כלל הוא במשפט האזרחי ש"המוציא מחברו עליו הראיה". מבחינת הטיית מאזן ההסתברות מקובל לומר ש"די לנושא בנטל השכנוע שגירסתו תשכנע את בית המשפט ב- 51% מתוך 100% המבטאים וודאות מוחלטת על מנת לצאת מידי חובתו ואין נפקא מינה שנותרים 49% של אי וודאות" ("יעקב קדמי על הראיות", חלק שלישי, עמ' 1311 וראה ע.א. 6283/97 אלכסנדרוב יאניקה נ. מ.י עמ' 13 דינים עליון נ.ד. 554 וכן ע"א 1892/95 אבו סעדה נ. מ.י עמ' 9, דינים עליון נב' 94) קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הוכחת אשמה בתאונת דרכים בתביעות קטנות - נזקים לרכב: כללי זוהי תביעתה של התובעת כנגד הנתבע וכנגד חב' "כלל" חב' לביטוח בע"מ (להלן: "הנתבעת") וזאת בגין תאונת דרכים שארעה ביום 22/7/00 בצומת הכניסה לעיר אשקלון. טענות הצדדים לטענת התובעת, בתאריך הנ"ל בזמן שנסעה מכיוון ת"א לכיוון יד מרדכי חצתה את "צומת אשקלון" באור ירוק ולפתע הגיע מצד שני רכבו של הנתבע אשר פנה שמאלה בצומת מן הכוון הנגדי לכיוון העיר אשקלון, חצה את הרמזור באור אדום וגרם לתאונה. סך התביעה עומד 15,212 ₪ . לאחר הגשת כתב התביעה הגיש הנתבע כתב תביעה שכנגד בסך 9,300 ₪ וזאת בגין אותה תאונה. לטענת הנתבע, בעת שניסה לחצות את הצומת והחל לפנות שמאלה ברמזור ירוק הגיח רכבה של התובעת מהנתיב הנגדי ופגע בו. לטענתו הנתבעת הודתה בעת התאונה שנסעה באור צהוב. הדיון לאחר ששמעתי את הצדדים ועיינתי בתמונות הגעתי למסקנות כדלקמן: ראשית, יש לומר כי לתאונה המדוברת לא היו כל עדים שאינם מקורבים למי מהצדדים. העובדה האובייקטיבית היחידה שהמצוייה בפני, היא העובדה שאינה במחלוקת שרכבה של התובעת "עף" לאחר המפגש עם רכבו של הנתבע לכיוון הרמזור שעמד בצד הדרך. עובדה זו עשוייה להעיד על כך שאכן יש ממש בדברי הנתבע שהתובעת חצתה את הצומת במהירות גבוהה. יחד עם זאת, עדיין עומדת לפני השאלה האם התובעת חצתה את הצומת באור אדום באור ירוק או באור צהוב. לטענת התובעת בעת הדיון היא נסעה בעת התאונה באור ירוק מלא. התובעת לא יכלה להוכיח טענתה בראיות חיצוניות, למעט טענתה שהתאונה היתה באמצע הצומת , עובדה שאינה מבהירה את הסיבות לקרות התאונה. כן טענה התובעת שהרמזור המפנה לפנייה שמאלה צמוד לרמזור המכוון את הנסיעה קדימה ועל כן קל לנהגים החוצים את הצומת לטעות ולבלבל בין הרמזורים כך שברגע שהם סבורים שהרמזור המאיר מולם בירוק מפנה שמאלה האמת היא שהרמזור ממולם הוא הרמזור המכוון לנסיעה ישרה. הנתבע מצידו טען כפי שצויין לעיל, שהוא חצה את הרמזור באור ירוק. להוכחת דבריו העיד הנתבע את חברתו מילדות הגב' סבטלנה לגרב אשר נסעה איתו במכונית בעת התאונה. לטענת העדה הגב' לגרב, בקרות התאונה היא הבחינה ברמזור שהיה דולק באור ירוק וכמו כן היא הבחינה שהרמזור היה הרמזור המפנה לפנייה שמאלה. לטענתה ברגע התאונה היא חייגה לאחותה וסיפרה לה "שהם כבר מגיעים לאשקלון", ומשום כך היא זוכרת שהתאונה קרתה בעת חציית הצומת באור ירוק. לאחר ששמעתי את הצדדים בתיק במשך שני דיונים ולאחר שאפשרתי הבאת עדים וראיות נוספות, הגעתי לכלל מסקנה כי במקרה הנדון לא הצליח מי מהצדדים להוכיח טענותיו. כלל הוא במשפט האזרחי ש"המוציא מחברו עליו הראיה". מבחינת הטיית מאזן ההסתברות מקובל לומר ש"די לנושא בנטל השכנוע שגירסתו תשכנע את בית המשפט ב- 51% מתוך 100% המבטאים וודאות מוחלטת על מנת לצאת מידי חובתו ואין נפקא מינה שנותרים 49% של אי וודאות" ("יעקב קדמי על הראיות", חלק שלישי, עמ' 1311 וראה ע.א. 6283/97 אלכסנדרוב יאניקה נ. מ.י עמ' 13 דינים עליון נ.ד. 554 וכן ע"א 1892/95 אבו סעדה נ. מ.י עמ' 9, דינים עליון נב' 94) במקרה הנדון עלי לציין כי באופן חריג לא הצליח מי מהצדדים להוכיח גירסתו. לצורך הבהרת העניין אציין, כי כל אחד מן הצדדים הצליח לשכנעני ב- 50% מאפשרות השכנוע והצדדים נותרו שקולים במידת ההוכחה. מדובר במחלוקת נקודתית לגבי השאלה מי מן הצדדים חצה את הצומת באור אדום. לתאונה לא היו עדים חיצוניים ולא הוצגו לי ראיות ממשיות שיפענחו את השאלה מי מן הצדדים חצה את הצומת באור אדום. באשר לעדותה של גב' לגרב, מדובר בחברתו מילדות של הנתבע ואף על פי שלא מצאתי בעדותה סימנים לכך שאינה דוברת אמת, עדיין לא יכולתי להכריע את הכף לטובת הנתבע רק בשל עדותה של חברתו . העדה בדבריה נשמעה נחרצת וגם אם דבריה נשמעו בוטחים עדיין לא יכולתי להשתחרר מן ההרגשה שיתכן והגב' פשוט טועה ובעת שחזתה באור הירוק הרמזור שהיה לפניה היה הרמזור המוביל לנתיב הישר ולא לפנייה שמאלה. סוף דבר לאור האמור לעיל, אני קובע כי כל אחד מן הצדדים, בתביעתו הוא, כשל בהרמת נטל הראיה הנדרש מתובע במשפט אזרחי ולפיכך אני דוחה את התביעה ואת התביעה שכנגד ללא צו להוצאות. תאונת דרכיםתביעות קטנות