קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא בקשה למחיקת תביעת מזונות מחוסר סמכות: לפני תביעה למזונות שהגישה אשה נגד בעלה ביום 22.6.99. ביום 16.8.99 הגיש הבעל בשא למחיקת התביעה מחוסר סמכות, מן הטעם שהסמכות נתונה לבית הדין הרבני. ואלה העובדות הצריכות לעניננו: א. הצדדים נישאו כדמו"י ביום 12.10.91. לבעל אלו נישואין בשלישית. לאשה אלו נישואין ראשונים. ב. ביום 17.9.98 הגיש הבעל תביעה לבית הדין הרבני שכותרתה כדלקמן: "בקשה לשלום בית, לחילופין גירושין, חלוקת רכוש ומטלטלין, קביעת מזונות לאשה ומדור אם מגיע לה עד יום סידור הגפ"ט בפועל". ביום 27.10.98 הגיש הבעל: "בקשה דחופה לגט פיטורין". ג. ביום 22.6.99 הוגשה כאמור תביעת האשה למזונות (מדור) בבית משפט זה. ד. ביום 12.12.99 נתנה החלטה בית הדין, ממנה עולים הנתונים הרלוונטים כדלקמן: (א) האשה הודיעה לבית הדין שהיא מוכנה להתגרש אם תקבל את כתובתה. (ב) ב"כ הצדדים הצהירו בפני כב' בית הדין שהסמכות בנושא רכוש הצדדים נתונה לבית הדין. הצדדים חלוקים ביניהם בשאלה למי הסמכות לדון בענין המזונות: לבית הדין או לבית משפט זה. בחלק האופרטיבי של החלטת בית הדין נאמר: "א. אין מקום להמשיך הדיונים בענין הגירושין, היות והאשה מסכימה להתגרש, אלא שתובעת את כתובתה, ועל כן על הצדדים לנהל ביניהם מו"מ בענין תנאי הגירושין...". טענות המבקש: א. תביעת הגירושין הוגשה ע"י הנתבע בכנות, בתום לב וכדין, מתוך רצון כן ואמיתי להתגרש, להתדיין בבית הדין, לרבות ענין מזונות התובעת. ב. התובעת מסרה לבית הדין את הסמכות לדון בענין המזונות, אם ע"י הסכמה ואם ע"י התנהגות. הלכה פסוקה היא כי לצורך סעיף 9 לחוק שיפוט בתי דין רבניים די בהסכמה שבשתיקה (מכללא) בהתנהגות, כדי להקנות סמכות לבית הדין. ג. טענת התובעת כי לבית הדין אין סמכות לדון במזונותיה לא נטענה בהזדמנות הראשונה כנדרש. טענות המשיבה: א. בתיק האמור (תמש 100721/97) תובעת האשה לחייב את בעלה בתשלום מדור מכוח התחייבות מפורשת שלו בכתב, בהסכם חתום וענין זה כלל לא נכרך בתביעה בבית הדין הרבני. ב. לחילופין תביעת הגירושין הינה תביעת שלום בית ולחילופין גירושין. הבעל כלל לא עותר שבית הדין ידון בענין מזונות האשה. הבעל לא מפרט כל נתונים ממשיים לצורך קביעת המזונות, ענין המזונות מוזכר אך ורק בכותרת לתביעה ועל כן, אין המדובר בכריכת מזונות. ג. לחילופין, תביעת הגירושין אינה כנה ואין להתחשב בה. אין הסמכות לדון במזונות האשה, גם אם היתה בתביעת הגירושין כריכת ענין המזונות. ה ה כ ר ע ה כמדומה שעד שהחליט כב' בית הדין את החלטתו הנ"ל מ- 12.12.99, היתה הסמכות בידו. הוגשה תביעת גירושין שאין מקום לפקפק בכנותה (אכן, התביעה הוגשה לשלום בית ולחילופין לגירושין, אך אין בדרך זה של הגשת התביעה כדי לפגוע. בכך שמדובר בתביעת גירושין כנה (ע"א 328/67, בענין שרפסקי, פ"ד כ"ב(1) 277). בתביעתו כרך הבעל את מזונות האשה ומדורה וכן את ענייני הרכוש. לא הוכח שהכריכה איננה כדין או שאיננה כנה. אכן, נטען, שהכריכה נעשתה בכותרת בלבד, אך גם בכך אינני רואה פגם בהיות הכריכה דין. הכל מודים שתביעת הבעל קדמה בזמן רב לתביעת האשה בבית משפט זה. דא עקא, שבהחלטת בית הדין הנ"ל סיים בית הדין לדון בתביעת הגירושין, נמנע מלדון בענייני הרכוש וטרם הכריע במחלוקת שבין הצדדים באשר לסמכות לדון בענין המזונות. משקבע בית הדין: "אין מקום להמשך הדיונים בענין הגירושין ולאחר שכב' בית הדין הרבני שלח את הצדדים לנהל מו"מ על ענין הגירושין, לא עומדת עוד תביעת גירושין, על כל אשר נכרך בה בפני כב' בית הדין". אכן, המקרה דנן שונה מענין שרפסקי הנ"ל בכך שבענין שרפסקי פסק בית הדין שאם הצדדים לא יגיעו להסכם כי אז יופיעו בפניו כדי שידון בעניינם. תוספת זו איננה מצויה בהחלטתו הנ"ל של בית הדין בענין דנן כפי שצוטטה לעיל. משסילק בית הדין ידו מלדון בתביעת הגירושין ומכל הכרוך בה, נתונה הסמכות לדון במזונות האשה (מדורה) לבית משפט זה. מחיקת תביעה / הליךמזונות