קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הפרת התחייבות לא להטיל עיקול: 1. זוהי תביעה לפיצוי על נזק שנגרם לתובע לטענתו, בשל עיקול שהטיל נתבע מס.2 (להלן "הנתבע") בתיק הוצל"פ, בו ייצג את נתבע מס.1 נגד התובע. 2. בכתב התביעה טוען התובע, כי ביום 9.2.99 התובע הגיע להסדר פשרה עם הנתבעים באמצעות עו"ד מחמוד חסן, לפיו ישלם את יתרת החוב בתיק הוצל"פ 6-97-02069-09 אשר התנהל בלשכת ההוצל"פ בעפולה נגד התובע, ב-9 תשלומים. בהתאם לכך, נשלחו למשרדו של הנתבע 9 שיקים משוכים על שמו, כאשר מועד פרעונם החל מיום 15.2.99. ביום 18.2.99 הנתבע העביר לתובע בקשה חתומה על ידו, ולפיה הורה על ביטול ההליכים, לרבות עיקולי צד ג' בתיק ההוצל"פ. הנתבע התחייב עם קבלת השיקים, לא לנקוט בהליכי הוצל"פ כלפי התובע, ולהורות על סגירת התיק עם פרעון השיק האחרון. בניגוד להתחייבותו, בתאריך 8.4.99 הטיל עיקול על תוכניות חסכון בקופת גמל אשר התנהלה ע"ש התובע בבנק לאומי, וכן הגיש בקשה למימוש העיקול. כתוצאה מכך, התובע שילם "קנס שבירה" בסך 6,598 ₪, וכן שילם 6.32% ריבית. לטענת התובע, הנזק נגרם כתוצאה מהפרת התחייבות הנתבעים עפ"י הסכם הפשרה. בנוסף טוען התובע, כי נגרמה לו עוגמת נפש ובושת פנים כלפי הנהלת הבנק ואנשים אחרים. התובע העמיד את תביעתו על סכום של 15,000 ₪. 3. בכתב הגנתו טוען הנתבע, כי התובע התרשל בכך שלא המציא לבנק את כתב הביטול, ולא טיפל בביטול העיקול ומניעת מימוש קופות הגמל. רשלנותו הינה הגורם המכריע לנזק, שכן היה באפשרותו למנוע את מימוש העיקול. יתר טענות התובע מוכחשות. 4. בהסכמת הצדדים נמחק מכתב התביעה נתבע מס.1. 5. לאחר ששקלתי את טיעוני הצדדים והראיות שהובאו בפניי מסקנתי הינה, כי דין התביעה להתקבל בחלקה כמפורט להלן. כפי שעולה מהמסמכים אשר הוצגו על ידי הצדדים, הצדדים הגיעו להסכם פשרה ביום 9.2.99 (נספח א' לכתב התביעה), לאחר שננקטו הליכי הוצל"פ נגד התובע, ולאחר שהוגשה בקשה למימוש עיקול ביום 26.1.99 בלשכת ההוצל"פ בעפולה, ביחס לפקדונות כספיים בבנק לאומי לישראל בע"מ. אין מחלוקת, כי ביום 18.2.99 הנתבע מסר לתובע בקשה המופנית ללשכת ההוצל"פ בעפולה לביטול כל ההליכים בתיק ההוצל"פ, לרבות עיקול אצל צד ג' (נספח ג' לכתב התביעה). נראה לי, כי מחובתו של הנתבע היה לדאוג לכך, שאכן ההליכים בתיק ההוצל"פ יבוטלו, ומימוש העיקול אשר נתבקש קודם לכן על ידי הנתבע לא יבוצע. אי נקיטת פעולה מצד הנתבע כדי להבטיח שאכן לא יבוצעו הליכים לאחר שהושג בין הצדדים הסכם פשרה, ולאחר שהיתה הסכמה כי ההליכים יופסקו נגד התובע, הינו מחדל של הנתבע. הנתבע התרשל בכך, שלא דאג לכך שהליכים אשר בהם הוחל, יבוטלו. מנגד נראה לי, כי המצאת הבקשה לביטול ההליכים בתיק ההוצל"פ לידי התובע, היה בה כדי לאפשר לתובע להגיש את הבקשה בלשכת ההוצל"פ בעפולה, אליה מופנית הבקשה, ובכך לגרום לכך שבפועל ההליכים יבוטלו נגדו. לחילופין יכל היה, להציג מסמך זה בפני הבנק כדי לגרום לכך שיבוטל העיקול נגדו בבנק. מן הראוי לציין, כי התובע היה מיוצג בעת שהצדדים הגיעו להסכם הפשרה, וניתן היה לצפות, כי התובע בעצמו או באמצעות בא כוחו, יפעלו כדי להביא בפועל לביטול ההליכים נגד התובע בבנק, בו קודם לכן נרשם עיקול ואף הוגשה בקשה למימוש הכספים של התובע. לפיכך, יש לייחס לתובע רשלנות תורמת לנזק שנגרם ממימוש העיקול. בנסיבות אלה, אני סבורה כי יש לחלק את האחריות לנזק שנגרם לתובע בשל מימוש העיקול בבנק לאומי, באופן שהנתבע ישא ב-60% משיעור הנזק, והתובע ב-40%. בהתאם למסמך שהמציא התובע מבנק לאומי, התובע שילם מס הכנסה בסכום של 6,599 ₪ בשל "שבירת" קופת גמל "צור" (הודעת התובע מיום 15.3.00). זהו איפא הנזק שנגרם לתובע, בשל מימוש העיקול על ידי הנתבע. לא הוכחו נזקים נוספים אשר נטענו בכתב התביעה. לאור האמור, אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובע 3,959 ₪, סכום זה משוערך להיום עומד ע"ס 5,359 ₪. כמו כן, אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובע הוצאותיו בהליך זה בסך 300 ₪. שני הסכומים ישולמו תוך 30 יום ממועד המצאת פסק הדין, שאם לא כן ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל. עיקול