גב תפוס התכופפות בדרך לעבודה

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא גב תפוס התכופפות בדרך לעבודה: 1. התובע הגיש לנתבע תביעה להכיר בארוע מיום 2.11.03 בו נפגע בגבו כבתאונת עבודה כמשמעה בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה-1995. תביעתו נדחתה בנימוק כי לא אירע לו ביום 2.11.03 ארוע תאונתי בדרכו מביתו לעבודה, והפגימה הנטענת נובעת מהתהליך תחלואתי טבעי שאינו קשור להליכתו ממעונו לעבודה. על כך התביעה שבפנינו. 2. על גבי טופס ההודעה על פגיעה בעבודה תאר התובע את הפגיעה שארעה לו כאשר החנה את הרכב מול העיריה בקרית אתא, שם עובד כשומר, בשעה 07:45: "התקופפתי (כך במקור מ.פ) הכנסתי מפתחות לדלת כדי לנעול את הדלת ונתפס לי הגב ולא יכולתי לזוז. התקשרתי לבוס שלי וביקשתי שיחליף אותי". התובע ציין עוד, כי את הטיפול הראשון קיבל ביום 2.11.03 בביה"ח רמב"ם. 3. בהודעה לחוקר טען התובע כי לאחר שהודיע למעבידו שידאג למחליף פנה לקופ"ח ומשם קבל הפניה לביה"ח רמב"ם. 4. מטעם התובע העיד בפנינו הוא עצמו, וכן מר דורון ליבוביץ אשר היה מנהל אבטחה בחברה בה עבד התובע כשומר. מר ליבוביץ אישר כי התובע התקשר אליו בבוקר יום הארוע, טען כי נתפס לו הגב, הודיע שהוא לא יכול להגיע לעבודה, וביקש כי ידאגו לו למחליף. מר ליבוביץ לא ידע מהיכן התקשר אליו התובע אולם ידע כי התובע לא התחיל לעבוד באותו היום. 5. לטענת התובע, יש לקבל גרסתו וגרסת מר ליבוביץ ולהכיר בארוע כבתאונת עבודה. 6. לטענת הנתבע, התכופפות לצורך נעילת הרכב אינה ארוע תאונתי ויש לדחות התביעה מטעם זה. בנוסף, הגרסה בדבר התכופפות מופיעה לראשונה רק בטופס ההודעה על פגיעה בעבודה מיום 15.1.04, כאשר כל אותו הזמן לא מופיעה גרסה זו בתיעוד הרפואי, לא בטופס 250 ולא בתעודה הרפואית הראשונה על פגיעה בעבודה. מטעם זה, יש לדחות הגרסה ובהתאמה, לדחות התביעה בדבר קרות תאונת עבודה. הכרעה 7. על התובע הנטל להוכיח כי ארע לו ארוע תאונתי בעבודה. התובע לא הרים נטל זה. 8. התובע טען כי בעת שהתכופף לנעול את רכבו בעת הגיעו לעבודה ביום 2.11.03 "נתפס לו הגב". לארוע זה לא היו עדים, ומשכך, יש לייחס חשיבות למסמכים הרפואיים הסמוכים לארוע. הנסיון מלמד כי במרבית המקרים מעלה הנפגע בפני הרופא את הרקע לפגיעה, בין אם ביוזמתו ובין אם על פי שאלות הרופאים וזאת כדי לתת תמונה מלאה של הארוע ולקבל את הטיפול הרפואי המתאים. 9. בענייננו, אף לא באחד מן הרישומים הרפואיים שלאחר התאונה מופיע ציון של ארוע תאונתי כלל, ובעבודה בפרט. בתיקו הרפואי של התובע מקופ"ח (שרק חלקו הוצג לנו) רישומים על ביקורים ביום 2.11, 4.11, 5.11, 7.11, 9.11, 10.11, 18.11, 23.11, 30.11, 17.12, 14.1.04. אף לא באחד מהם מוזכר ארוע תאונתי או תאונת עבודה. 10. התובע נבדק ביום 2.11.03 בחדר המיון בביה"ח רמב"ם וגם שם לא נמסר על ארוע תאונתי או תאונת עבודה. כך גם בביקור מיום 7.11.03. 11. גם בטופס 250 מיום 1.12.03 לא צויין ארוע על של התכופפות אלא כי בדרך לעבודה הגב נתפס לו ולא יכול לזוז. 12. לראשונה מופיעה הגרסה בדבר התכופפות למנעול דלת הרכב בתביעה לנתבע מ - 15.1.04 13. בעדותו בפנינו לא נתן התובע הסבר משכנע להעדר הרישום בדבר אופן קרות הארוע. משנשאל מה מסר לרופא לראשונה, השיב: "אני אמרתי לו שבאתי לעבודה ורציתי לסגור את הרכב ופתאום נתפס לי הגב" בהמשך חזר בו התובע באומרו: "אם הוא שאל אמרתי זאת ואם הוא לא שאל לא אמרתי. איך אני יכול לזכור מה שהיה לפני שנתיים? את אומרת שהוא שאל מה קרה ועניתי לו, אני משיב שאני לא בטוח ולא זוכר אם הוא שאל או לא שאל" באשר לביקורים הנוספים, גם שם לא נרשמה גרסת התובע בנוגע לאופן בו החלו כאבי הגב, השיב התובע: "אני משיב שאיני יודע, כנראה שלא שאלו" ובהמשך: "כששאלו אותי איך זה קרה, סיפרתי איך זה קרה, כששאלו איפה זה קרה, עניתי איפה זה קרה. שלא שאלו אותי לא אמרתי" 14. משנשאל התובע כיצד הגיע ממקום העבודה לביתו, נדמה היה כי הופתע משאלה זו והשיב: "אני לא זוכר, אולי נכנסתי שוב לרכב או שבאו לקחת אותי. אולי לקחתי את הרכב ובקושי נסעתי הביתה. הכאבים הסיחו את דעתי". גרסה זו אינה מהימנה. התובע זכר במדוייק את שעת האירוע. התובע זכר במדוייק את תכולתה של שקית האוכל שהביא עמו באותו היום. התובע זכר שיחת טלפון שניהל עם האחראי עליו, אולם לא זוכר כיצד התפנה ממקום הארוע עם רכבו? 15. בהעדר עדויות התומכות בארוע, בהעדר תאור ארוע תאונתי כלשהו ברישומים הרפואיים הסמוכים לארוע, הסבריו הבלתי משכנעים של התובע לכך, ותשובתו התמוהה כי אינו זוכר כיצד הגיע ממקום התאונה לביתו, שם, כבר לאחר כשעתיים וחצי זכה לביקור בית מרופא קופת החולים, איננו מקבלים את גרסת התובע בדבר קרות הארוע התאונתי בשעה שיצא מהרכב בהגיעו למקום העבודה. נציין, כי עדותו של מר ליבוביץ אינה מוסיפה ואינה גורעת ממסקנתנו זו שכן הלה ידע כי התובע לא הגיע לעבודה באותו הבוקר אולם לא ידע מהיכן צלצל לו התובע ויתכן כי השיחה נערכה עוד מביתו של התובע טרם יצא לעבודה. 16. למעלה מן הצורך, הארוע הנטען שבפנינו, בו התכופף התובע לנעול את מכוניתו וגבו נתפס, אינו בגדר ארוע תאונתי. התנועה אותה ביצע התובע, לטענתו, אינה חורגת מתנועותיו שאינן קשורות לעבודה. דומה הדבר ליציאה שגרתית ממונית שגרמה לכאבי גב ולא הוכרה כתאונת עבודה (ראה דב"ע נ"ה/ 181 - 0 המל"ל נ. נפתלי לפידות תקדין אר 95 (4) 42). גם ירידה ממדרגות אוטובוס בדרך לעבודה תוך דריכה רגילה על המדרכה אשר גרמה לפגיעה, בשונה מ "דריכה לא נכונה", לא הוכרה כתאונת עבודה (ראה דב"ע מ"ד/ 90 - 0 שפיר נ. המל"ל פד"ע ט"ז 93). אין מדובר בתנועה חריגה או שגרתית אשר בוצעה תוך כדי פעולות העבודה הרגילות ואין לראות בה תאונת עבודה. 17. לאור כל האמור, משלא הרים התובע הנטל המוטל עליו, דין התביעה להידחות. 18. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות. 19. הצדדים רשאים לערער על פסק הדין בבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מתאריך המצאת פסק הדין. תאונה בדרך / חזרה מהעבודהעמוד השדרהכאבי גב / בעיות גב