חוב לבנק לאומי

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא חוב לבנק לאומי: .1המשיב, בנק לאומי לישראל, סניף רוממה (להלן - הבנק), הגיש לביהמ"ש קמא ביום 24.5.93תביעה בסדר דין מקוצר נגד המערער בגין חוב שנוצר בחשבונו בבנק בסך 815.51, 6ש"ח נכון ליום 1.4.93+ 188.03ש"ח ריבית עד יום הגשת התביעה. .2בבקשתו לרשות להגן טען המערער כי נתן לבנק תמורה מלאה כנגד חיוביו באמצעות שיק שהועבר לו ע"י אחרים. .3השיק שעליו מדובר הינו שיק דחוי שנמשך ע"י אורפיז בע"מ לפקודת סטיבן דימרס, ע"ס 000, 12ש"ח, שזמן פרעונו .5.4.91 (להלן - השיק). .4בתצהיר המצורף לבקשה לרשות להגן הצהיר המערער כי הפקיד את השיק בבנק במרס 91' וכי "שיק זה ניתן לי בתמורה לעבודה שבצעתי" (ס' 3לתצהיר). .5במועד הפרעון הופקד השיק ולא כובד בשל הוראת ביטול שניתנה ע"י המושך. .6טענתו העיקרית של המערער בתצהירו, בביהמ"ש קמא, ובפנינו היתה כי הבנק לא החזיר לו את השיק אלא ניהל מו"מ ישיר עם אורפיז - מושך השיק, והחזיר לאורפיז את השיק בתמורה לשיקים אחרים שניתנו לבנק ע"י אורפיז. חלק מהשיקים הנוספים - נפרעו, וחלק חזרו - ומכאן נובע החוב בחשבון המערער. המערער טען כי לא קיבל את השיק מידי הבנק ואף לא את השיקים שהבנק קיבל במקום השיק, וכי הבנק לא היה רשאי להחזיר את השיק למושך. משלא הוחזר השיק למערער - רואה המערער את החוב כאילו נפרע, וכמהווה תמורה מלאה כנגד החוב. .7ע"ס טענה זו אכן ניתנה למערער רשות להגן. .8במהלך הדיון התברר כי שתי טענותיו העקריות של המערער, שהיוו בסיס למתן הרשות להגן - אינן נכונות. .9השיק ניתן ע"י אורפיז (מושכת השיק) לפקודת דימרס - בגין עבודות עתידיות שדימרס היה אמור לבצע בעבור אורפיז, ולא בגין עבודות שהמערער ביצע - כפי שטען. .10לענין זה ראה עדות משה אור, מנהל אורפיז, מיום 7.2.94(עמ' 9) "העבודה באתר התחילה ימים ספורים לפני מועד פרעון השיק, בערך 10ימים לפני.... אני הסכמתי להעמיד שיקים עתידיים שיבצעו את העבודה.... השיק של 000, 12ש"חי נתתי כמקדמה ע"ח עבודה עתידית... סטיבן היה בשטח, חיים לא היה". (ההדגשה לא במקור). ובהמשך (עמ' 11): "הופיעו אצלי יוסף חיים ודימרס, מחיים יוסף התרשמתי שהוא לא מסוגל לעמוד ברמה המקצועית הנדרשת וכיון שדאגתי שמי שעומד מולי יהיה בעל המקצוע, דאגתי שהשיק יהיה על שמו של דימרס". .11דימרס אמר בס' 3לתצהירו כי השיק הופקד בבנק, אך לפני ביצוע העבודות החלו הליכי פירוק השותפות בינו לבין המערער, וע"כ ביקש ממנהל אורפיז לבטל את השיק, וכך נעשה. בעדותו בביהמ"ש ביום 1.5.94חזר דימרס והעיד כי בעת הפקדת השיק בבנק "עדיין לא בצענו עבודה" (עמ' 14). (ההדגשות לא במקור). .12המערער העיד בביהמ"ש ביום 8.11.94כי דימרס בא אליו ואמר לו שהוא, דימרס, קבל את העבודה מחב' אורפיז. "אמרתי שלא יתכן שהוא יקבל מהם עבודה בלי ששנינו יחד נקבל. אני לא הסכמתי.... סטיב קבע עובדה שהוא קיבל את העבודה. החלטתי בכל זאת להתחיל את העבודה... מועד קבלת השיק היה לאחר שהיינו בגמירת השלד של המבנה. השיק הגיע כשכבר התחלנו את העבודה, זה היה בשלד, אינני זוכר זמן מדויק. (עמ' 17). "העבודה היתה בעיצומה ואח"כ התחיל תהליך פירוק השותפות. קודם השיק ניתן והתבצעה העבודה ורק אח"כ החל פירוק השותפות... השלד כנראה נגמר ועל זה כובד התשלום 000, 12ש"ח... איני זוכר מתי פורקה השותפות... לא זוכר מה היה באפריל 91". (עמ' 18, 19). (ההדגשות לא במקור). כ"כ העיד המערער: "אני לא הבטחתי כלום לאורפיז בקשר לפרויקט בבית שמש. אני לא התחייבתי לאורפיז". (עמ' 21). .13עדותו של המערער עצמו מחזקת את הטענה כי בינו לבין אורפיז לא היתה כל התחיבות, והקשר באשר לפרויקט בבית שמש - היה בין אורפיז לדימרס. עדותו עומדת בסתירה לעדות דימרס ולעדות משה אור - מנהל אורפיז. עדותו של המערער סותרת את עצמה (השיק ניתן בתחילת העבודה, בעיצומה, או בגמר השלד), והמערער מודה כי אינו זוכר את המועדים הרלבנטיים. .14ביום 9.4.91דהיינו - יום לאחר ביטול השיק), חתם המערער, ביחד עם דימרס ועורכי הדין שלהם, על נספח ג' לתצהיר דימרס. באותו מסמך הם מאשרים כי החל מהיום יהיה דימרס היחיד שימשיך את העבודה בבית שמש (בעבור אורפיז). עובדה זו תומכת בדברי דימרס ומשה אור כי כוונתם היתה מראש שדימרס יהיה איש המקצוע בביצוע העבודות בעבור אורפיז בבית שמש, ולא המערער, וע"כ ניתן השיק לפקודת דימרס. .15בנסיבות אלה היה בהחלט מקום להעדיף את עדויות דימרס ואור על פני עדות המערער באשר לשאלה אם השיק היה בגין עבודה עתידית, כפי שטענו דימרס ואור, או בגין עבודות שכבר בוצעו - כפי שטען המערער. .16מכל מקום, טענת המערער כי השיק ניתן לו בעבור עבודות שהוא ביצע - לא הוכחה, ובכך נופל אחד משני הבסיסים שעליהם הניח המערער את עיקר הגנתו. .17הבסיס השני היה, כאמור, טענת המערער כי מאחר שהשיק הוחזר לאורפיז ולא נמסר לידי המערער - יש לראות במעשי הבנק משום קבלת מלוא התמורה. .18טענה זו נסתרת בעליל ע"י המסמך שצורף כנספח א' לתצהיר דימרס. מסמך זה שהמערער חתום עליו, נכתב ונחתם ביום 17.3.91, דהיינו - שלושה שבועות לפני מועד פרעון השיק. במסמך זה מוסכם על דימרס והמערער כי דימרס יחליף שיקים עם משה זיידל (מנהל אורפיז). .19המערער אמר בעדותו בביהמ"ש: "לא זוכר שפניתי לבנק ואמרתי שאני אשלם את החוב ושיתנו לי את השיק ואני אגבה אותו" (עמ' 21). .20השיק הוחזר, איפוא, לידי אורפיז - בהסכמתו המלאה של המערער, ומבלי שהציע לשלם את החוב תמורת קבלת השיק לידיו, ומה לו כי ילין על החזר השיק לאורפיז? .21המערער ידע, או היה עליו לדעת בשקדנות ראויה - כי השיק הוחזר וכי יתרת החובה שלו בבנק ביום החזר השיק - 8.4.91- היא 741.53, 1ש"ח. .22החוב של המערער בבנק בסך 861.75, 11ש"ח נוצר רק ב- 2.8.91עקב חיוב כרטיס האשראי שלו, דהיינו - ארבעה חודשים לאחר ביטול השיק, (ראה דפי החשבון שצורפו לתצהיר אבי וכמן). .23החוב הזה לא נפל על המערער כרעם ביום בהיר, שכן לא זו בלבד שהיה עליו לדעת מה קנה בכרטיס אשראי, אלא שהבנק טרח לשלוח לו ולדימרס ביום 13.5.91, הודעה בכתב כי ביום 12.5.91עומדת בחשבון יתרת חובה בסך 943, 2ש"ח ויתרת אשראי בויזה בסך 457, 12ש"ח. (ראה נספח ז' לתצהיר וכמן, שהוא גם נספח ד' לתצהיר דימרס). .24למרות זאת לא הודיע המערער לבנק כי הוא מתעתד לכסות את כל החוב ובלבד שהשיק יימסר לידיו. .25ההסדר אליו הגיעו הבנק ואורפיז, לפיו השיק יוחזר לאורפיז תמורת שיקים אחרים, נעשה, איפוא, לאחר שהמערער הסכים כי השיק יוחלף בשיקים אחרים, והיה בתחלופה זו כדי להקל על חובו של המערער בכך שסכומי אותם שיקים חילופיים שנפרעו - נוכו מחובו של המערער. .26שתי הטענות הבסיסיות שעל סימכן ביקש המערער רשות להגן, על סימכן קיבל רשות להגן, ושהיוו את הבסיס להגנתו - לא הוכחו, ולמעשה הוכח היפוכו של דבר, ועל כן הן נופלות מאליהן. .27בנסיבות אלו נופלת הגנתו של המערער הן בקטע המוגבל שעליו ניתנה לו רשות להגן, והן בהתחשב בהגנתו המורחבת כפי שבאה לידי ביטוי בתצהירו שצורף לבקשה לרשות להגן - שהוכחה כבלתי נכונה. .28הערעור נדחה. .29המערער ישלם לבנק הוצאות וכן שכ"ט עו"ד בסך 000, 5ש"ח + מע"מ הסכום ישא ריבית והצמדה כדין מהיום ועד יום התשלום בפועל. חוב לבנקבנקחוב