הגשת בקשה באיחור עקב טעות של עורך דין

הלכה היא, כי בית הדין נוטה לנקוט גישה סלחנית בעניין איחורים קלים בהגשת בקשות להארכת מועדים להגשת ערעור, כך שמכשולים פרוצדורליים לא יפגעו במיצוי הדין והצדק. עם זאת, נאמר לעניין הארכת מועד, כי: "גישה סלחנית תועיל למערער רק אם יצליח להוכיח כי הסיבה לעיכוב מקורה לפחות בחלקה בנסיבות חיצוניות שהן מחוץ לשליטתו" (דב"ע נג/ 95 - 9 אליעזר גת - הבנק הבינלאומי הראשון, פד"ע כ"ה, 552, 557) האם טעות של עורך דין בהבנת הוראת הדין הנוגעת למועד הגשת ערעור מצדיקה הארכת מועד הגשת הערעור? בעניין זה כבר נפסק כי: "טעות של צד או העדר ידיעה אינם יכולים לשמש 'טעם מיוחד' להצדקת איחור" (דב"ע נא / 19 - 13 יוסי אגסי - מדינת ישראל, פד"ע כ"ג, 166.) קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הגשת בקשה באיחור עקב טעות של עורך דין: הנשיא ס' אדלר: 1. לפנינו ערעור על החלטתו של הרשם מירון (בש"א 369/99) מיום 26.12.1999, על-פיה אין להאריך את המועד להגשת ערעור על החלטתה של הרשמת איש-שלום, אשר דחתה אף היא את בקשת המערערת להארכת מועד להגשת ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי (בש"א 301/99). הדיון לפנינו התקיים על פי טענות בכתב. 2. להלן העובדות הצריכות לעניין כפי שהן עולות מכתבי הטענות: א. המדינה הגישה תובענה נגד המערערת להשבת הטבות אשר ניתנו לעובדי משרד השיכון, וביניהם המערערת, בעת העברת המשרדים מתל -אביב לירושלים. המערערת רכשה באמצעות ההטבות דירה בירושלים אולם, היא לא קיימה את התחייבותה לעבור לירושלים, התחייבות שבגינה קיבלה את ההטבות, ועל כן תבעה ממנה המדינה את החזרת ההטבות שקיבלה, בערכן הריאלי. ביום 27.7.99 ניתן פסק דין של בית הדין האזורי בירושלים (השופט הראשי נויגבורן כדן-יחיד; תב"ע נב3-357/) המחייב את המערערת לשלם למשיבה (להלן - המדינה) סכום של 263,307.68 ש"ח, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית חוקית מיום הגשת התביעה בבית הדין האזורי (בקיזוז סך של 6,536 ש"ח בצירוף ריבית והפרשי הצמדה מיום 1.8.86 ובקיזוז פיצויי פיטורים בגין פיטורי המערערת בשנת 1986, כאשר סכום הפיצויים מעודכן להיום). ב. פסק הדין ניתן בעת פגרת הקיץ של בתי המשפט, כך שהיום האחרון להגשת הערעור היה 1.10.99. ביום 13.10.99 הגישה המערערת בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על פסק הדין לבית דין זה. הרשמת איש-שלום דחתה את הבקשה מהטעמים הבאים: אי ידיעת החוק אינה מהווה טעם מיוחד להארכת מועד להגשת ערעור ובמיוחד כאשר המבקשת מיוצגת על ידי עורך דין. איחור ביצירת קשר עם עורך דין אף הוא אינו טעם מיוחד המצדיק את הארכת המועד. מצבה הכלכלי של המבקשת אינו מהווה טעם מיוחד. הערעור מכוון בעיקרו כנגד קביעות עובדתיות, ולכן סיכוייה של המבקשת לזכות בערעור אינם גבוהים. ג. החלטתה של הרשמת איש-שלום התקבלה במשרדו של בא כוח המבקשת ביום 14.11.99. ביום 24.11.99 הוגשה מטעם המבקשת, בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על החלטתה של הרשמת. רשם בית הדין הארצי אשר ישב בדין, דחה את הבקשה להארכת מועד מהנימוקים הבאים: 1. החלטת הרשמת הינה "החלטה אחרת" ולא פסק דין. על כן מועד הגשת ערעור עליה הינו 7 ימים לאחר קבלת ההחלטה. לפיכך, הבקשה להארכת מועד הוגשה באיחור. 2. האיחור בהגשת הבקשה להארכת מועד להגשת הערעור בא בשנית, לאחר שכזאת ארע כבר קודם בבקשה שנידונה בפני הרשמת איש-שלום, והמערערת היתה צריכה להקפיד על מועדי הגשת הבקשות. 3. נימוקי החלטת הרשמת מבוססים ואין למערערת סיכויים גבוהים להצליח בערעור על החלטתה. 4. טענת טעות של צד לדיון, העדר ידיעה או אי ידיעת תוכנו של חיקוק, אינם יכולים לשמש טעם מיוחד להצדקת האיחור בהגשת הבקשה להארכת מועד. על החלטתו של השופט מירון מוגש הערעור לבית דין זה. 3. הערעור בפנינו נערך בדרך של סיכומים בכתב, ואלו טענות הצדדים בו: א. טענותיו העיקריות של בא כוח המערערת הן: (1) טעה הרשם כאשר קבע, כי בנימוקי המבקשת אין טעם מיוחד להארכת המועד. (2) הרשם התעלם מנימוקים אחדים בנימוקי הבקשה שהם: החוק שותק לענין פסק דין שניתן על ידי רשם של בית הדין הארצי; חשיבות נושא הערעור; נימוקי הערעור על ההחלטה אשר צורפו לבקשה; משך האיחור בהגשת הערעור. ב. טענותיו העיקריות של בא כוח המשיבה הן: (1) הנימוק היחיד ביסוד הבקשה להארכת מועד הוא, כי המתמחה של בא כוח המערערת טעתה בקשר למועד הגשת ערעור על החלטת רשמת. טעות בהבנת תוכנו של דבר חיקוק אינה מצדיקה הארכת מועד. (2) התנהגותה של המערערת לאורך כל ההליך התאפיינה בזלזול בסדרי הדין. הכרעה: 4. הלכה היא, כי בית הדין נוטה לנקוט גישה סלחנית בעניין איחורים קלים בהגשת בקשות להארכת מועדים להגשת ערעור, כך שמכשולים פרוצדורליים לא יפגעו במיצוי הדין והצדק. עם זאת, נאמר לעניין הארכת מועד, כי: "גישה סלחנית תועיל למערער רק אם יצליח להוכיח כי הסיבה לעיכוב מקורה לפחות בחלקה בנסיבות חיצוניות שהן מחוץ לשליטתו" (דב"ע נג/ 95 - 9 אליעזר גת - הבנק הבינלאומי הראשון, פד"ע כ"ה, 552, 557) האם טעות של עורך דין בהבנת הוראת הדין הנוגעת למועד הגשת ערעור מצדיקה הארכת מועד הגשת הערעור? בעניין זה כבר נפסק כי, "טעות של צד או העדר ידיעה אינם יכולים לשמש 'טעם מיוחד' להצדקת איחור" (דב"ע נא / 19 - 13 יוסי אגסי - מדינת ישראל, פד"ע כ"ג, 166.) 5. במקרה דנן, מדובר באיחור שני בהגשת בקשה והיה על בא כוח המבקשת להיזהר משנה זהירות ולהקפיד הקפדה יתירה על הגשת כתבי בית דין בעוד מועד. יתרה מזו, במידה ויש טעם סביר לצידוק לאיחור, רשאי בית הדין להביא בחשבון, גם את חשיבות העניין שהמבקש עומד להביא לפני בית הדין. משמע שחשיבות העניין אינה יכולה לשמש לבדה לצידוק האיחור (ראה י' זוסמן, סדר הדין האזרחי, מהדורה שביעית, עמ' 890). בענייננו לא זו בלבד שהמערערת לא הראתה טעם סביר או מיוחד לאיחור בהגשת הערעור, אלא שפסק הדין של בית הדין האזורי מנומק היטב ומעוגן בקביעות שהן עובדתיות בעיקרן. כמו כן, שתי ההחלטות דנן אשר דחו את הבקשות להארכת מועד, התחשבו בשיקולים הנכונים, לרבות סיכויי הערעור ולא נמצאו בהן טעויות המצדיקות התערבותנו לביטולן. 6. סוף דבר - אנו דוחים את הערעור ואת הבקשה להארכת מועד. בהתחשב במצב הכלכלי של המבקשת אין צו להוצאות. בנסיבות העניין אנו ממליצים למדינה שלא להידרש לגביית הוצאות המשפט בסך 10,000 ש"ח שהוטלו על המערערת על-ידי בית הדין האזורי. עורך דין