קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא זיכוי מעבירת תעבורה עקב טעות בזיהוי הרכב: זיכיתי את הנאשם מחמת הספק. 1. בכתב האישום נטען, כי רכב פרטי תוצר פורד (להלן: "הפורד"), מס' 9140123, אשר היה בחזקתו של הנאשם, פגע ברכב פרטי מסוג פיג'ו, אשר עצר לפניו בשל אור אדום ברמזור. התאונה ארעה ברח' הרברט סמואל בת"א, בתאריך 11/8/00 בשעה 23:30. כתוצאה מהתאונה ניזוקה הפיג'ו. למרות היות הפורד מעורב בתאונת דרכים, בה נגרם נזק לרכב אחר, לא מסר נהגו את פרטיו לנהגת הפיג'ו. הוראות החיקוק אשר יוחסו לנאשם הן: אי שמירת מרחק, נהיגה בחוסר זהירות ואי מסירת פרטים, עבירות על פי תק' 49 (א), 21 (ג), 145 (א) לתק' התעבורה יחד עם ס' 27 ב' לפק' התעבורה. 2. הנאשם הודה בכך, שהפורד היה בחזקתו במועד הנ"ל, אך טען, שהרכב לא היה במקום המצויין בכתב האישום והוא לא נהג בו. 3. נהגת הפיג'ו (עת/1), העידה כי היא נסעה בנתיב הימני ברח' הרברט סמואל לכוון יפו, ועצרה באור אדום ברמזור. לידה ישבה שכנתה - דנה. היא הרגישה מכה ברכב מאחור וכשירדה מהרכב ראתה כי רכב כסוף, שאת סוגו לא ידעה,פגע ברכבה. ברכב הפוגע נהגה אישה ולידה ישב גבר. היא ביקשה מהנהגת לצאת ולמסור לה פרטים ואולם הנהגת לא הגיבה, נסעה לאחור, עקפה אותה והמשיכה לנסוע. משראתה העדה שהנהגת לא מתייחסת לבקשתה למסור לה פרטים, היא ניגשה לרכבה, הוציאה משם עט ויומן, עמדה מול הרכב, כשבכוונתה לרשום את מספר הרכב ואולם היא רעדה כולה ולא הצליחה לרשום את המספר. חברתה דנה אמרה לה את מספר הרכב, והיא רשמה את המספר ביומן. היא מסרה למשטרה את הפתק עם מספר הרכב (ת/1). בהודעה שמסרה במשטרה, יומיים אחרי התאונה, היא תארה את נהגת הרכב הפוגע: בלונדינית כבת 40-30. לגבי הבחור שישב לצידה, לא זכרה את מראהו. 4. הנוסעת בפיג'ו (עת/2), חזרה על גירסת חברתה. גם היא לא ידעה את סוג הרכב הפוגע, אלא רק שזה היה רכב פרטי, כסוף. בחקירה נגדית השיבה, כי הנהגת ברכב הפוגע היתה בלונדינית, לא מבוגרת ולא צעירה, בגיל 30-25. העדה הודתה, כי בהודעה שמסרה במשטרה היא תארה את הנהגת כצעירה, בת 20 פלוס. 5. הנאשם מסר הודעה במשטרה והעיד בבימ"ש. בהודעתו (ת/1), שנמסרה במשטרה כשבועיים לאחר התאונה, הוא מסר שבאותו תאריך בו נטען, כי ארעה התאונה, הוא היה בבית, ברח' הרב אשי בת"א והרכב הנדון חנה בחניה ליד מקום מגוריו. בעדותו בבימ"ש הוסיף, כי באותו זמן הוא גר בביתה של אמה של חברתו (שהיא אשתו כיום). המקרה הנדון ארע ביום שישי; הוא היה בבית מאחר ולא חלפה תקופת ה-30 יום ממות אביו, לכן הם לא יצאו לבלות; בחברה, בה הוא עובד, ישנם שני כלי רכב מאותו תוצר ובאותו צבע במספרים עוקבים; הנאשם הציג תמונות של המכוניות (נ/2). הנאשם גם ציין, כי הוא יודע שלמספר כלי הרכב נוספים מאותו סוג, ישנם מספרים דומים. בחקירתו הנגדית השיב, כי כל מה שסיפר והוסיף בעדותו בבימ"ש, אשר לא נרשם בהודעתו במשטרה, הוא אמר גם במשטרה, אלא שזה לא נרשם. 6. חותנתו של הנאשם (עה/2), העידה ואישרה את גירסת הנאשם שהוא גר בביתה באותו זמן, שבו נטען כי ארעה התאונה וכי באותו זמן, הנאשם ובתה לא יצאו בערבים מהבית, מאחר ואביו של הנאשם נפטר 3 שבועות לפני כן. 7. לאחר ששמעתי את העדים, שקלתי דבריהם והתרשמתי מהופעתם בבית משפט, מצאתי שנותר בלבי ספק אם זוהה בוודאות הרכב שפגע ברכב בו נסעו עדות התביעה. אני מאמינה לעדות התביעה שרכב פרטי כסוף פגע ברכב בו נסעו וגרם לו נזק מאחור.פרטי זיהוי הרכב שמסרו העדות היה, אך ורק שהיה זה רכב פרטי בצבע כסף ומספרו. העדות לא ידעו את סוג הרכב. מספר הרכב נרשם על ידי עת/1 על פי אמרתה של עת/2 מן הזכרון. עת/1 העידה, שהיא אומנם עמדה מול הרכב והתכוונה לרשום את מספר הרכב הפוגע, אלא שהיא לא הצליחה לרשום את המספר מאחר ורעדה בכל גופה. רק אחרי כן רשמה את המספר על פי מה שאמרה לה חברתה - עת/2. עת/2 אמרה לה את מספר הרכב מזכרונה. הסתבר, כי די טעות בספרה אחת של מספר הרכב ומתקבל רכב אחר, אפילו מאותו סוג ומאותו צבע, כפי שעלה מעדותו של הנאשם ומהתצלום שהציג. הנאשם כפר במעורבותו בתאונה כבר בשלב הראשון בו נחקר על הארוע במשטרה ועמד בכפירתו לכל אורך הדרך. בנסיבות אלה נותר בלבי ספק שמא נפלה טעות ברישום מספר הרכב הפוגע, לפיכך זיכיתי את הנאשם מחמת הספק. עבירת תעבורהמשפט תעבורה