קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא התנגדות לבניית בניין קומות: 1. בגדרה של עתירה מינהלית זו מבוקשת קביעה לפיה החלטת משיבה 1 (להלן: - "ועדת הערר") מס' 147/03 (להלן: - "ההחלטה"), מיום 3.8.03, לפיה נדחה ערר העותרת על אישור בקשת משיבה 3 (להלן: - "המשיבה" או "החברה") להריסת בית קיים והקמת בנין בן 5 קומות על עמודים בקיר משותף ברח' בילינסון 5 בנתניה (להלן: - "הבנין") - בטלה ומבוטלת, ויש לקבל את התנגדות העותרת ולהמנע ממתן היתר בניה.   2. הרקע: א. העותרת, שהינה בעלת יחידה מתוך בית דו- משפחתי ברח' בילינסון 5 בנתניה, הגישה התנגדות לבקשת המשיבה לקבלת היתר בניה. הבקשה שהוגשה ע"י המשיבה כללה מתן היתר להריסה של היחידה הצמודה ליחידת העותרת, ובניית בניין בן 5 קומות, הכולל 5 דירות על חלק החלקה שייך לה.   ב. העותרת, הטוענת שרחוב בילינסון, בו ממוקמת החלקה, הינו רחוב צר, באורך של כ-280 מ"ר, עם בתים פרטיים על מגרשים של כ-500 מ"ר, הכוללים גינות מטופחות ושדה ראיה פתוח, סבורה שהיתר הבניה שהתבקש וניתן מאפשר בינוי חריג לקטע הרחוב שהינו קטע צר וחד סיטרי. לכן הגישה העותרת התנגדות למתן היתר הבניה. לדברי העותרת, ההחלטה כוללת חריגה מהותית מהת.ב.ע התקפה, בכך שהיא מאפשרת סטייה מקו בניין צדדי מערבי (0 במקום 4 מ'), סטייה במספר הקומות (5 במקום 4), סטיה באחוזי הבניה (תוספת של 13.5%), סטיה בגובה ה-00, וסטיה במספר החניות. עוד טוענת העותרת שאת הבנין היה צריך לבנות, בכל מקרה, בקו בנין שלא יקטן מ-4 מ' מגבול המגרש. בפי העותרת טענות בדבר פגיעה בזכות הקניין של העותרת, הפרעה לאוויר ואור שמש וקיומם של מטרדים, כמו גם מתן פרס למפרי חוק. בנוסף, טוענת העותרת לחוסר סבירותה של ההחלטה הנ"ל.   ג. ועדת הערר דנה בטענות המבקשת ודחתה אותן, תוך שהיא קובעת שהתוכנית היא בבחינת עובדה קיימת, ומרבית טענות העותרת מתאימות לשלב ההתנגדות לה, שחלף זה מכבר, ולא לשלב הוצאת היתר בניה על-פיה. ועדת הערר קבעה שהתוכנית מאפשרת בניה בקיר משותף עם חלקה סמוכה, ולכן, אין ממש בטענת הסטיה בקו בנין, וכן קבעה שתוספת קומה אינה מהווה גורם מטריד, מחד גיסא, ומאפשרת תכנון טוב יותר של הבנין והדירה, מאידך גיסא. ועדת הערר הורתה, עם זאת, לוועדה המקומית, משיבה 2, "לקבוע הוראות למניעת והקטנת מטרדים לעוררת, כולל בניית גדר אטומה לאורך הגבול המשותף, איסור מקום מזגנים לכיוון העוררת, וכל הנחייה במסגרת סמכויותיה".   3. המצב התכנוני   א. על החלקה נשוא העתירה חלה כיום ת.ב.ע תקפה, היא ת.ב.ע נת/100, שאושרה עוד בשנת 1973 (על כל תיקוניה, לרבות נת/100/ש/1 שאושרה ב-1987) ועל-פיה נקבעו זכויות לבנייה רוויה באזור (להלן: - "התוכנית").   ב. על-פי התוכנית הנ"ל ניתן לבנות על כל אחת מהחלקות (לרבות חלקת העותרת וחלקת המשיבה), בנין בן 4 קומות מעל קומת עמודים מפולשת, בניצול מקסימלי של 30% לקומה ובסה"כ 100% בהגבלה של 10 יחידות דיור וכן 2.5% לחדרי יציאה לגג. התוכנית קבעה גם קווי בנין כדלקמן:- קו בנין קדמי - על-פי התוכניות הקיימות, קו בנין צידי - 4 מ' וקו בנין אחורי - 6 מ'.   ג. נקבע בתוכנית ש"בחלקות ששטחן פחות מ-400 מ"ר או חזיתן פחותה מ-18 מ' תהא הוועדה המקומית מוסמכת לדרוש בניה בקיר משותף עם הבנין האמור לקום במגרש הגובל, וזאת ככל שבמגרש הגובל טרם הוקם בנין וזאת ע"פ תכנית בינוי אחידה לשני המגרשים הגובלים זה בזה...".   4. דיון והכרעה   א. הרושם המתקבל מעתירת העותרת הוא שהיא אינה מעוניינית כלל בבנייה במגרש הסמוך לחלקה עליה בנוי בית מגוריה כבר משנת 1946. גם אם ניתן להבין תחושותיה של העותרת, המתגוררת, כפי הנראה, בבית קטן ומטופח, אין בכך כדי להכריע את הכף המשפטית, שהרי זכות השכן למצות מקניינו את המקסימום האפשרי על-פי כל דין, אינה נופלת מזכותה של העותרת למצות את ההנאה מקניינה שלה. בנסיבות אלו, על בית המשפט לאזן בין זכויות הצדדים והאינטרסים המנוגדים לכאורה שלהם, באופן שיוקפד על מילוי הוראות כל דין במתן היתר הבניה לשכן, ויובטחו בכך זכויות העותרת.   ב. משנקודת המוצא היא שאין לעותרת זכות קנויה בשמירה על המצב הנוכחי, לנוכח קיומה של ת.ב.ע נת/100, עלינו לבחון אם היתר הבניה שהוצא למשיבה תואם את הוראות הת.ב.ע.   ג המשיבה הגישה בקשה להקלות בזכויות הבניה: תוספת קומה חמישית ותוספת 13.5% זכויות בניה. ועדת הערר קבעה שההקלות המבוקשות ראויות ומוצדקות מהבחינה התכנונית ויאפשרו לנצל טוב יותר את הבנין מבלי שיש בכך מיצוי ההקלות האפשריות על-פי הדין.   ד. באשר לקו הבנין הצדדי - מעדיפה אני את פרשנות ועדת הערר על-פני פרשנותו של ב"כ העותרת. משמדובר על חלקה בעלת חזית באורך 12.5 מ' (פחות מ-18 מ'), חל סע' יא' לתוכנית ולפיו רשאית הוועדה המקומית לדרוש בניה בקיר משותף עם הבנין האמור לקום במגרש הגובל. אין לקבל את טענת העותרת לפיה אין תחולה לסע' יא' לתכנית, בשל העובדה שבחלקה קיים כבר בניין. הפרשנות הנכונה היא זו שניתנה ע"י ועדת הערר, דהיינו, סע' יא' יוציא מתחולה בניינים קיימים, שיוקמו על-פי התוכנית, ולא מוציא מתחולה בתים ישנים קיימים. בחלקת העותרת טרם הוקם בנין על-פי התוכנית, ולכן, סע' יא' חל, והוועדה המקומית היתה מוסמכת לדרוש בניה בקיר משותף.   למסקנה זו יש גם הסבר הגיוני (פרט להסבר המילולי - פרשני) - תוצאה אחרת, שתחייב קו בנין צדדי של 4 מ', תותיר אפשרות בניה של בנין צר ביותר, ותכתיב אילוצים קשים ולא מעשיים.   ה. באשר לתוספת קומה חמישית - גם כאן אין מקום להתערבות בהחלטה. התוכנית מתירה בניית 4 קומות מעל קומה מפולשת. המשיבה ביקשה הקלה הכוללת תוספת קומה חמישית. זוהי הקלה שניתן לתיתה מכח תקנות התכנון והבניה (סטיה ניכרת מתכנית) התשס"ב - 2002, ותקנות אלו מתירות אף יותר מתוספת של קומה אחת, לבנין שהותר עוד קודם לכן לבנותו ב-4 קומות. לכך, כנראה כוונה ועדת הערר בציינה שלא מוצו ההקלות האפשריות.   ו. חייבת אני לשוב לציין ולהדגיש שברור לי הקושי בפניו עומדת העותרת, המתגוררת עשרות שנים ברחוב קטן יחסית, שקט ואיכותי, ומוצאת עצמה אל מול השינוי שחל בפני הרחוב, שינוי הפוגע, לדעתה, באיכות חייה. יחד עם זאת, בהליך דנן, אין נבדקות תחושותיה אלו של המבקשת, אלא קיומה של תכנית תקפה והתאמת ההיתר לתוכנית. ההיתר שניתן עולה בקנה אחד עם הוראות התוכנית. בית המשפט אינו יושב כערכאת ערעור על החלטת ועדת הערר, אלא עליו לבחון את ההחלטה באספקלריה של כללי המשפט המינהלי, דהיינו, אם נפל בהחלטה פגם היורד לשורשו של ענין, כגון חריגה מסמכות, חוסר סבירות קיצונית, שיקולים זרים ועוד, מבלי להמיר את שיקול דעתה של ועדת הערר - בשיקול דעתו, וכמובן מבלי לבחון את התוכנית עצמה שאושרה כבר בשנת 1973 (ראה: - בג"צ 2920/94 אדם טבע ודין נ' המועצה הארצית לתכנון ובניה, פד"י נ (3) 441).   5. לפיכך, העתירה נדחית. העותרת תשא בהוצאות כל-אחד מהמשיבות בסך- 3,500 ₪ + מ.ע.מ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום בפועל. בניהבנייןהתנגדות לבניה