קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא בקשת רשות ערעור על מזונות זמניים: 1. מונחת לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית-המשפט המחוזי מרכז (כבוד השופטת ו' פלאוט) במסגרתו קיבל את בקשת המשיבה למתן רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט לענייני משפחה (כב' השופטת מ' קראוס) אשר הפחיתה את סכום מזונות הקטינים מהסכום שנפסק בהחלטתו הקודמת ותחת זאת השיב בית המשפט המחוזי על כנה את החלטתו הקודמת של בית המשפט לענייני משפחה. יוצא, כי במובן מסוים זהו גלגול שישי של סוגיית המזונות הזמניים.  המבקש הוא בעלה של המשיבה ולהם 2 ילדים קטינים. יחסי הזוג עלו על שרטון - מה שהוליד תביעה מצד המשיבה למזונות קטינים ומזונות אישה. בהחלטתו מיום 14.6.2009, קבע בית המשפט לענייני משפחה מזונות זמניים עבור כל אחד מהתובעים בסך של 2,000 ש"ח וכן חייב את המבקש בכל הוצאות אחזקת הבית, לרבות תשלום לעוזרת על סך של 600 ₪ לחודש, גנן בסך של 300 ₪ לחודש וביטוחים לבית ששולמו. המבקש הגיש בקשת רשות ערעור על ההחלטה וזו נדחתה. המבקש הגיש לבית המשפט לענייני משפחה בקשה להפחתת מזונות. לאחר שנערך דיון במעמד הצדדים, הורה בית המשפט לענייני משפחה ביום 18.11.2010 לבטל את חיוב המבקש במזונות אישה ולהפחית את מזונות הקטינים לסך של 2700 ₪ עבור שניהם יחד, כולל מדור. עוד מצא לנכון לשנות את החלטתו לעניין מרכיב ההוצאות החריגות של הקטינים (בעבור חינוך ורפואה) כך ששני ההורים יישאו בהוצאות בחלקים שווים ביניהם. המבקש לא חויב בהוצאות המדור, עוזרת, גנן וביטוחים כפי שחויב במסגרת ההחלטה הראשונה. על החלטה זו הוגשה בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי.  בית המשפט המחוזי נתן רשות ערעור וקיבל את הערעור. הודגש בפסק דינו כי מדובר בהפחתה "דרמטית" של המזונות הזמניים מאלה שנקבעו בהחלטה הראשונה של בית המשפט לענייני משפחה אשר אושרו על ידי ערכאת הערעור בפסק דין מיום 29.9.2009, וזאת עוד קודם שנשמעו ההוכחות. שינוי החלטה בעניין מזונות זמניים ייעשה כאשר בהחלטה המקורית נפלה טעות, כי אז השינוי יעשה "בהיקף מצומצם" או כי חל שינוי מהותי בנסיבות המצדיק שינוי ההחלטה. שני מצבים אלו, קבע בית המשפט המחוזי, לא התקיימו במקרה דנא. הנתונים על בסיסם פסק בית המשפט לענייני משפחה מזונות זמניים - ראשיתם כאחריתם. כך למשל- ההוצאות בגין המעבר לבית מגורים מרווח; משלח ידה של המשיבה (פסיכולוגית בקליניקה פרטית) וכיוצ"ב. על פי הדין האישי של המבקש, חייב הוא במזונות אשתו. משלא נמצא בדין טעם לשלול מזונותיה, אין להלום זאת. הכלל הוא, כך נפסק, שלא ניתן לחייב אישה לצאת לעבוד. כל שכן, כאשר היא מטפלת בילדים בעלי צרכים מיוחדים. עוד נקבע, כי בית המשפט לענייני משפחה לא נתן "כל נימוק שהוא באשר להפחתה המשמעותית של מזונות הקטינים".     2. בבקשה שלפניי טוען המבקש כי לא היה מקום לבטל את החלטתו השנייה של בית המשפט לענייני משפחה ולהשיב תחתה את החלטתו הראשונה. החלטתו השנייה מוצדקת אפוא מן הטעם שהסיק בית המשפט לענייני משפחה לפיו המשיבה איננה מממשת את פוטנצייאל ההשתכרות הטמון בה. נוסף על כך, נוכח בית המשפט לענייני משפחה כי בידי המשיבה מקורות כספיים מהם יכלה לממן נסיעות לחו"ל- לבד ועם הילדים.  ב"כ המשיבה תומך בהחלטת בית המשפט המחוזי ותוקף את התשתית העובדתית אשר מציג המבקש, בהיותה בלתי מבוססת. 3. לאחר שבחנתי את הבקשה ועיינתי בפסקי הדין של הערכאות הקודמות, הגעתי למסקנה, כי דין בקשת רשות הערעור להדחות ברובה, כפי שיובהר. הטעם בדבר נעוץ באופי ההליך במישור הכללי ואופיו במישור הקונקרטי. במישור הכללי, עסקינן בפסיקת מזונות זמניים. הלכה היא כי אין לבית המשפט לענייני משפחה את הכלים להיכנס לעובי הקורה, לערוך בירור מקיף ולהכריע במחלוקת העובדתית שנתגלעה בין הצדדים. לאמור; עסקינן ב"מעין עזרה ראשונה עד לבירור התביעה" (ראו ע"א 342/83 גלוזמן נ' גלוזמן, פ"ד לח (4) 105). רוחב שיקול הדעת המוענק לבית המשפט לענייני משפחה בבואו לקבוע מזונות זמניים עומד ביחס הפוך לצמצום שיקול הדעת של ערכאת הערעור בסוגיה. לשון אחרת. ההכרעה של בית המשפט לענייני משפחה למזונות זמניים חייבת להיות מהירה, עניינית ומטבעה נשענת על תמונה חלקית. התוצאה היא כי קביעת בית המשפט לענייני משפחה בנושא המזונות הזמניים ניזונה ממצאים עובדתיים חלקיים. הגבלה זו תורמת לריסון שעל ערכאת הערעור לנקוט בבואה לבקר החלטת הערכאה המבררת. במישור הקונקרטי, בית המשפט לענייני משפחה לא הטעים מדוע ראה לנכון, במסגרת קביעת מזונות קטינים מושא דיון זה, להפחית באופן משמעותי מהמזונות שפסק קודם לכן ולשלול מדורם. יתר על כן: החלטת בית המשפט לענייני משפחה הקודמת שאושררה נידונה במסגרת בקשה למתן רשות ערעור לפני בית המשפט המחוזי (רמ"ש 4024-07-09). כאמור, בקשה זו נדחתה. תחת הגשת בקשה למתן רשות ערעור לפני בית משפט זה, בחר המבקש לפנות מחדש לבית המשפט לענייני משפחה. דרך זו אינה דרך דיונית ראויה. נכון שהמבקש רשאי להגיש בכל שלב בקשה להפחתת מזונות, אולם לאחר שהנושא נידון לפני בית המשפט המחוזי, לא היה מקום לפתוח את הנושא מחדש כאילו לא ניתנה הכרעה על ידי ערכאת הערעור אלא אם נוצרו נסיבות חדשות. צודק בית המשפט המחוזי שאלה לא הוצגו. טענה נוספת בהקשר זה היא באשר להשגתו של המבקש לפני בית המשפט המחוזי ביחס ליכולתו הכלכלית לעמוד בחיוב שהוטל עליו. בהליך זה הוא אף מדגיש את יכולתה הכלכלית של המשיבה- אֵם הקטינים להרוויח סכום גבוה יותר. הסתייגויות אלה ממחישות את הצורך בשמיעת ראיות בהליך העיקרי כדי שלבית המשפט לענייני משפחה יהיו הכלים לקבוע ממצאים שמשקפים את כלל השיקולים הרלוונטיים לתיק זה. 4. כפי שציין בית המשפט המחוזי בגלגול הקודם של ההליך, "בכל מקרה, מדובר במזונות זמניים והיה ויתברר לאחר שמיעת הראיות שנפלה טעות בקביעת המזונות הזמניים, הרי שניתן לקזז סכומים אלה מהמזונות העתידיים" (ראו עמ' 4 לפסק הדין מיום 29.9.2009).   דברים אלה מבטאים את המעבר מהכרעה שהיא בגדר "סיוע ראשוני"- מזונות זמניים - להכרעה שהיא תולדה של בירור עובדתי מקיף - מזונות קבועים במסגרת פסק דין. הכלל העולה מכך נכון ביתר שאת בתיק זה. כוונתי שיהיה מקום לבחון בהמשך ניהול התיק העיקרי, לא רק את העובדות אלא אף את המצב המשפטי המחייב לאורם. כך למשל, נדרשת בדיקה של  הכנסתה הפנויה של המשיבה - לצורך קביעת מזונותיה. זאת, בנפרד משאלת מזונות הקטינים. על בית המשפט הדן בתיק העיקרי להכריע בעובדות ובמשקל אשר יש להעניק להן לקראת קביעת חיובי המבקש בגדר פסק הדין. 5. דא עקא, אין בכך סגי. סבורני כי על אף השתלשלות ההליכים בתיק זה והביקורת המצומצמת של ערכאת ערעור - ובוודאי בגלגול שלישי- בסוגיית מזונות זמניים, אין להותיר את החיוב שנפסק לטובת המשיבה. שני טעמים לדבר. הראשון, העדר התייחסות למורכבות השיקולים בחיוב מזונות אישה. בית המשפט המחוזי הדגיש כי לא ניתן לחייב אישה לצאת לעבוד. אכן צדק אפוא בית המשפט המחוזי כי המבקש חייב במזונות אשתו כל עוד לא נקבע כי האישה הפרה את חובותיה באופן הגורם לשלילת מזונותיה. אולם, התמונה אינה כה חד מימדית. במקרה דנא עבדה המשיבה בעברה כפסיכולוגית בעיריית תל אביב ונכון ליום מתן ההחלטה הראשונה היא עובדת בקליניקה פרטית. נתון זה רלוונטי לקביעת מזונותיה הזמניים בנפרד ממזונות הקטינים. למעשי ידיה נפקות לעניין מזונותיה. לא נראה כי העניין נשקל במקרה זה. הטעם השני קשור למהותו של ההליך. כאמור, הכלל הוא אי התערבות אך אין לומר שהחלטה בנושא מזונות זמניים חסינה מביקורת ערעורית. בעשיית מלאכתה, על ערכאת הערעור לבחון את קביעותיו של בית המשפט לענייני משפחה גם מבעד לחסר ואי הוודאות בתשתית העובדתית המאפיינים את השלב של דיון במזונות זמניים. אף "עזרה ראשונה" בדמות מזונות זמניים יש להעניק בסבירות ובמידתיות. כאן בחינת התוצאה הכוללת מובילה למסקנה כי שיעור המזונות הזמניים כפי שנקבע חורג באופן ברור מהאיזון הדרוש בשלב זה. ודוק; סוגיית חיוב במזונות המשיבה ושיעורו אינה משימה קלה. חרף כוונתי להתערב בסכום שנפסק, אין בכך להביע עמדה באשר לשיעור החיוב על מרכיביו השונים הראוי להיפסק בשלב הבא של המשפט. 6. מהטעמים שפורטו לעיל, החלטתי אפוא לדחות את הבקשה בכל הקשור למזונות הילדים ומדורם. לצד זאת, ניתנת בזאת רשות ערעור באופן חלקי וזאת רק ביחס לשיעור מזונות המשיבה. החלטתי לדון בבקשה למתן רשות ערעור כערעור ולקבלו באופן ששיעור המזונות הזמניים של המשיבה יעמוד על 1000 ש"ח. פרט לשינוי בסכום זה, פסק הדין של בית המשפט המחוזי על קביעותיו והוראותיו נשאר על כנו. לנוכח נימוקיי והתוצאה אליה הגעתי, אין צו להוצאות.  רשות ערעור (בזכות או ברשות)ערעורמזונות