לבורר הוקנתה כאמור סמכותו הייחודית של בית הדין עפ"י סעיף 24(א) לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969 לדון בזכאות המערערים לפיצויי פיטורים על פי חוק ולכן הוקנתה לו גם הסמכות הייחודית של בית הדין לקבוע זכאות חלקית לפיצויי פיטורים. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא זכאות לפיצויי פיטורים - בוררות: השופט יגאל פליטמן   1. א. לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בתל אביב (עב 6930/01, עב 7629/01; השופטת אורלי סלע ונציגי הציבור גילצר ופרדס) בו נפסק, כי יש לאשר את פסק הבורר לגבי זכאויות המערערים לפיצויי פיטורים.   ב. הבורר, שמונה על ידי הצדדים, דן אמנם במיכלול מערכות היחסים שביניהם, זו העסקית מסחרית הנובעת ממכירת "א.ו.ת." ל"קודקוד" וזו הנובעת מיחסי העבודה ששררו בין המערערים למשיבות; אך הערעור שבפנינו צומצם לשאלה אחת - "האם רשאי בורר להפחית מפיצויי פיטורים של עובדים".         2. לעניין זכאות המערערים לפיצויי פיטורים קבע הבורר כזאת בפסקו המשלים:   א. המערערים הינם "בני משפחה מדרגה ראשונה, שררו בינם לבין עצמם וכן בינם לבין א.ו.ת. (המשיבה 1) יחסי אמון מיוחדים".   ב. המערערים פוטרו מעבודתם והינם זכאים לפיצויי פיטורים. על פי החישוב שנעשה על ידם, בסך כולל של כ-268,000 ש"ח.   ג. על פי סעיף 30 לחוזה המכירה של "א.ו.ת." ל"קודקוד", הציגו המערערים מצג, לפיו חיובה של "א.ו.ת." בתשלום פיצויי פיטורים לעובדיה מסתכם בסך של 100,000 ש"ח. לכן, על פי אותו מצג יש לזכותם בפיצויי פיטורים בסכום כולל של 100,000 ש"ח. אותו סכום יחולק ביניהם יחסית לסכום הזכאות של כל אחד מהם לפיצויי פיטורים.   ד. כיוון שהמערערים 2 ו-3 נהגו בחוסר תום לב במערכת היחסים המסחרית שבין הצדדים, גם בשלב המשא ומתן לכריתת חוזה המכירה וגם במהלך ביצוע אותו חוזה, יש צידוק, "בנוסף להפחתה היחסית האמורה לעיל ובנסיבות המיוחדות של מקרה זה, להפחית את פיצויי הפיטורים להם הינם זכאים, בשיעור של 50% מיתרת פצויי הפיטורים".   3. בית הדין האזורי, אליו פנו המערערים בבקשה לבטל את פסק הבורר באשר להפחתת פצויי הפטורים, לא מצא, כי הבורר חרג מסמכותו בעניין זה, או פסק שלא בהתאם לדין או תוך התעלמות מהדין המהותי. לפיכך דחה את הבקשה ואישר את פסק הבורר.       4. לדעתנו ראוי פסק דינו המפורט והמנומק של בית הדין האזורי להתאשר מטעמיו, בהעדר עילה שתצדיק ביטול פסק הבורר על-פי חוק הבוררות, התשכ"ח - 1968.   יחד עם זאת, לאור טיעוני הצדדים בפנינו, מצאנו מקום להוסיף לנפסק את ההערות הבאות:   א. בהחלטת בית הדין האזורי בעניין האבעיה שהוגשה לו על ידי הבורר, נפסק, כי "על הבורר להכריע בכל הסכסוכים שבין הצדדים - כפי שהוסכם מלכתחילה בהתבסס על ההנחה, כי היו ביניהם יחסי עובד-מעביד".   ב. אותה החלטה הפכה לחלוטה, משלא ערערו עליה. לאורה, היה הבורר מוסמך, לדון בזכאות המערערים לפיצויי פיטורים בהתאם לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג - 1963 (להלן: חוק פיצויי פיטורים).   ג. סמכות הבורר לפסוק למערערים פיצויי פיטורים על פי חוק פיצויי פיטורים כאמור, כללה בחובה כמובן מאליו, גם את סמכותו לשלול או להפחית את פיצויי הפיטורים על פי אותו חוק; לרבות לאור הוראת סעיף 17 לו, בה נאמר, כי "רשאי בית הדין האזורי לעבודה לקבוע שפיטוריו של עובד היו בנסיבות המצדיקות פיטורים ללא פיצויים או בפיצויים חלקיים שיקבע".   במילים אחרות, לבורר הוקנתה כאמור סמכותו הייחודית של בית הדין עפ"י סעיף 24(א) לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969 (להלן:חוק בית הדין לעבודה), לדון בזכאות המערערים לפיצויי פיטורים על פי חוק ולכן הוקנתה לו גם הסמכות הייחודית של בית הדין לקבוע זכאות חלקית לפיצויי פיטורים. בענין זה, לא יתכן לנהוג איפה ואיפה בשאלת הסמכות, ולפסוק, כי לדון ולקבוע שיעור זכאותם של המערערים לפיצויי פיטורים על פי חוק פיצויי פיטורים - מוסמך אמנם הבורר, אך להפחית מסכום פיצויי הפיטורים, לאורו של אותו חוק - אין הוא מוסמך. הסמכות לקביעת הזכאות לפיצויי פיטורים על פי חוק כוללת בחובה גם את הסמכות להפחתתם.   ד. סמכות הבורר לקבוע את הזכאות לפיצויי פיטורים, איפשרה לו להגביל את סכום פיצויי הפיטורים לזכאים, המערערים בני המשפחה האחת, האם האב והבן, בנסיבות העניין לאור הקשרים שביניהם, לסכום כולל של 100,000 ש"ח. אותה הגבלה נסמכת על הוראת סעיף 29 לחוק פיצויי פיטורים, שעניינו פשרה וויתור על פיצויי הפיטורים.   ה. משמצא הבורר לקבוע אל נכון, כי המערערים 2 ו-3 זכאים לפיצויי פיטורים בשיעור מופחת של 50% לאור התנהגותם חסרת תום הלב; אזי אין לקבל את הטענה, כי הוא התעלם מהוראת סעיף 17 לחוק פיצויי פיטורים לעניין הפחתת פיצויי פיטורים או שלילתם, כי אם להיפך, עולה מפסקו שהוא פעל על פי הוראת אותו דין מהותי, המאפשר לו להפחית או לשלול את הזכאות לפיצויי פיטורים. וככל שהטענה כנגדו הינה, כי הוא טעה באופן יישום אותו הסעיף, הרי שאפילו נפלה טעות בפסקו אין לבטלו בגינה.   ו. יתרה מזו, אפילו היינו מניחים, כי הבורר נעדר סמכות להפחית את פיצויי הפיטורים, על פי סעיף 17 לחוק פיצויי פיטורים, בשל התנהגותם חסרת תום הלב של המערערים 2 ו-3 במערכת היחסים המסחרית שבין הצדדים; עדיין אין להתעלם מכך שעל הבורר היה לקבוע בסופו של יום את הסכום המגיע להם. במצב דברים זה לא הייתה מניעה שהוא יקבע מצד אחד את זכאותם כעובדים לפיצויי פיטורים; ומאידך, לאור התנהגותם חסרת תום הלב במשא ומתן ובקיום חוזה המכירה, יקבע את חיובם כלפי המשיבות ואולי אפילו כלפי המערערת מס' 1. החלטות הזיכוי והחיוב כאמור, תוצאתן היתה פסקו שהסתכם בהפחתת פיצויי הפיטורים במחצית. אשר לעצם חיוב המערערים כלפי המשיבות לאור האמור, כמובן שענין זה בפסק הבורר אינו בגדר סמכותנו על פי סעיף 28 לחוק בית הדין לעבודה.     סוף דבר - דין הערעור להידחות.   תוך 30 יום מהיום בו יומצא להם פסק הדין, ישלמו המערערים למשיבות הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד, בסך כולל של 4,000 ש"ח בתוספת מע"מ.יישוב סכסוכיםפיצוייםפיטוריםפיצויי פיטוריםבוררות