הכרה באוטם שריר הלב כפגיעה בעבודה








הכרה באוטם שריר הלב כפגיעה בעבודה

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הכרה באוטם שריר הלב כפגיעה בעבודה:
 
1. התובע עותר להכיר באוטם שריר הלב מיום 22.3.98 בגדר תאונת עבודה כמשמעה בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) התשנ"ה – 1995 (להלן- החוק).
 
2. בכתב ההגנה נטען כי לתובע לא אירעה תאונת עבודה כמשמעה בחוק, לתובע לא אירע כל אירוע חריג בעבודה עובר לפרוץ האוטם, מחלת התובע באה על רקע מצבו הבריאותי הקונסטיטוציונלי והשפעת העבודה על מחלתו פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים.
 
3. בפרוטוקול הדיון מיום 12.3.00, הסכימה ב"כ הנתבע להעביר התיק למומחה-יועץ רפואי מטעם בית הדין.
 
4. להלן העובדות המוסכמות כפי שגובשו ע"י ב"כ הצדדים:ב
א. התובע יליד שנת 1967.
ב. התובע עובד ביחידת ציוד מיכני כבד בחברת "מקורות" מאז יום:ו 13.01.91
ובשנים האחרונות שלפני האירוע שימש בתפקיד מנהל עבודה.
ג. ביום:נ 22.03.98, במהלך יום העבודה, נגרם לתובע אוטם בשריר הלב בדופן
הקידמי-מחיצתי. (לעיל ולהלן:ב "האירוע").
ד. בחודשים שלפני האירוע עסק התובע, בתפקידו כמנהל עבודה, בהתקנת קו מים
גדול ליד אשדוד וביום האירוע היה הקו בשלב הסופי של התקנתו ומוכן כמעט למסירה.
ה. לכל איחור במסירת קו יש השלכות קשות ובמקרה של איחור כזה מוזמן מנהל
העבודה לבירור וחייב למסור דין וחשבון להנהלה.
ו. ביום:ו 19.03.98, (יום חמישי בשבוע) הוטל על התובע להדריך קבלן של חברת
כבלים שהיה אמור להניח כבלים בצידו של הצינור לאורך כל הקו כדי לוודא שעבודת קבלן זה תעשה בזהירות ולא תיפגע בקו שהותקן.
ז. ביום:נ 20.03.98, (יום ו' בשבוע) לא עבדו התובע ואנשיו בשטח ובאותו יום ביצע
קבלן הכבלים את עבודתו.
ח. ביום:ב 22.03.98, (יום א' בשבוע) הגיע התובע לשטח והוא הזדעזע וחשכו עיניו
כשנוכח לדעת שקבלן הכבלים פגע בקו במקומות רבים.
במיוחד חשש התובע כי נגרמו נזקים רבים נוספים ובמקומות שונים של הקו
שלא היו גלויים לעין ואשר היה עכשיו הכרח לבדוק אותם בבדיקות שעלותם גבוהה.
לצערו הרב, ברור היה לתובע כי עקב הנזקים שנגרמו לא ניתן יהיה למסור את הקו במועד.
ט. בזמן זה הרגיש התובע שהוא מתחיל להיכנס ללחץ אשר הלך והתהווה במהלך
היום במקביל לבדיקת הנזקים שנגרמו ע"י קבלן הכבלים והרגשת הייאוש וחוסר האונים שפקדה אותו.
י. התובע פחד שהאחריות על הנזקים ולאיחור במסירת הקו תיפול עליו (בטענה כי
לא נתן הסברים ראויים לקבלן הכבלים) וכי הוא יוזמן לבירור בהנהלה תוך
סכנה מוחשית לפיטורין (ביחידת ציוד מיכני כבד היו פיטורים רבים).
יא. האירועים המפורטים לעיל היו חריגים מאוד בעבודתו של התובע, ומיד לאחר
עזיבת אתר העבודה נגרם לו האוטם והוא אושפז במחלקת טיפול נמרץ לב בביה"ח קפלן.
יב. לפני האירוע עישן התובע כמעט קופסת סיגריות אחת ביום ולא שתה אלכוהול.
 
5. בהתאם להחלטה מיום 17.5.00 מונה ד"ר פרידמן לשמש מומחה-יועץ רפואי מטעם בית הדין. מאחר והחומר רפואי שנשלח לד"ר פרידמן חזר ולא ניתן היה לאתרו, הוחלף המומחה הרפואי במומחה אחר, פרופ' יזהר זהבי, בהתאם להחלטה מיום 11.6.00 ומיום 20.7.00.
מאחר ופרופסור זהבי לא הגיש את חווה"ד חרף פניות חוזרות ונשנות, מינה בית הדין את פרופסור שלזינגר בהתאם להחלטה מיום 26.4.01.
 
 
6. המומחה הרפואי התבקש ע"י בית הדין להשיב לשאלות הבאות:ו
א. מהי המחלה שאובחנה בתובע ?
ב. הקיימים בתובע נתונים מוכחים המצביעים על כך שהיה בו לפני קרות האירוע
בעבודה סיכון מיוחד לחלות באוטם שריר הלב ?
ג. האם קיים לדעת המומחה קשר סיבתי בין האירועים בעבודה כמפורט לעיל לבין
בוא האוטם במועד שבא ?
ד. באם התשובה לשאלה ג' חיובית, האם יש לומר שהאירוע הנ"ל החיש את בואו
של האוטם, שאלמלא התקרית יתכן שבואו היה נדחה למועד מאוחר יותר כל שהוא או אף לא בא בכלל ?
ה. האם השפעת האירוע בעבודה ביום האירוע על בוא האוטם, במועד שבא, פחותה
בהרבה מהשפעת הגורמים האישיים שהיו בתובע בעת קרות האוטם ?
 
7. בחוות דעתו מיום 29.4.01 השיב המומחה הרפואי על שאלות בית הדין כדלקמן:נ
א. מחלתו של התובע הינה טרשת עורקים, עם תהליך טרשתי מפושט בשלושת העורקים הכליליים שבלב. על רקע תהליך פתולוגי זה, נתקף החולה בתאריך 22.3.98, באוטם חריף בדופן קדמי-מחיצתי. האוטם בשריר הלב התפתח לאחר סיום יום עבודה שהיה מלווה בעומס נפשי חריג. טרשת עורקים בגיל כה צעיר נובעת מפקטורים גנטיים. בנוסף לחולה היו גורמי סיכון לטרשת:ב עישון ורשמת שומנים גבוהה בדם.
ב. לחולה היו נתונים מוכחים שהודגמו בצינטור הלב של טרשת מפושטת בכלי הדם הכליליים. במצב זה היה החולה מועד ללקות בכל עת באוטם שריר הלב.
ג. סביר מאד להניח שאכן קיים קשר סיבתי בין האירועים החריגים בעבודה כפי שתוארו לבין הופעת האוטם סמוך לסיום העבודה.
ד. סביר להניח שאלמלא האירועים החריגים בעבודה ייתכן והאוטם בשריר הלב היה נדחה למועד מאוחר יותר. כמו כן סביר בהחלט להניח שכל אירוע חריג אחר, וכן גם ללא אירוע חריג, חולה זה מועד היה לפתח אוטם בשריר הלב בכל עת.
ה. להערכתי השפעת האירוע בעבודה ביום בוא האוטם פחותה בהרבה מהשפעת הגורמים האישיים שהיו לתובע בעת בוא האוטם.
 
8. בהתאם להחלטת בית הדין מיום 30.8.01 נתבקש המומחה הרפואי להשלים את חוות דעתו ולהשיב לשאלות ההבהרה כדלקמן:ו
א. האם על פי הרישומים הרפואיים קיימים נתונים בדבר הסטוריה משפחתית של טרשת עורקים אצל התובע, ועל סמך מה קבע המומחה שהמקור לטרשת הוא גנטי.
ב. המומחה נתבקש להתייחס לאמור בחווה"ד רפואית מטעם ד"ר רביד (עמ' 4 רישא) עניין אפשרות של אי הופעת אוטם כלל אצל התובע אלמלא האירוע בעבודה.
 
9. בתאריך 25.9.01 הוגשה חוות הדעת המשלימה שבמסגרתה השיב המומחה לשאלות ההבהרה כדלקמן:נ
א. על פי הרישומים הרפואיים לא מצאתי נתונים ישירים לפקטור גנטי משפחתי לטרשת העורקים. מאידך קיום מחלה טרשית מפושטת בכלי הדם הכליליים אצל גבר צעיר ובנוכחות רמה גבוהה של שומנית בדם, היא כמעט תמיד (עד כמה שאפשר לקבוע בוודאות ברפואה) על רקע גנטי.
ב. לגבי האמור בחווה"ד של פרופ' רביד לגבי האפשרות של אי הופעת האוטם כלל, הרי באופן תאורתי אפשרות זאת קיימת, שכן ניתוח מעקפים עם גילויה של מחלה מפושטת בכלי הדם הכליליים, עלול למנוע הופעת אוטם. במקרה הנדון אני רואה את נכותו של התובע קשורה לטרשת העורקים ולא לאוטם שהיה מזערי ולא פגע בתפקוד הלב והתכווצות של החדר השמאלי נשארה שמורה.
 
10. לטענת ב"כ התובע, יש להבחין בין הסיבתיות הרפואית לסיבתיות המשפטית, והקובע אינו עצם פרוץ האוטם, אלא בואו במועד שבא.
ב"כ התובע מסתמך לעניין זה על פרשת אברהם טייבר (בג"צ 4188/92 אברהם טייבר נ' בית הדין הארצי לעבודה פד"י מז(5) 734. באותה פרשה קבע ביהמ"ש כדלקמן:ב
"תרומת הסיבתיות של ה"ארוע החריג" בעבודה להופעת האוטם יכולה להתבטא הן בעצם קרות האוטם והן במועדו. כלומר, אפשר שללא "האירוע החריג" והמאמץ המיוחד שבעקבותיו לא היה האוטם מתרחש כלל, ואפשר שהיה רק מתרחש מאוחר יותר.
 
על כל פנים, ברוב המכריע של המקרים ברור כי מחלת טרשת העורקים מהווה את הגורם העיקרי והמכריע להיווצרות האוטם. סתימת העורק עקב הופעת קריש דם, כמוסבר לעיל, היא, על פי רוב, רק "ההדק" (TRIGGER) לקרות האוטם) כלומר, האירוע המביא לידי ביטוי סימפטומטי את המחלה המקננת בגוף). נובע מכך כי, לכאורה, ניתן היה לטעון, ברוב המכריע של המקרים, שהשפעתו של גורם "האירוע החריג" בעבודה פחותה הרבה מהשפעת המחלה.
ברם, קיימים הבדלי גישה יסודיים בין מדע הרפואה ותורת המשפט במה שנוגע לסיבתיות [ראה בקשר לכך ענין דן יצחק הנזכר לעיל, שם בעמ' 330-329]. כאשר רופא נשאל על הגורמים ועל דרך התהוותה של התופעה הפתולוגית ששמה אוטם שריר הלב, יראה הרופא את הגורם העיקרי, אם לא הבלעדי, במה שקרוי "המחלה היסודית". עבורו אוטם שריר הלב הינו רק שלב אחד מני רבים, בתהליך תחלואי נמשך [דב"ע מט/0-15 יוסף לוי - המל"ל, פד"ע כ' 440, 442; דב"ע מח/0-715 המל"ל - עזבון המנוח חוטר, פד"ע כ' 303, 305]. לעומת זאת, הדגישו בתי הדין לעבודה בפסיקתם כי "הקובע אינו עצם בוא האוטם, אלא בואו במועד שבא" [דב"ע מט/0-54 שלייפר - המל"ל, פד"ע כ' 429, 433].
"קביעתו של רופא כי "השפעת העבודה על בוא האוטם היתה פחותה הרבה...", מביעה את ה"אני מאמין" המקצועי שלו, ואינה חורצת את הדין בסוגיה שיש להכריע בה לפי סיבתיות משפטית [ראה גם ע"א 472/89 קצין התגמולים נ' רוט, פ"ד מה(5) 203, 214-211; ע"א 519/71 מוסקוביץ נ' קצין התגמולים, פ"ד כו(2) 612, 614] ".
"קרות האוטם התאונתי, תלויה בתשובה שתינתן לשאלה:ו האם הוכח שהשפעת
העבודה על קרות התאונה במועד שזו ארעה היתה פחותה הרבה מהשפעת גורמים אחרים [ראה גם דב"ע מט/0-199 יהודית ורד - המל"ל, פד"ע כא 188, 192]. הוכחה כאמור יכולה להיות נסיבתית או משתמעת ממכלול הראיות
[ראה גם דב"ע תש"ן/0-155 גוטמן - המל"ל, טרם פורסם, שם בסעיף 10; דב"ע תש"ן/0-102 וייסמן - המל"ל, פד"ע כא 500, 503].
ברם, די בקיומו של ספק בדבר הקשר הסיבתי הנ"ל, כאשר קיימת סמיכות זמנים בין מועד "אירוע חריג" בעבודה שהינו חריף וטראומטי לבין מועד קרות האוטם, כדי לקבוע שחזקת הסיבתיות לא נסתרה, וכנובע מכך - משפטית קיים קשר סיבתי כנדרש [ראה דב"ע כא/0-104 המל"ל - דניאל חיים הנזכר לעיל, שם בעמ' 362].
 
11. חוות דעת רפואיות שהוגשו ע"י ב"כ הצדדים הועברו לצורך מתן חות דעתו של המומחה הרפואי שמינה בית הדין.
בחווה"ד של ד"ר בנאי, המומחה הרפואי מטעם הנתבע, נקבע כי:נ
"האוטם נגרם כתוצאה מהמחלה הטרשתית הקשה והמפושטת בעורקים הכליליים. יתכן כי המתח וההתרגזות באותו יום תרמו להופעת האוטם בתאריך הספציפי הזה, אבל ברור שתרומה זו פחותה בהרבה מתרומת המחלה הכרונית, ללא קיום טרשת לא היה נגרם אוטם גם אם היה מתח נפשי רב...סביר מאד להניח כי לאור ההתפתחות המואצת של טרשת כה מפושטת בעורקיו הכלילים כי האוטם היה נגרם גם ללא קשר לאירוע זה או אחר של התרגזות".
מנגד, בחווה"ד רפואית של ד"ר גירון, מומחה רפואי מטעם התובע, נרשם:ב
"...מבחינת רצף הזמנים- אין ספק שהאירוע החל תוך כדי עבודה. האם יכול דחק נפשי מסדר גודל כפי שתואר לגרום לאוטם שריר הלב? באדם בריא, ללא טרשת כלילית הסיכוי לכך קטן ביותר... דחק נפשי, גורם להצפת זרם הדם בחומרים המחישים את קצב הלב, וגורמים לכיווץ כלי הדם, פעולה אשר בלב בריא מגבירה את תפוקתו ואילו בחולה עשויה להיות הרת אסון כפי שקרה בחולה שבדיון. רצף אירועים זה הוא קלאסי וידוע בשם "מנגנון הדק"....יתכן מאד כי לולא האירוע הספציפי בעבודה לא היה אוטם שריר הלב מופיע בשמן שהופיע או שלא היה מופיע כלל. תסריט שכיח מאד במחלת לב כלילית הוא הופעת תעוקת חזה ואז מאובחנת המחלה והחולה מטופל ואף מנותח ושריר הלב נותר שלם ללא אוטם. המחלה הכלילית אינה קשורה לעבודתו האוטם קשור בקשר ישיר של גרימה מכיון שאירע תוך כדי העבודה ועל רקע אירוע דחק נפשי אשר נבע מן העבודה".
 
על פי ד"ר רביד, אין ספק בכך שהאוטם שנתגלה אצל התובע בא במועד שבא עקב האירוע החריג בעבודה.
גם מחווה"ד של המומחה הרפואי ושל ד"ר בנאי (מטעם הנתבע) עולה, כי לא ניתן לשלול האפשרות של קיום קשר סיבתי רפואי בין האירוע בעבודה לפרוץ האוטם. עד לבוא האוטם נהג התובע כאדם בריא, עבד בעבודה פיזית קשה, ולא התקשה לבצע כל עבודה.
בנסיבות אלה, על אף גורמי הסיכון שנתקיימו בתובע לא ניתן לקבוע בודאות, כי אלמלא האירוע החריג בעבודה היה פורץ האוטם במועד בו פרץ.
משהוכח קרות ארוע חריג בעבודה במועד הנטען, הרי שעצם העובדה שכל ארוע חריג היה עשוי לגרום לאוטם שריר הלב, אין בה כדי לשלול השפעת הארוע החריג באותו יום על פרוץ האוטם במועד שפרץ.
בנוסף, יש לתת משקל לסמיכות הזמנים שבין האירוע החריג בעבודה לפרוץ האוטם באותו יום (ראה לעניין זה עב"ל 318/96 איאן מיקלס נ' המוסד פד"ע לד 385).
בנוסף, מחווה"ד רפואית של ד"ר רביד עולה כי לו אובחנה מחלת התובע טרם בוא האוטם, ניתן היה למנוע את בוא האוטם והפגיעה בשריר הלב.
הלכה פסוקה היא כי בביטוח סציאלי עסקינן, והספק צריך שיפעל לטובת המבוטח.
בענייננו, בחוות דעתו של המומחה הרפואי אין קביעה חד משמעית מפורשת בדבר העדר קשר סיבתי בין פרוץ האוטם במועד שבו פרץ לבין האירוע בעבודה.
נסיבות המקרה דומות מאד לנסיבות פרשת טייבר, כאשר בשני המקרים עסקינן במבוטחים שגורמי סיכון אישים קייננו בהם טרם פרוץ האוטם, והמומחה הרפואי שמונה ע"י בית הדין ייחס את פרוץ האוטם לשלב בהליך תחלואי נמשך.
עם זאת, בדומה לפרשת טייבר, משלא ניתן לשלול בודאות קיומו של קשר סיבתי בין האירוע בעבודה לפרוץ האוטם במועד בו פרץ, זכאי המבוטח כי הספק יפעל לטובתו.
אשר על כן שוכנעתי, כי במקרה שבפני לא ניתן לקבוע בודאות כי השפעת העבודה היתה פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים, ואין לאמץ את האמור בחוות הדעת מטעם מומחה הרפואי לעניין זה.

12. סוף דבר, אני קובעת כי יש להכיר באוטם שריר הלב מיום 22.3.98 בגדר תאונת עבודה כמשמעה בחוק.

13. הנתבע יישא בהוצאות התובע ושכ"ט עו"ד בסך של 1,500 ש"ח צמודים כדין מהיום.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. אוטם שריר הלב בעבודה

  2. סיבות לאוטם שריר הלב

  3. אוטם בלב כתאונת עבודה

  4. אוטם שריר הלב עקב תאונה

  5. אוטם שריר הלב ועדה רפואית

  6. אוטם שריר הלב תאונה עבודה

  7. אוטם שריר הלב ביטוח לאומי

  8. אוטם שריר הלב ויכוח בעבודה

  9. אוטם שריר הלב כתאונת עבודה

  10. הכרה באוטם מוחי כתאונת עבודה

  11. מאמץ בלתי רגיל - אוטם שריר הלב

  12. אוטם שריר הלב עקב מריבה עם עובד

  13. הכרה באוטם שריר הלב כתאונת עבודה

  14. ערעור על אחוזי נכות אוטם שריר הלב

  15. הכרה באוטם שריר הלב כפגיעה בעבודה

  16. מוות בעקבות אוטם מוחי - תאונת עבודה

  17. נכות 10% בגין מצב שלאחר אוטם בשריר הלב

  18. אוטם שריר הלב לעובד בעבודה פיזית קשה

  19. אוטם שריר הלב עקב לחץ נפשי ומאמץ פיזי

  20. אוטם שריר הלב בגין רצף אירועים בעבודה

  21. מוות מאוטם שריר הלב שהוכר כתאונת עבודה

  22. תביעה להכיר באוטם שריר הלב כתאונת עבודה

  23. קשר סיבתי בין אוטם שריר הלב לאירוע בעבודה

  24. נכות בשיעור 10% בעקבות אירוע של אוטם שריר הלב

  25. הכרה באוטם שריר הלב כתאונת עבודה בביטוח לאומי

  26. דחיית תביעה להכרה באוטם שריר הלב בביטוח לאומי

  27. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177

דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון