הנימוק המרכזי המופיע בעתירה הוא השיקול ההומניטרי. מאחר והעותרת נמצאת במצב רפואי קשה (ונקבעה לה אף נכות מטעם המוסד לביטוח לאומי), ובעלה אינו מסוגל פיזית לטפל בה, העותר - בנה - מבקש להישאר בארץ כדי לטפל באימו. הטענה המשפטית היא כי המשיב לא הפעיל את שיקול דעתו, כנדרש מרשות מינהלית, ולא נתן משקל נאות לשיקול ההומניטרי הנ"ל. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא שיקולים הומניטריים בהליך גירוש מישראל / גירוש מישראל - מצב רפואי קשה: 1. לפני כשנתיים, ביום 5.8.02, הוגשה לבית משפט זה עתירה מינהלית, אשר בה מבקש עותר 1 כי לא יורחק מן הארץ, ויישאר עם אימו בישראל. 2. אם העותר, עותרת 2 עלתה לארץ וקיבלה אזרחות ישראלית מכוח העובדה כי נישאה לאדם יהודי. 3. הן עותרת 2 והן בנה, עותר 1, אינם יהודים. 4. עותר 1, יליד 1970, התייתם מאביו בהיותו בן 3, ומאז היותו בן 9, גידל אותו אביו החורג, בעלה של אימו, שהינו, כאמור, יהודי. 5. משרד הפנים, תחילה, סירב לאפשר לעותר להתגורר דרך קבע בארץ, שכן אין לו זכות כזאת על פי הדין. יתרה מזו, מאחר והעותר נכנס לארץ ושהה בה באופן בלתי חוקי, על פי אשרות מזוייפות, סבר המשיב כי אין לאפשר לעותר להישאר בישראל. 6. העתירה הוגשה לבית המשפט המחוזי בתל אביב, אך על פי בקשת ב"כ הצדדים, והחלטת בית המשפט (כב' השופטת צפורה ברון) מיום 8.8.02, היא הועברה לבית המשפט המחוזי בירושלים. כאן נפתח התיק ביום 14.8.02. 7. הנימוק המרכזי המופיע בעתירה הוא השיקול ההומניטרי. מאחר והעותרת נמצאת במצב רפואי קשה (ונקבעה לה אף נכות מטעם המוסד לביטוח לאומי), ובעלה אינו מסוגל פיזית לטפל בה, העותר - בנה - מבקש להישאר בארץ כדי לטפל באימו. הטענה המשפטית היא כי המשיב לא הפעיל את שיקול דעתו, כנדרש מרשות מינהלית, ולא נתן משקל נאות לשיקול ההומניטרי הנ"ל. 8. בישיבה הראשונה שהתקיימה בפניי, ניתנה, בהסכמה, החלטה לפיה תוגש על ידי ב"כ העותרים, עו"ד אפרת מור, בקשה מסודרת ובה ריכוז כל טענותיה בדבר מצבם הרפואי והנפשי של העותרים ושל בעלה של עותרת 2, ומשרד הפנים ישקול את הנושא מחדש (ראה החלטה מיום י' חשון תשס"ג (16.10.02)). 9. הוועדה הבינמשרדית החליטה ביום 24.2.03 כי על העותר לצאת מן הארץ, ולאחר מכן תוגש בקשה חדשה ואליה יצורף דו"ח עו"ס שיסביר מדוע שהייתו של העותר נחוצה לסיוע למשפחה. 10. בעקבות זאת הוגשה עתירה מתוקנת ביום 30.3.03, אשר בה תוקפים העותרים את ההחלטה הנ"ל ומבקשים כי זו תבוטל. 11. לאחר שקיבלתי את תגובת המשיב לעתירה המתוקנת מיום 29.4.03, התקיים דיון בפניי ביום י"ט אייר תשס"ג (21.5.03), אשר במהלכו הצעתי הצעה לצדדים. הצדדים הסכימו להצעה, ולאחר הסכמתם ניתנה על ידי החלטה ביום כ"ה סיון תשס"ג (25.6.03), לפיה לשכת הרווחה העירונית של הרצליה תכין חוות דעת סוציאלית מפורטת ביחס לצורך של עותרת 2 בטיפול, ותיבדק השאלה האם היחיד המסוגל לתת טיפול כזה הוא עותר 1. חוות דעת זו תוגש גם לוועדה הבינמשרדית הנ"ל, והיא תדון פעם נוספת בעניינם של העותרים ותיתן החלטה בהתאם. 12. ביום ג' תמוז תשס"ג (3.7.03) הוגש דו"ח סוציאלי על ידי העו"ס הגב' נעמה מלכסמן, מהמחלקה לשירותי רווחה וקהילה בעיריית הרצליה, המפרט את המצב במשפחה ואת טיפול המסור של העותר 1 באימו, עותרת 2. בדו"ח נאמר כי העותר מגיע בכל יום לדירת הוריו, מטפל באימו ותומך בה פיזית ונפשית. הוא עושה רושם של בחור חיובי ואחראי, אשר נושא על כתפיו את הטיפול והתמיכה במשפחה כולה, ולדעת כותבת הדו"ח נראה כי הישארותו של העותר בקרבת המשפחה, ובמיוחד בסמוך לאימו, היא חיונית. בסיום הדו"ח נאמר כי "לאור האמור, אני ממליצה בחום על ההיענות לבקשתו למתן אשרה". 13. ביום 27.1.03 דנה הוועדה הבינמשרדית בעניינו של העותר פעם נוספת, כאשר בפניה היה מונח הדו"ח הסוציאלי האמור. הוועדה קיבלה את עמדת נציג הביטוח הלאומי כי העותרת 2 נבדקה לצורך קבלת שירותים מיוחדים, ונמצא כי איננה זקוקה לעזרת הזולת בביצוע פעולות יום יום. המלצת הוועדה היתה לסרב לבקשה, "שכן התא המשפחתי של אם העותר נמצא בישראל, ומצבה הבריאותי מטופל כשאר אזרחי המדינה". בסיום המסמך, נאמר כי "בקשת העותר אינה מעלה טעמים הומניטרים חריגים המצדיקים מתן מעמד בישראל, ולפיכך הבקשה מסורבת". 14. העותרים לא אמרו נואש, ופנו שוב לבית המשפט וביקשו לקיים דיון בעתירה. נעניתי לבקשה זו (ראה החלטה מיום א' ניסן תשס"ד (23.3.04)), ובעקבות זאת הוגשו עיקרי טיעון לבית המשפט. 15. בדיון שהתקיים בפניי ביום כ"ח אייר תשס"ד (19.5.04) טענו הצדדים טיעוניהם בקצרה. לאחר טיעוניהם, החלטתי כי הוועדה הבינמשרדית תבדוק אפשרות ביניים, לפיה העותר ימצא בארץ על בסיס אשרת ב/1, ללא מעמד תושב, ומדי תקופה תיערך בדיקה על ידי הלשכה הסוציאלית של עיריית הרצליה, האם יש עדיין צורך להימצאותו של העותר בארץ כדי לסייע לאימו. 16. ביום 21.7.04, הודיעה עו"ד מרגולין, עוזרת פרקליט המחוז, כי לאחר בחינה נוספת שנערכה על ידי המשיב, הסכים המשיב ליתן לעותר 1 אשרה מסוג ב/1למשך שנתיים, כאשר לאחר תום תקופה זו ישקול המשיב את עמדתו, לאור נסיבות העניין הרלוונטיות. בסיום ההודעה, מציינת ב"כ המשיב כי העותרים מסכימים למחיקת העתירה. 17. לאחר שביקשתי את תגובת העותרים, הם אישרו את הדברים, כולל הסכמתם למחיקת העתירה, אך ביקשו כי יפסקו לזכותם הוצאות משפט, וזאת לאור הדיונים שנערכו במשך כשנתיים והמסמכים הרבים שהוגשו על ידם (ראה תגובת העותר להודעת המשיב מיום 26.7.04). 18. ביום 5.8.04 הגיש המשיב את תגובתו לעניין ההוצאות, וכינה את בקשת העותרים לפסיקת הוצאות לזכותם, "השבת רעה תחת טובה". המשיב הדגיש כי ההחלטה להיענות לבקשת העותרים וליתן לעותר 1 אשרה ב/1 לשנתיים היתה לפנים משורת הדין, ועל כן אין כל מקום לפסוק הוצאות לחובת המשיב, אלא יש לפסוק הוצאות לטובת המשיב. 19. בתיק זה נפרשה בפניי תמונה אנושית של משפחה שהגיעה מאוקראינה לישראל. האם, עותרת 2 ניסתה לעבוד בכל סוג עבודה, אך מצבה הרפואי הוחמר. העותר 1, רואה עצמו קשור לאימו ומחוייב לטפל בה. מבחינה הומניטרית, ראוי היה לאפשר לעותר 1 להישאר בארץ, אך על פי המצב המשפטי, אין לו זיקה לישראל, שכן הוא אינו יהודי, אימו אינה יהודיה, ועלייתה של אימו ארצה היתה בזכות בעלה, היהודי, אביו החורג של העותר. 20. הפתרון המעשי, אשר הוצע על ידי בישיבה האחרונה, התקבל על דעת המשיב. ער אני לכך כי מדובר בנסיון להגיע למציאות שתתאים לנסיבות, ושמח אני על כך שהמשיב הסכים לדרך המוצעת, במיוחד כאשר אין היא יוצרת תקדים, אך מאפשרת לעותרת 2 להיות בחברת בעלה ובנה, עותר 1, אשר ימשיך לטפל בה, לפחות בשנתיים הקרובות. יש להניח, כי אם המצב הרפואי וההומניטרי שתואר לעיל, יישאר בעינו, יאפשר המשיב לעותר 1 להמשיך לשהות בישראל גם לאחר השנתיים, באותו מעמד של אשרת ב/1. בדרך זו גם לא נפרץ הסכר, ומעמדו של העותר 1 אינו יוצר מציאות משפטית חדשה, שכן לא הוכר מעמדו כאזרח ואף לא כתושב קבוע. 21. בנסיבות אלה, ולאחר ששקלתי את טענות שני הצדדים ביחס להוצאות, הגעתי למסקנה כי במקרה שלפנינו לא היה הליך משפטי של מנצח ומנוצח, ועל כן אין מקום להשית הוצאות לצד הזוכה או לחייב בהוצאות את הצד שהפסיד בדין. אומנם, הצדדים הופיעו בפניי מספר פעמים והעלו טענות בכתב, והכל כפי שהובא בתמצית לעיל, אך תיק זה לא הסתיים בהכרעה שיפוטית ובקביעה כי צד אחד צודק וצד אחד טועה, אלא אומץ על ידי המשיב פתרון מעשי שהוצע על ידי בית משפט. בנסיבות אלה, אין מקום להטלת הוצאות, וכל צד ישא בהוצאותיו. 22. לפיכך, התוצאה היא זו: העתירה נמחקת. העותר 1 יישאר בארץ על פי אשרת ב/1 במשך שנתיים מהיום. לאחר תום תקופת השנתיים הללו, המשיב ישקול שוב את עמדתו, לאור הנסיבות שתהיינה אז. למותר לציין, כי המשיב רשאי לפנות ישירות למחלקה לשירותי רווחה וקהילה בעיריית הרצליה ולקבל דו"ח מעודכן על המצב. אם החלטת המשיב תהיה שלילית, היא תימסר בעוד מועד לב"כ העותרים (לפחות 30 יום לפני מועד ביצועה), כדי שב"כ העותרים יוכל לשקול את הצעדים המשפטיים של העותרים, לאור הנסיבות שתהיינה אז. כל צד ישא בהוצאותיו. רפואהמשרד הפניםגירוש מארץ