קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא גניבת נדירים תקליטים ומכירתם באינטרנט: 1. הנאשם הורשע, על-יסוד הודאתו בעובדות כתב האישום המתוקן, בביצוע עבירה של גניבה בידי עובד ציבור, לפי סעיפים 383 ו- 390 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "החוק"), ועבירה של הפרת אמונים לפי סעיף 284 לחוק. ואלה המעשים: במהלך השנים 1997 - 2007 עבד הנאשם בתחנת הרדיו "קול ישראל", השייכת לרשות השידור. בין השנים 1999 - 2001 עבד כעורך מוסיקלי, ובין השנים2001 -2007 עבד כמנהל התקליטייה. לתקופה אחרונה זו מתייחס כתב האישום. במהלכה של תקופה אחרונה זו, נטל הנאשם מאות תקליטים, חלקם נדירים, שהיו בבעלות "קול ישראל", מבלי שקיבל רשות לכך, ומכר אותם ברשת האינטרנט לקונים ברחבי העולם. התקליטים נמכרו במחירים הנעים בין עשרות דולרים ואלפי דולרים לתקליט. כך למשל, מיום 22.8.07 ועד ליום 19.10.07, מכר הנאשם כ- 285 תקליטים וקיבל תמורתם 62,000 ₪. 2. הנאשם כבן 45 שנים, נשוי ואב לשלושה ילדים ונעדר הרשעות קודמות. בעניין הנאשם התקבל תסקיר שירות המבחן הכולל פרטים אודות הנאשם ומשפחתו והעובדה שפוטר מעבודתו בשנת 2007 ומאז אינו עובד. שירות המבחן נמנע מהמלצה חד משמעית בענין הרשעה, ופירט כי מחד, הרשעה עשויה לפגוע באפשרויות התעסוקה של הנאשם בעתיד, ומשיחה שקיים שירות המבחן עם מנהל רשת ב', עלה כי אם הנאשם לא יורשע, קיים סיכוי שיועסק בעתיד שוב כעורך מוסיקלי בקול ישראל. בכל מקרה, הרשעה עלולה לפגוע באפשרויות תעסוקתו בעתיד. מאידך, מדגיש שירות המבחן את חומרת העבירה והקושי של הנאשם להבין את חומרת מעשיו, לא רק מבחינה משפטית, אלא גם מבחינה ערכית-מוסרית. הוסף כי, במידה שיורשע הנאשם, המלצת שירות המבחן היא להטיל על הנאשם צו שירות לתועלת הציבור בהיקף נרחב של 450 שעות. 3. ב"כ המאשימה, בטיעוניה לעונש, ביקשה להרשיע את הנאשם ולגזור עליו עונש של שלושה חודשי מאסר שירוצו בעבודות שירות וקנס כספי. ב"כ המאשימה הדגישה כי הנאשם לא הודה באופן מיידי או בהזדמנות הראשונה שהיתה לו, אלא הודה במסגרת הסדר טיעון לאחר שנוהלו הוכחות באופן חלקי והעידו שני עדי תביעה מתוך שלושה. נטען כי הנאשם הודה במכירת כ- 285 תקליטים בתוך חודשיים בתמורה לסך כולל של 62,000 ₪, תוך שהוא מודה כי מכר תקליטים רבים יותר תמורת סכומים גבוהים במשך שנים. הנאשם היה בתפקיד ניהולי והיה אחראי על התקליטיה. הנאשם לא ביצע את מעשיו מתוך החלטה רגעית, אלא פעל לאורך שנים למכירת רכוש שאינו שלו, ולא הפסיק את מעשיו, או השיב את התקליטים לתקליטייה. מעשיו נפסקו רק מהמועד בו נתפס. לטענת ב"כ המאשימה, טענת הנאשם, לפיה מכר תקליטים שהיו מיועדים לפח האשפה, אינה אפשרית נוכח עדותו של מר מוטי אמיר, מנהל רשת ב'. ב"כ המאשימה טענה עוד כי עונש של שלושה חודשי מאסר בעבודות שירות, מביא בחשבון העדר עבר פלילי לנאשם והעובדה כי הוא פוטר מעבודתו ושילם מחיר אישי כבד. יחד-עם-זאת, הדגישה את כמות התקליטים שגנב הנאשם, התפרשות המעשים על פני תקופה ארוכה של זמן והסכומים הנכבדים שקיבל ממכירתם. 4. מנגד, סנגורו של הנאשם ביקש שלא להרשיע את הנאשם. נטען כי הנאשם לא ביצע את המיוחס לו מתוך כוונה לגנוב דברים בעלי ערך, אלא סבר בתום לב כי התקליטים אותם נטל מיועדים לפח האשפה, רשות השידור לא תעשה בהם שימוש ואף אינה יכולה למכור אותם עקב נהלים פנימיים. מסיבה זו, כך נאמר, לא הודה הנאשם באופן מיידי במיוחס לו, אלא לאחר שהוסבר לו כי מבחינה משפטית ביצע עבירה של גניבה. לטענת ב"כ הנאשם, מדובר בסוג של רכוש הפקר, שמבחינה פורמלית עדיין יש לו בעלים. עוד נטען כי לא הוכחה זהות התקליטים ומקורם, לא הוכח כי רשות השידור קנתה אותם או נזקקה להם, ואף לא הוכח כי נגרם לרשות השידור נזק. הסכום שהפיק הנאשם ממכירתם הוא פרי כישרון שלו ולאו דווקא מבטא את שוויים של התקליטים. לענין העונש לו טענה ב"כ המאשימה, נטען כי המאשימה הסכימה לרף העונש לו טענה נוכח קיומם של קשיים ראייתיים בתיק. לשיטת הסנגור, מדובר בזוטי דברים. הודגש כי לנאשם אין עבר פלילי, ואם יורשע, לא יצליח למצוא עבודה. כתב האישום לא הוגש בשנת 2008, לאחר שנסתיימה חקירת הנאשם במשטרה, אלא כשנתיים לאחר מכן. באשר לאמור בתסקיר לענין אי קבלת אחריות על ידי הנאשם למעשיו, הסביר הסנגור כי יתכן שקצינת המבחן לא הבינה את הנאשם כדבעי, שכן הנאשם ביקש להסביר לה שבעת ביצוע העבירה הוא לא ידע שהוא עובר על החוק. 5. הנאשם הביע בפני בית המשפט חרטה על ביצוע המעשים, הצהיר כי הוא לוקח אחריות מלאה על כך, והוא מבין שמגיע לו להיענש בגינם. הנאשם הוסיף כי מזה שלוש וחצי שנים אינו עובד ואינו מתפקד, וביקש להימנע מלהרשיעו, על מנת שיוכל לשוב למעגל העבודה בשירות הציבורי או ברדיו. 6. הכלל, לפיו על הערכאה הדיונית להרשיע נאשם אם מצאה כי ביצע את העבירות שיוחסו לו, נובע, בין היתר, מהצורך להגן על האינטרס הציבורי ולהרתיע מפני פגיעה בו, וליתן ביטוי לאכיפת החוק באופן שוויוני. הרשעה בעקבות קביעת האשמה, מממשת את תכלית ההליך הפלילי ומשלימה את שרשרת חוליותיו. חריג לכלל נקבע בסעיף 71א(ב) לחוק העונשין, המאפשר לבית המשפט להימנע מהרשעתו של נאשם ביצע עבירה. אפשרות זו של הימנעות מהרשעה תיתכן במצבים חריגים, מיוחדים ויוצאי דופן, כאשר עלול להיווצר פער בלתי נסבל בין עוצמת פגיעתה של ההרשעה בנאשם לבין תועלתה של ההרשעה מבחינת האינטרס הציבורי-החברתי הכללי (ר': ע"פ 5102/03 מדינת ישראל נ' דני קליין ( 4.9.2007); ע"פ 9893/06 אסתר אלון לאופר נ' מדינת ישראל ( 31.12.2007); ע"פ 2669/00 מדינת ישראל נ' פלוני, פ"ד נד(3) 685). בית המשפט יטה שלא להרשיע מקום שמצטברות נסיבות אישיות מיוחדות אשר יש בהן כדי להוות משקל נגד מכריע אל מול האינטרס הציבורי הדורש הרשעת העבריין והענשתו. נסיבות שכאלו יתקיימו, בין היתר, כאשר הנזק הצפוי מההרשעה איננו עומד ביחס סביר לחומרת העבירה, בהעדר עבר פלילי, מקום שהנאשם אינו מפיק טובת הנאה כלשהי ממעשה העבירה, או כאשר הנזק העלול להיגרם לנאשם גובר על התועלת שבהרשעה (ר': בר"ע 432/86 גדעון רומנו נ' מדינת ישראל, ). 7. ככלל, לשם ההכרעה בשאלה אם להטיל על נאשם שירות לתועלת הציבור ללא הרשעה, יש לבחון השיקולים הבאים: האם זו עבירה ראשונה של הנאשם; חומרת העבירה ונסיבות ביצועה; מעמדו ותפקידו של הנאשם והקשר בין העבירה למעמד ולתפקיד; מידת הפגיעה של העבירה באחרים; הסבירות שהנאשם יעבור עבירות נוספות; האם ביצוע העבירה על ידי הנאשם משקף דפוס של התנהגות כרונית או שמא המדובר בהתנהגות מקרית; יחסו של הנאשם לעבירה; משמעות ההרשעה לגבי דימויו העצמי של הנאשם והשפעת ההרשעה על תחומי פעילותו. מנגד, קיימים גם שיקולים שבאינטרס הציבורי המחייבים הרשעה, בהתחשב בחומרת העבירה ובנסיבותיה ובהתחשב באפקט הציבורי של ההרשעה (ר': ע"פ 2083/96 תמר כתב נ' מדינת ישראל, פ"ד נב (3) 337). דיון ומסקנות 8. לזכותו של הנאשם ניתן ויש לזקוף נתונים לא מעטים: מדובר באדם כבן 45 שנים אשר תפקד באופן נורמטיבי עד למעשים נשוא כתב האישום, הן בחיי משפחתו והן במסגרת עבודתו. הנאשם נטול הרשעות קודמות, הוא אינו עובד מאז מספר שנים, חל שיהוי לתקופה של כשנתיים מתום החקירה ועד להגשת כתב האישום, מהתסקיר עולה כי הנאשם משלם מחיר לא קל בגין מעשיו ובעיקר בגין עובדת פיטוריו מעבודתו. מאידך, אף שהוא מקבל אחריות על מעשיו, עדיין הוא מתקשה להבין את חומרתם ובכל מקרה אך לאחרונה תפס והבין את הפסול שבהם. מנגד, עומדות לחובת הנאשם עובדות לא פשוטות כלל ועיקר: הנאשם שימש בתפקיד בכיר כמנהל תקליטיה בתחנת הרדיו 'קול ישראל' השייכת לרשות השידור. במהלך תקופה לא קצרה, שהשתרעה על פני מספר שנים, נטל הנאשם מאות תקליטים, חלקם נדירים, ומכרם לקונם שונים באמצעות רשת האינטרנט. תמורתם שולמו לו סכומי כסף ניכרים, בין עשרות דולרים ועד לאלפי דולרים לתקליט. יצוין כי עובדה אחרונה זו שומטת את הבסיס לטענה לפיה מדובר בתקליטים שהנאשם "הצילם" מפח האשפה. אמנם הנאשם עשה בכישרונו ועלה בידו למכור תקליטים רבים, אולם התמורה שהפיק מחלקם, סך של אלפי דולרים לתקליט, שולל הבסיס לטענה כי מדובר בתקליטים נטולי ערך. דברים אלה נאמרים מעבר לדרוש, שכן עובדות כתב האישום המתוקן בהן הודה הנאשם, הן הקובעות את המסגרת העובדתית ובמסגרת זו לא כלולה העובדה שהנאשם נטל תקליטים שהיו מיועדים לאשפה. עובדה זו אינה כלולה בעובדות כתב האישום המתוקן ואין להיזקק לה. עוד יוער כי טענה זו אינה מתיישבת עם העדויות שנשמעו בתיק עד כה. אולם, כאמור, ומכל מקום, טענה זו אינה חלק מעובדות כתב האישום המתוקן. על האינטנסיביות שבמעשי הנאשם ניתן ללמוד מכך שעל פני תקופת חודשיים בלבד עלה בידו למכור כ - 285 תקליטים. לעבירה של גניבה בידי עובד ציבור חומרה מיוחדת, הן נוכח ביצועה על ידי 'עובד' שניתן בו אמון והן נוכח היותו עובד 'ציבור'. לא בכדי נושאים מעשים אלה גם תג של הפרת אמונים. שקלול כל האמור לעיל מוליך למסקנה כי לא ניתן במקרה זה להימנע מהרשעה. כנגד הנסיבות המקלות, שאין לזלזל בהן כלל בעניינו של נאשם ספיצפי זה, עומדת העובדה שמדובר במעשים שנעשו על פני תקופה ארוכה עד מאוד, במהלכה נטל הנאשם מאות תקליטים. דהיינו, מדובר במעשים רבים מאוד, חוזרים ונשנים, הנמצאים הרחק מעבר למעידה חד פעמית או ביצוע מעשה או מעשים בודדים, שלאחריהם התעשת הנאשם וחדל ממעשיו. בשלב מסוים, כמות מעשיו של הנאשם הפכה לאיכות (שלילית) ו'איכות' זו מונעת, עם כל הצער שבדבר, מללכת לקראתו ולהימנע מהרשעתו. בנוסף, אי הרשעה בנסיבות מקרה זה, תפגע בעקרון ההרתעה, מקום שביצוע עבירות חמורות ושלא במסגרת מעידה חד פעמית או קרובה לה, לא תיענה בהרשעה, ומנגד, לא מדובר בפגיעה יוצאת דופן בנאשם. העובדה שהנאשם מתקשה למצוא תעסוקה בעקבות ההרשעה, אינה יוצאת דופן לגביו, אלא משותפת לכל נאשם אשר הורשע בדין. אשר על כן, אני מרשיע הנאשם בעבירות גניבה בידי עובד ציבור לפי סעיף 383 בצירוף סעיף 390 לחוק העונשין ובעבירת הפרת אמונים לפי סעיף 284 לחוק. לעניין הענישה: במסגרת זו ניתן לזקוף לזכותו של הנאשם את כל השיקולים לקולא, כמפורט לעיל, וניתן לנקוט כלפיו בגישה מקלה. לפיכך, אני דן את הנאשם למאסר על תנאי לתקופת חודשיים והתנאי הוא שהנאשם לא יעבור בתוך שלוש שנים מהיום עבירה מהעבירות בהן הורשע בתיק זה. בנוסף ישלם הנאשם קנס בסך 10,000 ₪ או 60 ימי מאסר תמורתם. הקנס ישולם עד ליום 15/9/11. הודע על זכות ערעור לבית המשפט העליון בתוך 45 יום מהיום. גניבה