קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא גמלת נכות חברת מושב שיתופי: .1לפנינו ערעור על החלטת ועדת הנכות לעררים מיום 22.3.1982, אשר קבעה כי המערערת לא איבדה % 50מכושר השתכרותה ולכן אינה זכאית לגמלה. .2המערערת, משותקת במחצית גופה, קיבלה בשעתה קצבת נכות, ובתקופה זאת למדה לעבוד בפקידות. עם גמר לימודיה, החלה לעבוד כמזכירה במשרה מלאה. עם תחילת עבודתה ביקש המוסד לביטוח לאומי דיון חוזר בעניינה וועדת הנכות החליטה, כי המערערת אחת זכאית לקצבה. .3בשנת 1981נישאה המערערת, עברה לגור עם בעלה במושב שיתופי, ובו היא עובדת מספר שעות ביום, וביקשה לחדש את תשלום הקצבה. .4ועדת הנכות לעררים קבעה, כי המערערת יכולה להמשיך בעבודתה הקודמת, ואין גם מניעה שתיסע באוטובוס למקום עבודתה הקודם, המרוחק רק כחצי שעת נסיעה ממקום מגוריה החדש. כן קבעה הוועדה, כי מיגוון רב של עבודות יכולה המערערת לבצע במקומות הקרובים למושב, ולכן לא איבדה % 50מכושר השתכרותה. .5בא-כוח המערערת טען בפנינו, כי המערערת אינה יכולה לנסוע אל מחוץ למושב על מנת לעבוד בעבודות פקידות, וכן כי העבודה שניתנה לה במושב אינה עבודה מלאה. על ועדת הנכות, לגרסת בא-כוח המערערת, היה לשקול את השיקולים ביחס לעובדים אחרים באותה מסגרת, דהיינו עובדים במושב. .6אין לקבל את טענת המערערת, על-פיה יש לבחון את מצבה לאור עובדת היותה חברת מושב שיתופי. מקום המגורים, יהא אשר יהא, צריך לשקול אך ורק לגבי אפשרות הנכה להגיע מאותו מקום למקום עבודה בו הוא עובד או שיוצע לו על-ידי לשכת העבודה. משקבעה הוועדה, כי המערערת מסוגלת לנסוע באוטובוס למקום עבודתה הקודם, המרוחק כחצי שעת נסיעה ממקום מגוריה, וכי באותו טווח נסיעה מצויים מקומות עבודה אחרים המתאימים למגבלותיה הרפואיות, לא טעתה הוועדה כל טעות משפטית, אשר רק בה רשאי בית-הדין להתערב. .7הערעור נדחה. אין צו להוצאות.מושבים נחלות ומשקיםנכות