קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא בקשה לפי חוק אמנת האג: ענינו של פסק-דין זה הוא בקשת המבקשת על-פי חוק אמנת האג (החזקת ילדים חטופים) התשנ"א-.1991 עובדות המבקשת (להלן: האם) והמשיב (להלן: האב) היו נשואים ומנישואין אלה נולדו להם שני ילדים. מ', ילידת 1978 וא' יליד 1981 (להלן: הבן). האב מתגורר בישראל והאם והילדים מתגוררים בצרפת. עפ"י פס"ד של בימ"ש בצרפת, משמורת הילדים היא בידי האם, והם באים ארצה לבקר את אביהם. לקראת סוף ביקורו של הבן אצל האב, באוגוסט 95, פנה האב לביהמ"ש המחוזי בירושלים בבקשה למסור לו את ההחזקה בבן לאור חוות דעת של פסיכולוג קליני כי טובתו של הבן דורשת החזקתו אצל האב. קוימו דיונים בפני כב' השופט ד. חשין, במסגרת סעד ארעי, ובסופו של דבר החליט השופט חשין כי הבן ימצא במשמורת זמנית אצל האב. עוד קבע ביהמ"ש כי: הבקשה שהגישה האם כאמור היא נושא הדיון שלפני. בדיון שהתקיים ביום 3.1.96, הסכימו הצדדים כי ימונה מומחה שיתן חוות דעת והמלצה לענין ס' 13(ב) לחוק אמנת האג (החזקת ילדים חטופים) וכן המלצה בדבר ההורה שתנתן לו אחזקת הקטין, במידת הצורך. המומחית שמונתה, עפ"י הסכמת הצדדים היא הפסיכולוגית מיקט ווייל. בנוסף לחות דעת המומחית, היו לפני דוחו"ת של פקידת הסעד בכרמיאל (מקום מגורי האב) דו"ח של פקידת סעד ממעלה אדומים, שם התגורר האב קודם, וכן תצהירים וחומר משפטי מטעם המבקשת. הגם שספק בעיני אם אכן היתה הרחקה או החזקה של הבן שלא כדין לאור החלטת השופט חשין שמסרה את המשמורת הארעית בקטין לידי האב, אדון בענין עפ"י אמות המידה של חוק אמנת האג הנ"ל, לאור ההסכמה מכללא שהיתה בין הצדדים שהענין ידון כך. השאלה בה עלי לדון מתייחסת לתחולתו של ס' 13(ב) לחוק הקובע: (א)... (ב) קיים חשש חמור שהחזרתו של הילד תחשוף אותו לנזק פיזי או פסיכולוגי או תעמיד את הילד בדרך אחרת במצב בלתי נסבל. הרשות השיפוטית או המינהלית רשאית כמו כן לסרב לצוות על החזרת הילד אם התברר לה כי הילד מתנגד להחזרתו וכי הוא הגיע לגיל ולרמת בגרות שבהם מן הראוי להביא בחשבון את השקפותיו. בבואן לשקול את הנסיבות הנזכרות בסעיף זה, יביאו הרשויות השיפוטיות והמינהליות בחשבון את המידע בדבר רקעו החברתי של הילד, כפי שהומצא על ידי הרשות המרכזית או רשות מוסמכת אחרת שבמקום מגוריו הרגיל של הילד". השופטת ש. נתניהו בבש"א 1648/92 טורנה נ. משולם, פד"י מו(3), 38פרשה את המגמה הכללית של החוק וההתיחסות לס' 13(ב) באמרה בעמ' 45עיינתי בדו"ח סוציאלי שנשלח בדצמבר 1995המבוסס על שיחות עם האם, חברה לחיים, הבת מ' ועובדת סוציאלית של בית הספר בו למד הבן עובר לנסיעתו לישראל ב- .1995 התרשמתי מדו"ח זה כי היו בין האם לבן התפרצויות רגשיות וכי האם למעשה לא הבינה את הסתגרותו וריחוקו של הבן והחוויות הרגשיות שהוא חווה. עוד יצויין שהתרשמתי מהדו"ח כי לכל הסובבים את הבן היה ברור שרצונו הוא לחיות עם אביו בישראל, וחרף עובדה זו לא נעשה נסיון של ממש ע"י האם לשוחח עם הבן ולשמוע על רצונו. קיימים לפני מספר דוחו"ת, הן של פקידי סעד והן של המומחית הפסיכולוגית מיקט ווייל שקיימה פגישות עם האם, עם הבן ועם האב ומשפחתו. איש מבאי כח הצדדים לא ביקש לחקור את המומחית בענין חוות דעתה, ומכאן שאין מקום להטחת אשמות בה כאילו היא מזדהה עם צד זה או אחר. ברור לי, כי טובת הבן לנגד עיניה. מעיון מעמיק בחוות הדעת שנערכה ע"י המומחית עולה המסקנה המתבקשת כי בעוד שבעת ששהה הבן בבית האם בצרפת, היה מסוגר ומרוחק, בודד, היו לו התפרצויות זעם, הרגשה שהוא מופקר, והוא לא למד כראוי, מצבו הרגשי בשהותו אצל האב בארץ הרבה יותר טוב. הוא מרגיש מוגן יותר, מצליח לשלוט ברגשותיו ומצליח בלימודיו חרף קשיי השפה, אם כי הוא דובר עברית. תסקירי פקידי הסעד אף קיצוניים יותר, בציינם את ההטבה שחלה בתפקודו של הבן מאז שהותו אצל אביו. נראה לי כי החזרתו של הבן לצרפת, לאור הדוחו"ת הקיימים, תעמיד אותו במצב בלתי נסבל. אחרי שחי במשך שנה בהחזקת אביו, כאשר אין ספק ששנה זו תרמה להתפתחותו בצורה חיובית כפי שעולה מחוו"ד המומחית, אלוצו לחזור למקום בו היו לו קשיים רגשיים שהשפיעו על כל תפקודו, יגרמו לו קשיים בתפקוד ונזק פסיכולוגי. וגם זאת, המדובר בנער בגיל ההתבגרות, גיל בו יש חשיבות ליציבות ולהרגשת ביטחון. החזרתו לצרפת, תערער את הרגשת הבטחון והיציבות שתרמו להתפתחותו. בענין זה אצטט מחוו"ד המומחית לפיה: "(1) קיים, לדעתי, חשש חמור כי החזרתו של הנער לבית אימו יגרום לו התדרדרות כבדה הן מבחינה נפשית, הן מבחינה חברתית והן מבחינה לימודית. לאם היה אומנם חשוב לשמור על קשר טוב עם הילד במשך כל השנים שעברו, אך היא לא הצליחה להתקרב אליו מספיק ולא הבינה את מבוכתו, את בדידותו ואת חרדותיו. היא גם לא הצליחה להתמודד עם התפרצויות הזעם שלו ועם הסתגרותו. יש, כמו כן, לקחת בחשבון כי א' הינו בן 14שנה ומצוי בתקופת התבגרות. להערכתי, אין כל סיכוי כי המסגרת המוצעת לו בבית אמו תוכל לתת מענה לצרכיו הנוכחיים בתקופה רגישה זו של חייו. מאידך, ההקשבה לה הוא זוכה בבית אביו כבר בלמה ובולמת בצורה ניכרת את דחפיו התוקפניים. במצבו הנוכחי הוא מוגן מהתנהגות נגטיביסטית ומאלימות הפגנתית כלפי עצמו וכלפי הזולת. (2) א' הינו בעל רמה שיכלית תקינה. בניגוד להתדרדרותו בלימודים במשך השנים שעברו, הוא מצליח היטב להקלט בבית הספר, למרות הקשיים הנובעים מהשפה העברית ומן ההבדלים התרבותיים. בדיקת המציאות ורמת השיפוט שלו מאפשרים לו להעריך נכונה את מעמדו בין אביו ואמו, בלי לתת לעולם הרגש לשלוט בו. למרות בקשתו לצאת מבית אמו, הוא מתייחס אליה בבשלות וברגישות מרשימה. רצונו להישאר בבית אביו אינו נובע מלחץ חיצוני, אלא זוהי משאלה אמיתית. הוא מרגיש את הצורך להתפתח בעולם יציב, במשפחה מגובשת. א' אינו חי בעולם דימיוני כשהוא קובע שהוא מצא אצל אביו את הדמות הגברית לה הוא זקוק. כמו כן הוא זוכה לקבל מאת אשתו השנייה של אביו חום והקשבה בלתי מוגבלת. אפשר לקבוע, איפוא, שא' מצוי בגיל וברמת בגרות בהם יש בהחלט לקחת בחשבון את השקפותיו. בהתחשב לכל האמור לעיל, דעתי המקצועית הינה שיש להשאיר את הנער בחזקת אביו." (ההדגשה שלי-מ.ש.א). יש לציין כי לעובדה שלא הוריתי על החזרתו לצרפת של הבן, אין קשר לאהבה ולמסירות שרוחשת האם לבן, ולאהבת הבן את האם. התרשמתי מיחס אוהב ודואג, אם כי יתכן שהבעת אותו יחס תרמה לריחוק הרגשי שמרגיש הבן. בשולי פסק הדין יש לציין כי ב"כ המבקשת הגיש כנספח לסיכומיו תצהיר של מ', הבת, וכן ראיות נוספות. אין זו הדרך הראויה להגיש ראיה ולא התייחסתי לכתוב בה. אומר כי כאשר הופיעו הצדדים בפני ביום 22.4.96והסכימו על סיכומים, בוודאי ידע ב"כ המבקשת על הגעת מ' ארצה שבוע לאחר מכן. ואם לא ידע מראש, הרי ידע כשהגיעה. מה מנע ממנו לפנות לביהמ"ש ולבקש לשמוע את מ' ? משלא עשה כן, אינני רואה לנכון להתייחס לפרטים עליהם הצהירה ואינני מקבלת תצהיר זה כראיה או כתמיכה לכל טענה אחרת. גם לשאר המסמכים שהוגשו איני רואה מקום להתייחס. לסיכום - שוכנעתי כי החזרתו של הבן לצרפת תחשוף אותו לנזק פסיכולוגי ועשויה להעמידו במצב בלתי נסבל. כמו כן, שוכנעתי כי הבן מתנגד להחזרתו וכי הוא בגיל וברמת בגרות שבהם יש להביא בחשבון את השקפותיו. לאור כל העובדות הנ"ל אני דוחה את הבקשה. הצדדים ישאו בשכר המומחית בחלקים שווים. איני פוסקת הוצאות נוספות, וכל צד ישא בהוצאותיו.אמנה בינלאומיתחטיפת ילדים (אמנת האג)