האם פסק דין בהעדר הגנה חייב להיות על מלוא התביעה ?

האם פסק דין בהעדר הגנה חייב להיות על מלוא התביעה ? האשה טוענת שכיון שפסה"ד ניתן בהעדר הגנה, ראוי היה לפסוק לה את כל מבוקשה כרשום בכתב התביעה. גם כאשר ניתן פס"ד בגלל העדר כתב הגנה, אין ביהמ"ש חייב לפסוק לתובע את כל מבוקשו בכתב התביעה, ואם עולה מתוך כתב התביעה ומתוך טענות התובע, שאין ראוי לפסוק לזכותו את מלוא תביעתו, על ביהמ"ש לפסוק רק את הראוי והמגיע לתובע (ראה ע"א 52/87, הראל, פד מג (4) 201, 204 ז'). קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא האם פסק דין בהעדר הגנה חייב להיות על מלוא התביעה: זה ערעור על פסק דין של ביהמ"ש לעניני משפחה בחיפה. המערערת היא אשתו של המשיב 1 (להלן "האשה" ו"הבעל"). המשיב 2 (להלן "הבנק") הלווה לבעל כסף, ולהבטחת ההלואה (להלן "ההלואה") נעשה ונרשם שעבוד על חלקת קרקע (להלן "הקרקע" ו"השעבוד") שעליה היה בית המגורים של האשה והבעל וילדיהם (להלן "הבית"). הקרקע רשומה על שם הבעל לבדו. בני הזוג נישאו ב1981-, ובנו את הבית בשנת 1982. ההלואה ניתנה לבעל ב1989-, ולטענת האשה נעשה השעבוד ללא ידיעתה, אם כי היא ידעה שהבעל קיבל את ההלואה (כך משתמע מסעיף 7 לכתב התביעה). לאחר שהבנק פתח בהליכים למימוש המשכנתא וניתן צו לפינוי הדירה, הגישה האשה את תביעתה דנן לביהמ"ש לעניני משפחה בחיפה, ובה עתרה שיוצהר שהיא בעלת מחצית הזכויות בקרקע ובבית, וכי המשכנתא בטלה וחסרת תוקף לגבי חלקה של האשה בנכס. בביהמ"ש קמא הודיעה האשה בשם הבעל שלא התיצב לדיון, שהבעל מסכים לתביעה. הבנק לא הגיש כתב הגנה. ב"כ הבנק התיצב לדיון בבקשה שהגישה האשה לעיכוב הליכי הפינוי והתנגד לעיכוב. בין היתר טען ב"כ הבנק בדיון אודות עיכוב הפינוי, שאין סמכות לביהמ"ש לדון בתביעת האשה. בימ"ש קמא נעתר לתביעת האשה בחלקה, היינו שהכריז על האשה כבעלת מחצית הזכויות בקרקע ובבית, אך קבע שזכויות הבנק חלות גם על חלקה של האשה, כלומר על כל הנכס, וכי הבנק רשאי להמשיך בהליכי הפינוי ומימוש המשכנתא. את טענת חוסר הסמכות שהעלה ב"כ הבנק דחה בימ"ש קמא, וקבע שהתביעה ראויה להתברר בבימ,ש לעניני משפחה. הבנק לא ערער על פסה"ד של בימ"ש קמא, שכן לטענתו יצא על פי פסה"ד וכל תאותו בידו. הבנק מוסיף ואומר שטענת חוסר הסמכות היתה מוצדקת, וכן שהוא לא הגיש כתב הגנה משום שלא קיבל את כתב התביעה. הדיון שבעקבותיו ניתן פסה"ד, היה במסגרת הבקשה של האשה לעיכוב ביצוע הפינוי לצרך מימוש המשכנתא. האשה מערערת על פסה"ד והיא טוענת שנכון היה לפסוק שהיא בעלת מחצית הנכס נקייה משעבוד, וכי זאת ביקשה בתביעתה, ובהעדר כתב הגנה ראוי היה להעתר לתביעתה במלואה. סבורני שנכון לדחות את הערעור. אנמק זאת. כב' השופט קמא עשה קפנדריא, והזדרז ונתן פסק דין במסגרת הליך ביניים, בבחינת "זריזין מקדימין". אכן, אילו מידת הזריזות הזאת היתה מביאה לפגיעה בזכויות הבנק, היה ראוי להתערב בפסה"ד, שהרי ניתן בטרם הבשיל התיק לדיון ובטרם נמסר כתב התביעה לבנק. ואולם כאמור, הבעל לא התנגד לתביעה, ויש להניח שאף שמח לבו וסמך את ידיו על התביעה, כדי להנות את זוגתו, ואילו הבנק לא נפגע מפסה"ד. הטוען היחידי להיפגעות מפסה"ד היא דוקא האשה, שלא קיבלה את כל מבוקשה. אכן, אילו צדקה האשה שראוי היה לפסוק לזכותה מחצית בנכס נקיה משעבוד, כי אז היה ראוי לבטל את פסה"ד, ולהורות על המשך דיון בתביעה בדרך הרגילה, היינו ע"י המצאת כתב התביעה לבנק ומתן אפשרות לבנק להגיש כתב הגנה. ואולם, סבורני שצדק בימ"ש קמא בסוברו שממילא לא תוכל האשה לזכות בתביעתה מעבר למה שניתן לה בפסק הדין. בהקשר זה ראוי לדון בשני ענינים, האחד דיוני והשני מהותי. דיוני כיצד? האשה טוענת שכיון שפסה"ד ניתן בהעדר הגנה, ראוי היה לפסוק לה את כל מבוקשה כרשום בכתב התביעה. אין לקבל טענה זו, וזאת משתי סיבות: א) כאמור, לא חסר כתב הגנה מטעם הבנק, שכן לא הגיע זמנו של הבנק להגיש כתב הגנה. לפיכך, המקסימום שיכלה האשה לבקש הוא החזרת התיק לבימ"ש קמא להמשך ההליך כאמור לעיל; ב) גם כאשר ניתן פס"ד בגלל העדר כתב הגנה, אין ביהמ"ש חייב לפסוק לתובע את כל מבוקשו בכתב התביעה, ואם עולה מתוך כתב התביעה ומתוך טענות התובע, שאין ראוי לפסוק לזכותו את מלוא תביעתו, על ביהמ"ש לפסוק רק את הראוי והמגיע לתובע (ראה ע"א 52/87, הראל, פד מג (4) 201, 204 ז'). מהותי כיצד? שכן מתוך כתב התביעה עצמו עולות עובדות שמחמתן אין לזכות את התובעת ביותר ממה שפסק לה בימ"ש קמא. כאמור, הקרקע רשומה על שם הבעל לבדו. האשה ידעה שהבעל נטל הלואה מהבנק, אלא שהיא טוענת שלא ידעה על השעבוד במשכנתא. היות והבעל היה בעלים רשום יחידי, רשאי היה הבנק להלוות כסף לבעל כנגד רישום משכנתא על כל הנכס. פסה"ד בענין בן צבי נגד סיטין (ע"א 3002/93 פד מט (3) 5) אינו יכול לסייע לאשה, וזאת מטעמים אחדים: א) הנסיבות של מתן ההלואה והקשר בין המלוה לבין בני הזוג בפס"ד סיטין, היו מיוחדות ושונות שוני בולט מעניננו; ב) בפרשת סיטין היו למלוה זכויות לא רשומות, רק זכות חוזית, ואילו בעניננו המשכנתא לזכות הבנק היתה רשומה; ג) בפרשת סיטין היה מדובר בבני זוג שנישאו לפני 1.1.74, ועל כן משהוכרה זכותה של הגב' סיטין בנכס, מכוח חזקת השתוף, זכתה היא בזכות קנינית בנכס. לעומת זאת בעניננו מדובר בזוג שנישא ב1981-, היינו אחרי כניסת חוק יחסי ממון בין בני זוג לתוקף ב1.1.74-, ועל פי חוק זה, זכות בן הזוג בנכס הרשום על שם בן זוגו היא "זכות חיובית דחויה לאיזון המשאבים", כלשון כב' השופט מצא בבש"א 951/96 (גולן נ. גולן, פד מט (4) 877, 880. אגב, גם האבחנה ב' לעיל מופיעה בפסק דינו הנ"ל של כב' השופט מצא). לפיכך צדק כב' השופט קמא בסברתו, שזכות האשה לשיתוף בנכס כפופה לזכות הבנק. אוסיף עוד מדילי דבר נוסף על דברי כב' השופט קמא. כידוע, בן זוג שזוכה להיות שותף בנכסים, מכוח חזקת השיתוף או מכוח חוק יחסי ממון, "זוכה" גם בחיובים המוטלים על בן זוגו, והוא מתחייב ביחד עם בן זוגו בחיובים אלה. האשה מודה שידעה על ההלואה שקיבל הבעל, והיא לא טענה שהציעה או שהיא מציעה כיום לבנק את פרעון ההלואה, לא במלואה ואף לא במחציתה. נמצא שממילא זכאי הבנק לגבות את החוב גם מהאשה (אם כי נכון שאלמלא האמור לעיל בענין זכותה המוגבלת של האשה בנכס, לא היה הבנק זכאי לגבות את חובו מכוח המשכנתא הרשומה כבר, והבנק היה צריך לנקוט בהליכים נוספים). סוף דבר, הערעור נדחה. המערערת תשלם למשיב 2 שכ"ט עו"ד בסך 3,000 ש"ח, בתוספת מע"מ והפרשי הצמדה ורבית כחוק מהיום. אם המערערת הפקידה פקדון, ישולם הסכום האמור למשיב 2 מתוך הפקדון, והעודף, אם ישאר, ישולם למערערת. פסק דין בהעדר הגנהשאלות משפטיות