמך להמיר כנ"ל את זכות הסרוב שבפרוש הותירו הצדדים לפשרה "בעינה" (ר' סע' 7(א)) בזכות רכישה, כאשר אחת ממטרות הפשרה היתה לדחות את תביעת בן חמו בת"א 959/94 להצהיר על זכותם לרכוש את החנות, כאמור בסע' 10(ב) לפשרה. לכן הקניית סמכות לבורר לפסוק כפי שפסק מאיינת את הפשרה ואת כתב ההתחייבות (ר' בהקשר זה ס' אוטולגי, בוררות, דין נוהל סע' 437). לפי שיטת פרשנות מוטעית זו ניתן לאיין כל הסכם על כל חלקיו אם כלולה בו פסקת בוררות, שהיא היחידה שתיוותר מההסכם, להבדיל מפסקת בוררות המתיחסת לסכסוך קיים, שאז סמכות הבורר מתוחמת. חריגה זו של הבורר מסמכותו גורמת גם לעיוות דין, שכן היא כאמור משנה באופן מהותי את ההסכם שבין הצדדים, והיא פוגעת בזכות הקנין של המבקשת בחנות. ב. לא ניתנה הזדמנות לטעון טענות ולהביא ראיות (לפי סע' 24(4) לחוק) תצהירי בן חמו ובן אבו שהוגשו כעדות ראשית בפני הבורר; פרוטוקול הבורר על מוצגיו ופסק הבורר מלמדים - כי ניתנה הזדמנות מלאה לכל צד לטעון כל טענה ולהביא כל ראייה. דע עקא שהבורר לא הסתמך על ראיות השמאות, חוזי השכירות והעדים והגיע למסקנה בדבר "מחיר השוק" על יסוד סיכום הדברים עם יוסף ועופרה תם מ- 21.10.94שהוגש לו כחלק מהראיות. לכן, הוא היה מוסמך להשתמש בסיכום דברים זה כדי לבסס בין היתר את נימוקיו למסקנה כי ההצעה של ע' אזולאי - דותן אינה אמיתית או היא פיקטיבית כלשונו של עו"ד ש' גנסין. .5סוף דבר, לפי סע' 24(3) לחוק הבוררות, פסק הבורר מ- 8.4.96מתבטל בזה, למעט קביעותיו הנזכרות בסע 14, 15ו- 19לפסק, כאמור בסע' 2ו' 1) לעיל ולכן "זכות הסירוב" נותרת בעינה. .6המשיבים ישלמו למבקשים את הוצאות הליך זה בצירוף סך 000, 6ש"ח + מע"מ שכ"ט עו"ד צמוד למדד ונושא ריבית מהיום. יישוב סכסוכיםבוררביטול פסק דין