קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הכרה כחבר בתחנת מוניות:   במקרה דנן, רכש התובע בשנת 1997 זכות ציבורית להפעלת מונית מאדם בשם אהרון דז'נאשוילי אשר היה באותה העת חבר בתחנת המוניות "לב אשדוד", שאת הנהלתה תובע התובע, לאחר שזו סירבה להכיר בו כחבר בתחנה.   לטענת התובע, יש להכיר בו כחבר בתחנת מוניות "לב אשדוד" משתי סיבות עיקריות. האחת, האדם ממנו הוא רכש את הזכות הציבורית שלו היה חבר בתחנה זו. השניה, התחנה גבתה ממנו למשך מספר מספר חודשים דמי סדרנות. בנוסף, ביקש התובע לקבל בחזרה את הכסף ששילם לתחנה תמורת דמי הסדרנות בעבור הימים בהם לא נהג במונית.   לטענת הנתבעים, התובע איננו חבר בתחנה, וכחיזוק לכך טענו כי לא הוצג כל מסמך בידי התובע מן העירייה נותנת האישורים המאשר כי מר ז'נשווילי העביר לו את זכותו בתחנה.       יצויין, כי הנתבע מס' 3 טען בכתב-הגנתו, כי הוא החל לעבוד בתחנת המוניות בשנת 1999, כשבחודשיו הראשונים הוא שימש כגזבר התחנה. לגירסתו, הוא לא הכיר את התובע אשר ניגש אליו והציג עצמו כחבר בתחנה וביקש לשלם דמי סדרנות בסך 200 ₪, ולפיכך, הכסף שהוא גבה מן התובע נעשה בתום-לב מצידו. לדבריו, רק לאחר מכן נודע לו בידי מנהל התחנה שלא להמשיך לגבות דמי סדרנות מן התובע, היות והוא איננו חבר התחנה.   לאחר שעיינתי במסמכים שהוצגו בפניי, ולאחר ששמעתי את טענות הצדדים, החלטתי כלהלן:   ראשית יצויין, כי לאור הסכמת התובע שניתנה במהלך הדיון שהתקיים ביום 6.10.02, תימחק התביעה כנגד הנתבעים מס' 2 ו- 3. עם זאת יצויין, כי בדיון נוסף שהתקיים בתיק זה ביום 17.11.02, נכחו כל הצדדים המעורבים.   לגופו של עניין, טען התובע במהלך הדיון שהתקיים ביום 17.11.02 לצורך חיזוק גירסתו, כי בתחנת המוניות היו קיימים חברים נוספים אשר לא היו רשומים בעירייה, כמו הנתבע מס' 3 אשר אף הוא היה חבר בתחנה בלא להיות רשום בעירייה (ראה לעניין זה: שורה 24 בעמוד 3 ושורה 4 בעמוד 5 לפרוטוקול הדיון מיום 17.11.02, להלן: ה"פרוטוקול").   הנתבע מס' 3 לא הכחיש טענה זו על אף שהועלתה בידי התובע פעמיים במהלך הדיון.   במהלך הדיון העיד בפניי עד מטעמו של התובע, מר עזריה יוסף, אשר העיד כי היה בין מקימי התחנה, וכי הנתבע מס' 1 היה גם מבין חברי ההנהלה, דבר שלא הוכחש בידי אף אחד מהנוכחים.   מר עזריה העיד במהלך הדיון לגבי התובע, כי לדעתו "היום צריכה להיות לו מניה בתחנה. אני לא יודע כמה מניה כזו עולה" (ראה: שורות 9-10 בעמוד 3 לפרוטוקול).   בהמשך הדיון העיד מר עזריה, כדלקמן: "אני הצעתי שניתן לפרחן עבור 3 המניות שלו עבור מה שמגיע לו, ונעיף אותו מאיתנו כי לא רציתי שהוא יהיה איתי. החבר'ה התעקשו." (ראה: שורות 15-17 בעמוד 4 לפרוטוקול). דברים אלה לא הוכחשו בידי אף אחד מהנוכחים.   מר עזריה העיד בהמשך הדיון, כדלקמן: "לדעתי מגיע לו הכסף שלו - 2,800 דולר ועוד הכסף של הסדרנות שהוא שילם. שימכרו מניה שם, ויתנו לו את הכסף שלו" (ראה: שורות 17-18 בעמוד 4 לפרוטוקול).   יצויין, כי במהלך הדיון העיד בנוסף מר דז'נאשוילי כי הוא מכר לתובע את הזכות הציבורית שהייתה לו בסך 2,800 דולר (ראה: שורה 16 בעמוד 2 לפרוטוקול).   כמו כן יצויין, כי במהלך הדיון טען התובע כי התחנה גבתה ממנו 900 דולר עבור סדרנות בלא שנהג כלל במונית, וגם טענה זו לא הוכחשה בידי הנוכחים (ראה: שורות 25-27 בעמוד 3 לפרוטוקול).   יחד עם זאת, יצויין, כי ממסמך ת/1 שהוגש בפניי במהלך הדיון, עולה כי באמצע שנת 1998 החליטה העירייה לאור בקשתו של מר דז'נאשוילי להעביר את השיבוץ שלו לתחנת המוניות, מתחנת "לב אשדוד" לתחנת "קניון אשדוד", ולפיכך, מבוטל השיבוץ שבתחנת "לב אשדוד".   הואיל ונראה ממסמך זה כי התובע משובץ לתחנת המוניות "קניון אשדוד" הרי שאין מקום להורות על חברותו בתחנת המוניות "לב אשדוד".   זאת ועוד, העובדה שהתובע בחר להגיש תביעה בגין זכותו לחברות בתחנת המוניות רק בשנת 2002, זאת בשעה שהחוזה המקים לגרסתו את הזכות נחתם בשנת 1997, מקימה ספק באשר לזכותו של התובע לחברות בתחנת המוניות הספציפית מכח ההסכם.   יחד עם זאת, לפי עדותו של הנתבע מס' 3 אשר טען בכתב- הגנתו כי קיבל כספים מן התובע בשנת 1999, כלומר לאחר שינוי השיבוץ בתחנות בידי העירייה, וכן, לאור העובדה לא הוכחשה טענת התובע כי שילם כספים בלא לנהוג כלל בתחנה, החלטתי להורות על השבת הכספים ששילם לתחנה בגין דמי הסדרנות. הואיל ולפי העדויות נראה כי היה זה סכום של 700 דולר, טענות אשר לא הוכחשו בידי הנתבע מס' 1, החלטתי לחייב את הנתבע מס' 1 להשיב לתובע סכום זה ששילם לתחנה.   הנתבע מס' 3 יחוייב לשלם לתובע סכום של 3,220 ש"ח, כשהוא נושא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התובענה ועד ליום התשלום המלא בפועל, ויישא בנוסף בהוצאות המשפט בסך 1,000 ₪.מונית