קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא בקשה למינוי אפוטרופוס על חולה אלצהיימר: בקשה למינוי המבקשת כאפוטרופוס על גופה ועל רכושה של החסויה, ובתוך כך לשינוי המצב המשפטי הקיים כיום, על פיו על גופה ועל רכושה של החסויה ממונה כאפוטרופוס המשיב 1. העובדות הצריכות לעניין הן כדלקמן: החסויה היא אשה בת 90, אשר סובלת ממחלת אלצהיימר ואינה מתמצאת בזמן ובמקום, אינה מסוגלת לנהל את ענייניה ולתקשר עם הסביבה. בהחלטה מיום 15.6.95 מיניתי את המשיב 1, בנה של החסויה, להיות אפוטרופוס על גופה ועל רכושה של החסויה. בתה של החסויה, הגב' רות איינשטיין, ערערה על החלטה זו, וביום 25.2.97 קיבל בית המשפט העליון את הערעור והחזיר את התיק לבית המשפט המחוזי. בינתיים נתברר, כי ביום 18.3.97 נפטרה הבת, אחותו של המשיב 1. בעלה של המנוחה, שהוא מנהל עזבונה, ביקש להחליף אותה בבקשה למנותה כאפוטרופוס על רכוש החסויה. בהחלטה מיום 15.5.97, דחיתי את בקשתו של מנהל העזבון ומיניתי את המשיב 1 להיות אפוטרופוס קבוע על גופה של החסויה בהעדר התנגדות, וכאפוטרופוס זמני על רכושה, עד לקבלת חוות דעתה של הקרן לטיפול בחסויים. לאור חוות הדעת אשר הוגשה לי בנדון, מיניתי ביום 24.6.97 את המשיב 1 להיות אפוטרופוס יחיד על גופה ועל רכושה של החסויה. ביום 30.6.97 הגישה המבקשת, שהיא בתו של המשיב 1, בקשה המלווה בתצהיר מטעמה, למינויה כאפוטרופוס על גופה ורכושה של החסויה, תוך צירוף הודעת ויתור מצד עזבון הבת המנוחה על הזכות להחליף את המנוחה בבקשתה להתמנות כאפוטרופוס. המבקשת מציינת בסעיף 14 לתצהירה כי: "לאחר שדודתי נפטרה מן העולם, אני רואה חובה על עצמי להחליף אותה בבקשתה, ע"מ שאני אתמנה כאפוטרופוס על גופה ורכושה של סבתי". נראה, כי קיימת הסכמה בין המבקשת לבין עזבון דודתה באשר לעניין המינוי, ולא ברור לי מה טיבה של הסכמה זו. מכל מקום, אין המבקשת יכולה להיחשב כממשיכתה של המנוחה בבקשה למינויה כאפוטרופוס, משום שעם מותה של האחרונה, בקשת עזבונה ירדה מהפרק ואין לו אינטרסים בנכסיה של החסויה, וזאת, על בסיס הוראת סעיף 33(ב) לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ"ב 1962 (להלן: "החוק"), הקובעת כי רק קרוב של החסוי יוכל להגיש בקשה למינויו כאפוטרופוס, ועל סמך הוראת סעיף 80 לחוק, הקובעת כי בעלה של הבת אינו בגדר קרוב. אשר על כן, יש לראות את בקשת המבקשת כבקשה נפרדת ועצמאית למינויה כאפוטרופוס. הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות, וזאת מן הנימוקים והשיקולים שלהלן. סעיף 35 לחוק קובע: "בית המשפט ימנה לאפוטרופוס מי שנראה לו בנסיבות העניין מתאים ביותר לטובת החסוי". התרשמתי מכתבי הטענות ומחוות הדעת של העובדות הסוציאליות ופקידת הסעד של לשכת הרווחה באיזור ירושלים, מיום 20.5.97, כי המשיב 1 ואשתו דואגים במסירות לכל מחסורה של החסויה, מבקרים אותה לעתים קרובות ונמצאים בקשר מתמיד עם הצוות המקצועי במוסד בו היא מטופלת, "בית ראובן". השתכנעתי גם, כי המשיב 1 ממלא את כל התחייבויותיו כאפוטרופוס, מאז מונה לכזה, בכל הקשור לניהול הרכוש של אמו, וכי הוא היה מצוי בקשר הדוק עמה גם לפני מחלתה. המשיב 1 גם מונה בשעתו על ידי אמו למנהל רכושה (יוני 1994). לא הובאו בפני כל הוכחות לטענותיה של המבקשת, ולפיהן המשיב 1 חטף את החסויה מארה"ב לישראל. המבקשת אף לא העלתה כל טיעון משכנע מדוע יש צורך להחליף את אביה בתפקיד האפוטרופוס. יתרה מכך: טענותיה של המבקשת נראות לי נגועות בחוסר תום לב ומטרתן להשיג רכוש השייך לסבתה. בנסיבות אלה, אין אדם מתאים יותר מן המשיב 1 להיות אפוטרופוס על נכסי אמו ועל גופה וכל עוד הוא מטפל במסירות ובנאמנות בעניינים אלה, אין מקום למנות אחר תחתיו. אשר על כן, יש לדחות את הבקשה ולהשאיר על כנו את מינוי המשיב 1 כאפוטרופוס על גופה של החסויה ועל רכושה. החלטתי בנסיבות יחסי המשפחה שלא לחייב בהוצאות.רפואהאלצהיימראפוטרופסות