לתובע נקבעו 30% נכות צמיתה בגין הגבלה בינונית של תנועות פרק הירך השמאלי. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הגבלת תנועות פרק הירך: 1. התובע, יליד 1955, הגיש תביעתו בקשר לתאונת דרכים שאירע ביום 16.5.97. התביעה הוגשה בהתאם לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות הדרכים התשל"ה-1975. אין מחלוקת בין הצדדים בקשר עם חבות הנתבעת לפיצוי התובע בגין נזקיו, והמחלוקת היא בשאלת גובה הנזק בלבד. 2. התאונה הוכרה ע"י המל"ל כתאונת עבודה, ובמסגרת זו נקבעה לתובע נכות צמיתה (בנוסף לנכויות זמניות ע"י הוועדה הרפואית של המל"ל). לתובע נקבעו 30% נכות צמיתה בגין הגבלה בינונית של תנועות פרק הירך השמאלי. כמו כן, הפעילה הוועדה את תקנה 15 במלואה, באופן שהתווספו 15% נכות. לצורך הליך זה מחייבת קביעת המל"ל, זאת במסגרת הוראת סעיף 6ב' לחוק הפיצויים. כמובן שהפעלת תקנה 15 אין בה כדי לחייב את בית המשפט ולעניין זה אתייחס בהמשך. 3. התובע, בעל 10 שנות לימוד, עובר לתאונה עבד כנהג אגד בירושלים. את עבודתו באגד החל התובע בשנת 1977 והוא עבד עד לתאונה. לדבריו, עובר לתאונה, הוא עבד בממוצע 12 שעות ליום, ולעיתים אף יותר מכך. לאחר התאונה לא חזר התובע לעבודתו באגד ויחסי עובד-מעביד בינו לבין אגד באו לקיצם בחודש מרץ 2000. התובע ניסה לשוב למעגל העבודה לקראת סוף שנת 2001, שאז החל לעבוד כנהג מחליף בחברת תיור המאה. התובע פוטר מעבודתו באותו מקום לאחר פרק זמן והוא עבר לעבוד כנהג בחברה אחרת. התובע לא עבד כלל מאז התאונה ועד שנת 2000. בחברת תיור המאה עבד למעלה משנה. בשעת מתן עדותו העיד התובע כי הוא עובד כנהג בחברת אור-חן, אך לא ניתן ללמוד מעדותו על מלוא פרטי שכרו והיקף עבודתו. לטענת התובע בסיכומיו, נכותו התפקודית, דהיינו השפעת הנכות הרפואית והפגיעה על כושר השתכרותו, הינה גבוהה יותר מנכותו הרפאית והינה מגיעה כדי 75%. בהתאם, ערך התובע את חישוב נזקיו תוך שהגיע לסכום פיצוי, אסטרונומי אפשר לומר, בשיעור שלמעלה מ - 4,000,000 ₪ (כאשר מסכום זה יש לנכות את תקבולי המל"ל). יובהר כבר כאן, כי אין בידי לקבל גישה זו ואין לה תימוכין בחומר הראיות. אומנם, פגיעתו של התובע לא הייתה קלה, נגרם לו קיצור של 3.5 ס"מ ברגלו השמאלית, והפגיעה גרמה כאמור להגבלה בינונית בתנועות פרק הירך השמאלי, שזהו פרק בעל משמעות בתפקוד יום יומי, ואין לשכוח כי התובע הוא איש כפיים המתפרנס מעבודה פיזית. אולם, מכאן ועד נכות תפקודית בשיעור של 75% המרחק הוא רב. התובע עבד ועובד כנהג, אם כי הוא ניסה בעדותו להתחמק ממתן תשובות ברורות וביקש לטשטש את יכולת השתכרותו. בנסיבות אלה, ניתן לומר כי נכותו התפקודית של התובע הינה בשיעור של 40% זאת מאחר שיש מקום לקבוע כי נכותו התפקודית גדולה מנכותו הרפואית זאת מהנימוקים שפורטו לעיל, אולם כאמור אין מקום למתוח את הנכות עד לקצה אליו ביקש בא כוחו של התובע להגיע. העובדה ששכרו של התובע, במקומות עבודה שונים, לאחר שנת 2000, עומד על סך של כ - 2,400 ₪, אין בה להעיד כי בכך מתמצה כושר השתכרותו. 4. גובה הנזק: א. נזק לא ממוני: בגין פריט זה אין מחלוקת כי על הנתבעת לשלם לתובע פיצוי בהתאם לנכות בשיעור של 30% ובתוספת ימי אישפוז ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין, הכל בהתאם לתקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון), תשל"ו-1976. ב. הפסדי הכנסה בעבר: אין מחלוקת בין הצדדים כי שכרו של התובע עובר לתאונה, כשהוא משוערך להיום לאחר ניכוי מס, עומד על סך של 9,700 ₪ (ראה סעיף 8 לסיכומי הנתבע ועמוד 2 לסיכומי התובע). מעיון בדוחות הועדות הרפואיות עולה כי לתובע נקבעה נכות זמנית בשיעור 100% עד ליום 31.1.99 (ר' החלטת הועדה האחרונה מיום 24.2.99 ושורת ההחלטות שקדמו לה שלמעשה מאיינות את הקביעה בדבר 30% נכות לפי ההחלטה מיום 3.8.98). התובע, כפי שהדבר התברר מתלושי השכר, קיבל שכר מלא מחברת אגד עד לחודש 11/97. שכר זה בממוצע עמד על סך של כ - 6,340 ₪ דהיינו פחות משכרו עובר לתאונה. לאחר תקופה זו החל התובע לקבל קצבת נכות מהמל"ל. לפיכך זכאי התובע לפיצוי בגין התקופה שעד לחודש 12/97 בשיעור של 3,360 ₪, בסה"כ עבור 7 חודשים סך של 23,520 ₪ כערכם היום. לתקופה שמחודש 12/97 ועד 31.1.99 (תקופה של 14 חודשים) זכאי התובע לפיצוי מלא. לפיכך, הסכום הכולל בגין תקופה זו עומד בערכו היום, על סך 135,800 ₪. מעבר לתקופה זו, יש לחשב את הפסדיו של התובע לפי שיעור של 40% זאת בהתאם לאמור לעיל. מכאן שהפיצוי בגין העבר (מיום 31.1.99) ועד היום עומד על סך של 294,880 ₪ כערכם היום, ובגין התקופה מהיום ועד הגיע התובע לגיל 67 עומד הפיצוי על סך של 663,480 ₪ כערכם היום. ג. עזרת הזולת: בעניין זה טענה הנתבעת בסיכומיה כי בתצהיר עדותו הראשית של התובע או בחקירתו, לא באה כל טענה בדבר עזרה לה נזקק התובע בביצוע עבודות הבית ולסיעוד אותו קיבל מבני משפחתו. עניין זה גם לא נזכר בפרק הנזקים המיוחדים שבסעיף 9 לכתב התביעה, וכפי שציינה ב"כ הנתבעת היא עמדה בזמן אמת על התנגדותה להרחבת חזית. יחד עם זאת, אין פירוש הדבר כי התובע אינו זכאי לפיצוי בגין פריט זה עבור העתיד, שכן פגיעתו של התובע הייתה כאמור פגיעה לא קלה ואין ספק כי התובע יתקשה בביצוע עבודות משק בית כאשר ההנחה היא שהתובע נוטל חלק שווה בביצוע עבודות משק הבית. לפיכך, הפיצוי בגין פריט זה, על דרך האומדן, עומד על סך של 100,000 ₪ כערכם היום. ד. ניידות לעבר ולעתיד: בכתב התביעה נתבע נזק מיוחד בגין פריט זה בסך 600 ₪. יחד עם זאת, בסיכומיו טען התובע לפיצוי כולל, לגבי העבר והעתיד גם יחד, בגין פריט זה, בסכום שעולה על 440,000 ₪. כפי שציינה הנתבעת בסיכומיה, התובע לא רק שיכול לנהוג ועושה שימוש ברכבו הפרטי, אלא הוא גם עובד כנהג. התובע לא הגיש כל קבלה או כל ראייה אחרת בגין הוצאות נסיעה וגם אם הייתי רואה לנכון לפסוק לו פיצוי בגין פריט זה בקשר עם העתיד, מתוך הנחה שמעת לעת עקב הפגיעה בפרק ירך שמאל ייאלץ התובע להוציא הוצאות עבור ניידות, הרי פריט זה לא נתבע בסעיף 9 בכתב התביעה, גם לא בפרק הנזק הכללי. לפיכך ניתן לפסוק לתובע את הסך שנזכר בכתב תביעתו בשיעור של 600 ₪ כאשר סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד לתשלום המלא בפועל. ה. אובדן זכויות פנסיה: בעניין זה התובע לא הרים את הנטל המוטל עליו: התובע צירף לסיכומיו הסכם בדבר הפסקת עבודתו עם אגד וכן הסכם קיבוצי. מסמכים אלה צורפו שלא כדין באופן חד צדדי בשלב הסיכומים ולא רק זאת, אלא שניתנה בקשר למסמכים אלה החלטה מפורשת בדיון מיום 19.4.04. בעניין זה אין לי להוסיף על מה שפירטה הנתבעת בסעיף 7 לסיכומיה. לפיכך התביעה בגין פריט זה נדחית. 5. התוצאה היא שהנתבעת תשלם לתובע את הסכומים אשר פורטו לעיל. מסכומים אלה יש לנכות את תקבולי המל"ל. תקבולים אלה עומדים בסיכומי התובע על סך של 1,655,277 ₪, לעומת הסך של 1,721,075 ₪ שנזכר בסיכומי התובע. סכום אחרון זה מפורט בחוות הדעת האקטואריות מיום 23.8.04 שצורפו לסיכומי הנתבעת, האחת בגין קצבת נכות, והשנייה בגין קצבת ניידות. מכאן שיש לדחות את התביעה, שכן במצב בו הסכומים שעל פי פסק הדין נבלעים בתקבולי המל"ל משמעות הדבר דחיית התביעה. (ר' רע"א 4217/01 מתכות עפולה בע"מ ואח' נ' סיבוני ואח'). (אגב, אותה תוצאה של "היבלעות" הייתה מתקבלת גם לו הנכות התפקודית הייתה נקבעת לשיעור 50% ואף יותר). לפיכך, ישא התובע בהוצאות הנתבעת וכן ישא בשכ"ט עו"ד בסך 10,000 ₪ בצירוף מע"מ. ירך