החמרת מחלה במילואים

ערעור זה מוגש אם כן בגין ההחמרה במחלת הסכרת. על פי החלטת קצין התגמולים אשר נסמכה על חוות דעת רפואית מטעם פרופ' עינת, נדחתה תביעת המערער שכן "המדובר ביציאת סכרת מאיזון על רקע זיהום באפרכסת אוזן ימין ללא קשר לתנאי שירותך בשמ"פ כמשמעותו בסעיף 1 לחוק". קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא החמרת מחלה במילואים: 1. המערער יליד 1966, התגייס לשירות מילואים בתאריך 16.12.99. המערער שירת במילואים כנהג משאית כבדה בבסיס ברמת הגולן. המערער גוייס ביום חמישי. לאחר שלושה ימים, ביום א', פנה למרפאה הצבאית בשל כאבים באוזן וקיבל טיפות אוזניים. משגברו הכאבים, פנה לטענתו למרפאה הצבאית בצמח אך לא היה שם רופא. המערער פנה לרופא אזרחי אשר רשם לו טיפול באנטיביוטיקה. יום למחרת, בתאריך 23.12.99, הובהל המערער לבית חולים "פוריה", שם אובחן כסובל מדלקת חיצונית באפרכסת וכן מחמצת מטבולית סכרתית חריפה (קטואצידוזיס). המערער טופל באנטיביוטיקה ואינסולין, ושוחרר בתאריך 28.12.99. 2. המערער טען תחילה לנכות א.א.ג בגין אותה דלקת חריפה וכן נכות בגין החמרת מחלת הסכרת מסוג NIDDM. בהמשך נזנחה הטענה בדבר הנכות השמיעתית. 3. ערעור זה מוגש אם כן בגין ההחמרה במחלת הסכרת. על פי החלטת קצין התגמולים אשר נסמכה על חוות דעת רפואית מטעם פרופ' עינת, נדחתה תביעת המערער שכן "המדובר ביציאת סכרת מאיזון על רקע זיהום באפרכסת אוזן ימין ללא קשר לתנאי שירותך בשמ"פ כמשמעותו בסעיף 1 לחוק". 4. אין עורר על כך שהמערער אובחן כבר ב-1995 כסובל מסכרת. המערער לא נטל תרופות ליצוב רמת הסוכר. עוד מוסכם על הצדדים, כי לאחר ומאז אותו אירוע של אישפוז, מטופל המערער באמצעות אינסולין. השאלה העומדת לבירור הינה האם ההחמרה הינה "עקב השירות", כנדרש בסעיף 1 לחוק הנכים (תגמולים ושיקום), תשי"ט-1949. 5. ב"כ המשיבה מתבססת על חוות הדעת הרפואיות מטעם מומחים בתחום א.א.ג ופנימית. על פי חוות דעת פרופ' עינת "בעקבות הזהום יצאה הסכרת שלו משליטה והוא פיתח לראשונה התקף של קטואצידוזיס". אולם לטעמו "אין מקום לקשר את הזהום באפרכסת האוזן לשרות הצבאי". בהמשך נתן פרופ' פודושין חוות דעת משלימה (5.3.01) בה נרשם: "לא מצאתי כל סיבה הגיונית שיכלה לגרום לדלקת באוזן החיצונית הימנית בעת השירות בצה"ל. דלקת אוזן חיצונית היא מחלה שכיחה ויכולה להיגרם בכל מקום ובכל עת כולל בכל מזג אויר". מסקנתו היתה "אינני רואה כל קשר בין הדלקת באוזן החיצונית הימנית והשירות בצה"ל". 6. השתלשלות האירועים אינה מעלה על כן קשר סיבתי ישיר כי אם קשר דו שלבי. המומחים מסכימים אמנם על כך שהזיהום באוזן גרם להחמרת מצבו של המערער בכך שהסכרת שהיתה לכאורה מאוזנת עד אותה עת באמצעות דיאטה, הפכה להיות סכרת תלויה באינסולין. השאלה שבמחלוקת הינה האם יש קשר בין הזיהום באוזן לשירות המילואים של התובע. במידה וימצא קשר שכזה, לא תוכל לעמוד החלטת קצין התגמולים שכן מוסכם גם עליו שהזיהום הביא להחמרה במחלת הסכרת ממנה סבל התובע, שתוצאתה הינה תלות באינסולין. סעיף 1 לחוק הנכים (תגמולים ושיקום) תשי"ט-1949 דורש כתנאי כי הפגיעה הנטענת נגרמה "עקב השירות". מהו אופי הקשר הנדרש - בין השירות לבין הפגיעה - שעל הנפגע הנטל להוכיחו בטרם תוכר תביעתו? בית המשפט נדרש לפרשנות ביטוי זה בכל דרגותיו ואף ייחד לכך דיונים נוספים והרכבים מורחבים, ועדיין נותרו גבולותיה של דרישת "עקב השירות", עמומים. כבר בע"א 67/57 אייזנמן נ' קצין התגמולים (פ"ד י"א(1) 818), עמד כב' השופט ש"ז חשין על הקושי בהגדרת קשר סיבתי זה "אין חולק על כך, שמשמעותה המקובלת של המלה "עקב" היא "מפני ש", "בגלל", "יען כי", "כתוצאה מן" וכיוצא באלה מילות יחס או תארי-פועל המורים על קשר סיבתי בין מצב או פעולה לבין התוצאה הכרוכה בהם או נובעת מהם. אף על פי כן אין המושג "עקב שירותו" מחוור כל כך, ביחוד משבאים לדון בתוצאה המרוחקת במידת מה מהמצב או מהפעולה המהווים את השירות, ובראייה ראשונה קשה להבחין בקשר הסיבתי שביניהם" (ע"א איזנמן הנ"ל- 819). קושי זה לא התפוגג עם חלוף ארבע עשורים ו"נוסחת הקסם לא נמצאה לנו" כדברי כב' השופט מ. חשין בדנ"א 5343/00 קצין התגמולים נ' אביאן (פ"ד נ"ו(5) 732). גם בנסיבות מקרה זה אנו מתבקשים לבחון האם די בעובדות המוכחות (על פי נטל ההסתברות האזרחי) כדי להקים את הקשר הסיבתי-עובדתי. משזה מתקיים, נותר לבחון האם מתקיים הקשר הסיבתי-משפטי, באמצעות אותם "מבחני משפט הנועדים לסנן ולברור מבין הגורמים העובדתיים השונים אותם גורמים… שנמצאו ראויים כי ישאו עימהם - אחריות משפטית" (דנ"א 5343/00) הנ"ל, 744). להוכחת הקשר הסיבתי עובדתי שבין השירות והפגיעה במקרים של התפרצות מחלה (בניגוד לפגיעה, חבלה פיזית) נדרשת הוכחה ל"תנאי השירות המיוחדים אשר הביאו להתפרצות המחלה" (דנ"א אביאן הנ"ל). בכך בא לידי ביטוי משמעו המיוחד של הביטוי "עקב שירותו" אשר על פיו-ייחודו של השירות הצבאי, בניגוד לתנאים החיים "האזרחיים", הוא אשר הביא לפגיעה. 8. מניתוח העובדות עולה כי המערער התגייס לשירות מילואים בתאריך 16.12.99 שהיה ככל הנראה יום ה' בשבוע. המערער טען בעדותו כי מזג האויר היה קר במיוחד באותו דצמבר. את דלקת האוזניים בה לקה, מייחס המערער לעובדה זו. בהמשך מסר כי באותם מילואים ישן בבית (עמ' 12 לפרוטוקול), למעט ביום שבת בו היה כונן. באותה שבת היה בבסיס במנוחה (עמ' 13 לפרוטוקול) ולא יצא לנסיעה. באותה שבת גם ישן בבסיס ובתשובה לשאלה "בבסיס אני מבינה שהלינה היא במבנה?" ענה המערער "כן, הכל היה סגור". למחרת, יום א' ה-19.12.99 פנה המערער למרפאה וקיבל טיפות אוזניים. בהמשך ביום ד' פנה המערער לרופא המטפל בקופת חולים, ד"ר דולב, אשר רשם לו טיפול באנטיביוטיקה. למחרת, ביום ה' הגיע למיון בבי"ח פוריה, שם התגלה כי הוא סובל מדלקת חריפה באוזן וכן מחמצת מטבולית. אחד המבחנים לסוגיית "תנאי השירות" הוא כאמור השוני שבין תנאים אלה לתנאי החיים "האזרחיים". הנסיבות שסקרנו לעיל אינן תומכות בטענתו של המערער כי תנאי שירותו בימים הספורים שקדמו לאשפוזו היו מיוחדים והם שגרמו לדלקת האוזן ולחמצת המטבולית שבעקבותיה. המערער לא שהה בתנאים חריגים, ישן בביתו או במגורים מוגנים בבסיס, והיה במנוחה ביום שבת, היום בו נטען כי החל לסבול מכאבי האוזן. יש לציין כי המערער לא פרט את "התנאים הפיזיים" שגרמו לטענתו להחרפת הסכרת. הוא לא הצביע על תנאי חשיפה חריגים, על תנאי עבודה חריגים, ואף לא על שעות עבודה חריגות או עומס מסוג אחר. נזכיר כי המערער שרת במילואים כנהג משאית, מקצוע בו עסק גם באזרחי. נציין עוד כי בחוות דעתו המפורטת של המומחה מטעם המערער, אשר עמד ארוכות על ההבדלים בין סוגי הסכרת ועל כך שהמערער אובחן בטעות כסכרתי מסוג 2, לא מצאנו כל הסבר הקושר את נסיבות השירות עם מצבו של המערער, למעט ההערה כי "סביר שהדלקת נבעה מהנסיבות הפיסיות של השירות עצמו". מצאנו לנכון להעיר גם על סתירות בין תצהירו לעדותו של המערער. המערער העיד כי פנה למרפאה וקיבל טיפות אוזניים ביום א' (עמ' 13 לפרוטוקול). אולם בתצהירו (סעיף 7) רשם כי רק בתאריך 22.12.99, דהיינו יום ד' "המליץ" הרופא הצבאי על טיפות אוזניים. ניתן היה לראות בכך טעות או שיכחה, אילמלא הוסיף המערער והעיד כי פנה בהמשך לרופא המשפחה "ורופא המשפחה לא רצה לקבל אותי" (עמ' 13 לפרוטוקול). עיון בתיקו הרפואי של המערער בקופת חולים מעלה כי בתאריך 22.12.99 (יום ד') התקבל המערער אצל רופאו בקופת חולים אשר הורה על טיפול אנטיביוטי. בין היתר רשם הרופא "הוסבר לחולה לטפל בסכרת דבר שהוא לא עושה". רישום זה עומד בסתירה לעדותו של המערער. מעבר לכך, עומד רישום זה כמובן בסתירה לטענתו של המערער כאילו היתה הסכרת מנה סבל, "סכרת מאוזנת המטופלת בדיאטה בלבד" (סע' 11 לערעור). מסקנתו היא כי הדלקת החריפה והחמצת ארעו אמנם, הן במסגרת הזמן והן במסגרת המקום, בזמן שירות המילואים, אולם שירות המילואים לא תרם בדרך כלשהי להתרחשות זו. אשר על כן, אנו מחליטים לדחות הערעור. לפנים משורת הדין, אין צו להוצאות. למערער זכות ערעור בשאלה המשפטית בלבד, לביהמ"ש המחוזי, וזאת תוך 45 יום מתאריך קבלת פסק הדין. צבארפואההחמרת מצבמילואים