ההלכה היא כי העובדה שנאשם שהה במעצר בית, אפילו היתה זו שהות ארוכה, אינה יכולה להוות נימוק שלא להטיל עליו עונש מאסר בפועל במקום שעונש זה מוצדק על פי הנסיבות הכלליות של המקרה (ע"פ 384/80, 435 מדינת ישראל נ' לוי דוד בן-ברוך ואח', פ"ד לה(1)589). עם זאת, בהערכה הכוללת של העונש ראוי שיקול זה של שלילת חירותו של הנאשם שיובא בחשבון (ע"פ 5366/96 פלוני נ' מדינת ישראל, תקדין-עליון, 97(2)592); ת"פ (ירושלים 94/95 מדינת ישראל נ' נביל ג'אבר ו3- אח', תקדין-מחוזי 96(3)2711, 2712). קראו את גזר הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא השפעת מעצר בית על גזר הדין: הנאשם הורשע בעבירה של החזקת חלקי רכב שיש עליהם חשד סביר שהם גנובים, עבירה לפי סעיף 413 לחוק העונשין, התשל"ז1977- (להלן - החוק), לאחר שזוכה מהעבירה החמורה יותר בה הואשם בתיק זה, היא העבירה של סחר בחלקי רכב גנובים לפי סעיף 413יא' לחוק. העובדות הנוגעות למעשה בו הורשע פורטו בהכרעת הדין. לנאשם שתי הרשעות קודמות: הרשעה אחת בגין החזקת נכס החשוד כגנוב שבגינה נדון ביום 11.2.91 לעונש של 6 חודשי מאסר על תנאי. ההרשעה השניה בתיק פלילי 563/91, בבית המשפט המחוזי בתל אביב, שבה הורשע בגין מספר רב של עבירות של קבלת רכב או חלקי רכב גנובים ומסחר ברכב או חלקי רכב גנובים, ל - 6 שנות מאסר בפועל. כן הופעל כנגדו (בחופף) עונש המאסר על תנאי שנגזר עליו בגין ההרשעה הקודמת. הנאשם שוחרר ממאסרו לאחר ריצוי שני שליש מעונשו, ואת העבירה הנוכחית ביצע פחות משנה לאחר שחרורו, בהיותו אסיר ברשיון, דהיינו, בתקופה בה היה משוחרר בגין ניכוי שליש מתקופת מאסרו. בנסיבות אלה, ובמיוחד לאור עברו הפלילי המכביד, מבקש ב"כ המאשימה למצות עם הנאשם את הדין ולגזור עליו את העונש המרבי של ששה חודשי מאסר הקבוע בחוק בגין עבירה זו.ב"כ הנאשם מבקש שלא להטיל על שולחו עונש מאסר בפועל. לטענתו, לא ידוע לו על אף מקרה בו הטיל בית משפט בגין עבירה זו עונש מאסר בפועל. בכל מקרה, טוען ב"כ הנאשם, יש לנכות מכל עונש מאסר בפועל שניתן להטיל על הנאשם, בנוסף על 19 הימים בהם היה נתון במעצר, מחצית או לפחות שליש מהתקופה בה היה הנאשם נתון בגין העבירות בהן הואשם בתיק זה בחלופת מעצר של מעצר בית. הנאשם היה נתון במעצר בית מלא משך תשעת החודשים שבין ה6.4.97- ועד ל31.12.97-, ובמעצר בית חלקי (בשעות הלילה מאז ה - 1.1.98 ועד היום). לאור כך, סבור ב"כ הנאשם, שגם אם היה מקום (מה שאיננו מקובל על הנאשם) להטיל על הנאשם את עונש המאסר המרבי הקבוע בחוק, כפי שטוענת המאשימה, הרי שאין מקום לעשות כן, ולו רק בהתחשב בתקופה בה היה הנאשם נתון במעצר, לרבות מעצר בית.באשר לעברו הפלילי של הנאשם, טוען הסניגור, כי הנאשם כבר שילם את מלוא המחיר בגין מעשיו בעבר, ועל כן אין להביא את עברו כנסיבה מחמירה משמעותית בקביעת עונשו, במיוחד במקרה זה שבו הורשע הנאשם בעבירת רשלנות. בעקרון מקובלת עלי טענת ב"כ המאשימה כי לאור העובדה שגניבת כלי רכב הפכה למכת מדינה, יש לנקוט במדיניות ענישה מרתיעה גם כנגד אנשים מסוגו של הנאשם, שהם סוחרים בחלקי חילוף של כלי רכב, המקבלים לרשותם, במסגרת עיסוקם, חלקי חילוף של כלי רכב, שיש עליהם חשד סביר שהם גנובים, ובכך משמשים כחוליה חיונית, הגם שמבחינת הכוונה הפלילית, לא מרכזית, בשרשרת המסייעת בהפצת הסחורה הגנובה. חשיבות רבה נודעת במקרה זה גם לעברו הפלילי המכביד של הנאשם, ולכך שהעבירה הנוכחית בוצעה על ידו בעת שהיה אסיר ברשיון. מאידך, יש להביא בחשבון כשיקול לקולא את העובדה שהנאשם זוכה מהעבירה היותר חמורה בה הואשם, וכן יש להתחשב בכך שהיה נתון בחלופת מעצר בתנאי מעצר בית משך תקופה ממושכת. לעניין אחרון זה, ההלכה היא כי העובדה שנאשם שהה במעצר בית, אפילו היתה זו שהות ארוכה, אינה יכולה להוות נימוק שלא להטיל עליו עונש מאסר בפועל במקום שעונש זה מוצדק על פי הנסיבות הכלליות של המקרה (ע"פ 384/80, 435 מדינת ישראל נ' לוי דוד בן-ברוך ואח', פ"ד לה(1)589). עם זאת, בהערכה הכוללת של העונש ראוי שיקול זה של שלילת חירותו של הנאשם שיובא בחשבון (ע"פ 5366/96 פלוני נ' מדינת ישראל, תקדין-עליון, 97(2)592); ת"פ (ירושלים 94/95 מדינת ישראל נ' נביל ג'אבר ו3- אח', תקדין-מחוזי 96(3)2711, 2712). לאחר ששקלתי את כלל נסיבות המקרה ואת טיעוני באי כוח הצדדים אני גוזר על הנאשם עונש של ארבעה חודשי מאסר בפועל. מתקופת המאסר ינוכו 19 הימים שבהם היה הנאשם נתון במעצר בתיק זה. בנוסף, אני גוזר על הנאשם תשלום קנס של 9,600 ש"ח או 3 חודשי מאסר תמורת הקנס.הודע לנאשם על זכות ערעור לבית המשפט העליון בתוך 45 יום מהיום.ניתן היום ל' בסיון תשנ"ח, 24 ביוני 1998 בנוכחות הנאשם ובאי-כוח הצדדים.זכות ערעור תוך 45 יום לבית המשפט העליון.מעצר ביתמעצר