קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא בקשה לעיכוב ביצוע החלטה בתיק פש''ר: בקשה לעיכוב ביצוע החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 2.1.2011 (כב' השופט דוד מינץ) בתיק פש"ר 6403/09 וזאת עד למתן החלטה בערעור. תמצית העובדות הצריכות לעניין 1. המבקשת היא רעייתו של ניקולס לוין שהוא החייב בתיק פש"ר 6403/09 (להלן: החייב). החייב, איש עסקים באנגליה, הסתבך בחובות כבדים המגיעים לסך של 200-100 מליון ליש"ט, וביום 7.10.09 ניתן כנגדו צו פשיטת רגל בלונדון ומונתה נאמנה לנכסיו. ביום 26.10.09 הוגשה בקשה לאכיפת הצו ולמינוי כונס על נכסי החייב בישראל. ביום 5.1.10, מינה בית המשפט את המשיב 1 ככונס נכסים זמני לנכסי החייב בישראל (להלן: הכונס), למעט נכס נדל"ן שברחוב קפלן 85 בהרצליה פיתוח שנרכש בתחילת שנת 2007 ורשום בלשכת רישום המקרקעין על שם המבקשת בלבד (להלן: הוילה). על הוילה, הייתה רשומה משכנתא לטובת הבנק הבינלאומי הראשון, ובית המשפט המחוזי בתל-אביב אישר את מימוש המשכנתא על ידי כונס נכסים מטעם הבנק (ה"פ 24314-11-09) . על החלטה זו תלוי ועומד ערעור בבית משפט זה. 2. ביום 4.10.10, הגיש הכונס בקשה למתן הוראות במסגרתה עתר, בין היתר, כי יתרת הכספים שתיוותר לאחר מימוש הוילה ולאחר פירעון המשכנתא לבנק, תוקנה לכונס הנכסים. כן עתר הכונס לאשר לו מימוש המיטלטלין שבוילה, מאחר שאלה נרכשו כולם בכספו של החייב. ביני לביני, ביום 24.11.10, נחתם הסכם מכר למכירת הוילה לסטיב וסטפני שבת (להלן: הרוכשים). המבקשת התנגדה למימוש המיטלטלין וטענה כי הם נרכשו בחלקם בכספים פרטיים שלה שהיו ברשותה עוד לפני נישואיה לחייב. המבקשת הצביעה על  מיטלטלין לגביהם  לא יכולה להיות מחלוקת באשר לבעלותה, כמו למשל, בגדיה ובגדי ילדיה, ציוד לנכים השייך לאביה, חפצי נוי ואומנות שקיבלה במהלך השנים, תשמישי קדושה של שני בניה, כלי אוכל שהוענקו לה במתנה מהוריה וכד'. לבסוף, הצביעה המבקשת על הסכם הפרדה רכושית שנחתם בינה לבין החייב תשעה ימים לפני רכישת הוילה. החלטתו של בית משפט קמא מיום 2.1.2011 מקיפה מספר נושאים. בחלק הרלוונטי לענייננו נקבע כי הסכם ההפרדה הרכושית בין המבקשת לחייב הוא הסכם פיקטיבי שנועד להבריח את נכסי החייב. סיכומו של דבר, שבית משפט קמא התיר לכונס לממש את המיטלטלין בדירה למעט חפצים אישיים של המבקשת ובני משפחתה, והורה להעביר למבקשת את מחצית הסכומים שיתקבלו ממכירת המיטלטלין. 3. בעקבות החלטת בית המשפט נערכה בבית משפט קמא ישיבה ביום 12.1.2011  בהשתתפות הנוגעים בדבר. בתום הישיבה, הציע בית המשפט מתווה לפיו יאושר הסכם המכר של הוילה כפי שנחתם ולסכום זה יתווסף סך של 250,000 ₪ עבור המיטלטלין (למעט חפצים אישיים של המבקשת). הכספים שיתקבלו לאחר מכירת הוילה והמיטלטלין בניכוי סכום המשכנתא יחולקו שווה בשווה בין הנאמנה על נכסי החייב לבין המבקשת. באי כוח הצדדים ביקשו שהות של שבוע ימים כדי להודיע עמדתם, ובחלוף שבוע, הודיעה נאמנת החייב באנגליה כי היא מסכימה למכירת הוילה והמיטלטלין בסכום שהוצע, אך מתנגדת לחלוקת הכספים שיוותרו ממכירת הוילה לפי המתווה המוצע (קרי, מחצית למבקשת). המבקשת, מצידה, הודיעה לבית המשפט כי היה בכוונתה להיענות להצעת בית המשפט, אולם משדחתה הנאמנה את ההצעה, לא נותר לה אלא לערער על החלטת בית המשפט ולעתור לעיכוב ביצוע. 4. המבקשת הגישה אפוא ערעור על החלטת בית משפט קמא ובו נתבקש בית המשפט להצהיר כי המיטלטלין מצויים בבעלותה הבלעדית של המבקשת. קודם לכן, הוגשה לבית משפט קמא בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין. בהחלטתו מיום 9.3.11, התנה בית משפט קמא את עיכוב ביצוע ההחלטה בהפקדה כספית או בערבות בנקאית בסך 250,000 ₪, כסכום המוסכם עבור מכירת המיטלטלין. זאת, באשר כבר נקבע כי המיטלטלין יימכרו עם הוילה ובהתחשב בכך שהמיטלטלין מאבדים מערכם מידי יום. על כך נסבה הבקשה שלפנינו. 5. המבקשת נסמכת על הטענה לפיה מכירת המיטלטלין תסב לה נזק בלתי הפיך ותייתר את הערעור שהוגש לבית משפט זה. מה עוד, שלפריטים רבים במיטלטלין ערך סנטימנטאלי גבוה עבורה ומכירתם לרוכשים תביא לאיבוד רכושה לבלי שוב. עוד טוענת המבקשת כי שגה בית המשפט קמא כשדחה את הבקשה לעיכוב ביצוע על בסיס ההנחה השגויה כאילו כבר נקבע שהמיטלטלין יימכרו יחד עם הוילה וכאילו מכירתם של המיטלטלין הושלמה כבר בעת מכירת הוילה, מה שהביא את בית משפט קמא להתנות את עיכוב הביצוע בסכום בו נמכרו המיטלטלין. לטענת המבקשת, מכירת המיטלטלין על פי פסק הדין, צריכה להיעשות בהסכמת הצדדים והסכמה זו, כאמור, לא ניתנה. באשר למאזן הנוחות,  טוענת המבקשת כי מכירת המיטלטלין תגרום לפגיעה בזכויותיה הקנייניות ולנזק בלתי הפיך, בעוד לנאמנה אין כל דחיפות במימושם של המיטלטלין. הכרעה 6. אקדים ואומר כי משהתנה בית המשפט את עיכוב הביצוע בתנאים, ניתן לראות בכך מעין "סירוב חלקי" של הבקשה, המקנה סמכות לערכאת הערעור להתערב בהחלטה לעיכוב ביצוע (ראו ע"א 3976/02 אריה חברה לביטוח בע"מ נ' גונן (, 5.6.02); ע"א 9195/07 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' בן-שושן (, 12.12.07); ע"א 4887/08 בנאי נ' סמולנסק דיאמונד (ישראל) בע"מ (, 17.11.08). משכך, אפנה להכריע בבקשה לגופה. 7. כידוע, אין בהגשת ערעור כשלעצמה כדי למנוע מזוכה בפסק דין ליהנות מפירות זכייתו, למעט בנסיבות חריגות. בבקשה לעיכוב ביצוע פסק דין, על המבקש נטל הראיה כי סיכויי הזכייה בערעור עומדים לצידו ומאזן הנוחות נוטה לטובתו. לא כל שכן, כאשר מדובר בפסק דין כספי, אז רובץ על המבקש נטל מוגבר להראות כי טובים סיכויי הערעור וכי מימוש פסק הדין יעורר קושי ניכר בהחזרת המצב לקדמותו או לחילופין יגרום לו נזק בלתי סביר (ראו, לדוגמה, ע"א 7221/01 י.ג. רובינשטיין יצור וסחר בע"מ נ' שובל (נ.י.ב) שיווק מוצרים והפצתם, פ"ד נו(4) 178 (2002)). 8. מבלי לקבוע מסמרות לגבי סיכויי הערעור, דומה כי יקשה על המבקשת לזכות  בטענתה כי היא הבעלים הבלעדי של המיטלטלין, ודומה כי ההכרה בבעלותה על מחצית המיטלטלין, כפי שנקבע על ידי בית משפט קמא, היא התוצאה הסבירה בנסיבות העניין. 9. ועיקרו של דבר. מאזן הנוחות אינו נוטה לטובת המבקשת. למרות המחלצות הקנייניות שעטתה המבקשת על בקשתה,  ולמרות טענתה כי לא ניתן יהא להשיב את המצב לקדמותו, הרי שבסופו של דבר ענייננו בפסק דין כספי הנסב על הזכאות לתמורה שתתקבל בגין מימוש המיטלטלין. מעיון בכתבי הטענות ובפרוטוקול הדיון מיום 12.1.11, לא עולה כי המבקשת הצביעה על ערך רגשי-ייחודי של המיטלטלין. היה זה בא כוח המבקשת שטען במהלך הדיון כי "תמורת המיטלטלין נמוכה ואם משפחת שבת (הרוכשים - י.ע.) לא יסכימו, נוציא אותם למכירה", ובמקום אחר, "צריך לסגור את העניין ביני לבינו (בא כוח הכונס - י.ע.), אם שבת רוצים לקנות אז הם מוזמנים". מכאן, שהמחלוקת בין הצדדים היא לגבי שווי המיטלטלין. גם העובדה שהמבקשת הייתה נכונה לקבל הצעת בית המשפט, כולל מכירת המיטלטלין וחלוקת שווים, מצביעה על כך, שלדידה מדובר במחלוקת כספית ולא בניסיון לשמור על מיטלטלין בעל ערך סנטימנטאלי הנעדר ערך כספי. לכך יש להוסיף כי המבקשת שהתה בדירה והוציאה את המיטלטלין האישיים ובעלי הערך האישי, כפי שנפסק בהחלטת בית משפט קמא, וביום 7.3.11 אף כתבה לרוכשי הוילה מכתב תודה על הסיוע בהעברת החפצים. מכאן, שהלכה למעשה, ענייננו בביצוע פסק דין כספי על דרך של מימוש מיטלטלין, כאשר עיכוב מכירת המיטלטלין עלול לגרום לבלאי לרהיטים ולהפחתה בערכם ולהוצאות אחסנה גבוהות. עיכוב הביצוע יכול לבוא לידי ביטוי בהפקדת  התמורה שתתקבל ממכירת המיטלטלין בקופת הכינוס עד להחלטה בערעור. 10. אשר על כן, אני דוחה את הבקשה לעיכוב ביצוע מכירת המיטלטלין אך נעתר חלקית לבקשה, במובן זה שמחצית התמורה ממימוש המיטלטלין תועבר למבקשת והמחצית השנייה תופקד בקופת הכינוס עד להחלטה בערעור. בשולי הדברים אבהיר כי לא ראיתי לקבוע כי המיטלטלין יימכרו בהכרח  לרוכשי הוילה (משפחת שבת) ובסכום של 250,000 ₪, כפי שהוצע במסגרת מתווה הפשרה הכולל. חזקה על כונס הנכסים כי ימקסם את התמורה עבור המיטלטלין כפי שימצא לנכון, בין אם בדרך של מכירתם לרוכשי הוילה ובין אם מכירתם לצדדים שלישיים אחרים, והכל על פי שיקול דעתו ואישור בית המשפט. בכפוף לכך הבקשה נדחית, והמבקשת תשא בהוצאות הכונס בסך 5,800 ₪. עיכוב ביצועפשיטת רגל