ביהמ"ש לא כבול לחווה"ד והוא בוחן במבחני מהימנות והגיון את התיאוריה ואת המציאות, תוך הפעלת שכל ישר והתיישבות עם כלל הראיות. ביהמ"ש לא חייב גם למנות מומחה שלישי, והפסיקה הסופית היא בידיו [ראה ע"פ 597/88 אנגו ואח' נ' מד"י, פ"ד מג(5) 221 וע"א 974/91 עמיד חב' קבלנית לבניין בע"מ ואח' נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה זמורה ואח', פ"ד נ(5) 104]. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא חוות דעת זיוף חתימה על צ'קים: 1. בפניי תביעה שהחלה כתביעה בסד"מ וכותרתה נמחקה על ידי ביום 14/02/1999. בתיק זה נתבעה בתחילה נתבעת נוספת - גב' למברגר שלומזה, שנמחקה לפי בקשת התובע. התביעה מבוססת על עסקת היסוד שנערכה לטענת התובע בינו לנתבע. מדובר במסמך, ת2/, שנושא כותרת: "שטר התחייבות לערב על הלוואה", שלטענת התובע הנתבע התחייב כלפי התובע במסמך זה להיות ערב עבור הלווה-הרב למברגר אברהם ז"ל לגבי הלוואה שמר למברגר קיבל מהתובע בסך של 116,250.- ש"ח (להלן:"ההסכם"). לטענת התובע, מר למברגר ז"ל מסר במעמד חתימת ההסכם שיקים דחויים לפקודת הנתבע, שאישר את חתימתו על גבי השיקים וחתם על מסמך זה הן בשמו המלא והן בחתימה. לטענת התובע הוא מלווה בריבית שנתן הלוואה למר למברגר אברהם ז"ל, כשהנתבע הסב את השיקים שניתנו לפקודתו לפקודת התובע וחתם על ההסכם במעמד התובע ואחיו זבולון, תוך התחייבות לערוב להחזר ההלוואה הן כערב והן כחייב עיקרי להבטחה של ההלוואה. לטענת הנתבע מדובר במסמך, ת2/, שזויפה בו חתימתו כשהנתבע לא חתם מעולם על ההסכם. לטענת הנתבע הוא לא הכיר כלל את מר למברגר ז"ל, כשגם חתימתו על גבי השיקים, שנטען ע"י התובע שהוסבו על ידו, מזוייפת. לטענת הנתבע, המשמש כרב ראשי ברמת-גן, עקב אי מתן אישור לתובע לשמש כמשגיח כשרות החל הלה להכפיש את שמו ולנהל נגדו הליכי סרק שונים, תוך מעשי זיוף ומרמה. לטענת הנתבע הוא לא חתום על ת2/, לא בחתימה המקוצרת ולא המלאה, והוא אף פעם לא היה בביתו של התובע. לטענת הנתבע, רק לאחר שמאמצי התובע לגבות את השיקים המזויפים נכשלו הוא זייף את ת2/. נ שני הצדדים נעזרו בחוו"ד מומחים מטעמם - גב' אורה כבירי מטעם התובע ומר יצחק חג'ג מטעם הנתבע, כשבעניין זה הגישו הצדדים גם פסיקה לגבי מהימנות המומחים וקביעות ואמירות של ביהמ"ש בעניין זה, כשכל צד מנסה לשכנע במהימנות ואמינות חוו"ד המומחה מטעמו. 2. לאחר ששמעתי את הצדדים ועיינתי במסמכים, בראיות, בחוו"ד ובסיכומים, החלטתי לדחות את התביעה, וזאת מן הנימוקים כדלקמן: א. אני מעדיף את גרסת הנתבע כמהימנה ואמינה עליי על פני גרסת התובע ואחיו זבולון, שגרסתם אינה אמינה עליי, בניגוד לגרסת הנתבע האמינה עליי. אני קובע שמדובר בתביעת סרק, כשהתובע ואחיו ממשיכים במסע הכפשות ותביעות שווא, כשאינם בוחלים בכל אמצעי, גם אם אינו כשר, במטרה לנסות ולחייב את הנתבע. ב. אני מעדיף את חווה"ד של מר חג'ג יצחק מטעם הנתבע על פני חווה"ד של גב' אורה כבירי מטעם התובע. מחקירת גב' כבירי עולה שהיא לא בדקה את המסמכים המקוריים אלא רק את הצילומים (והראיה שאין סימון על המסמכים המקוריים). היא גם לא השתמשה במיקרוסקופ, כשמדובר בגרפולוגית שאינה מהווה גם מומחית לזיהוי כתבי יד (כשגב' כבירי העלתה מס' גרסאות לגבי בדיקת המסמכים וניכר שהיא עצמה לא זוכרת את אופן הבדיקה). בניגוד לגב' כבירי חווה"ד של מר חג'ג הינה מקצועית, כשהמסמך המקורי נבדק על ידו תחת מיקרוסקופ לאחר שנערכה הכתבה לנתבע ונבדקו חתימות מקוריות ואקראיות של הנתבע מהשנים הרלוונטיות, כשמדובר בדרגת הקביעה הגבוהה ביותר לגבי זיוף (95-100%). גב' כבירי העידה שהיא ראתה כנראה את המסמך ת2/ בביהמ"ש ולא זכרה האם בדקה את המקור (שבוודאי היה מסומן על ידה אם היה נבדק). ביהמ"ש נעזר בחוו"ד, אך הוא זה שפוסק אחרון ומתרשם בעיניו מהממצאים. במקרה זה, גם בעיון בעין בלתי מזוינת ניתן להיווכח בכך שמדובר לכאורה בזיוף ובכך שאין מקום לקבלת מסקנות גב' כבירי, וזאת כחלק ממכלול הראיות שהובאו בפניי. ביהמ"ש לא כבול לחווה"ד והוא בוחן במבחני מהימנות והגיון את התיאוריה ואת המציאות, תוך הפעלת שכל ישר והתיישבות עם כלל הראיות. ביהמ"ש לא חייב גם למנות מומחה שלישי, והפסיקה הסופית היא בידיו [ראה ע"פ 597/88 אנגו ואח' נ' מד"י, פ"ד מג(5) 221 וע"א 974/91 עמיד חב' קבלנית לבניין בע"מ ואח' נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה זמורה ואח', פ"ד נ(5) 104]. במקרה דנן, לאור אי אמינות עדות התובע, מעשי הזיוף לכאורה של השיקים שהוגשו להוצל"פ וכל הסממנים והראיות האחרות והעדיפות הברורה של חווה"ד של מר חג'ג על פני חווה"ד של גב' כבירי, לא מצאתי צורך למנות מומחה שלישי נוסף, כשאין כל ספק בצורך בדחיית התביעה. מעבר לכך שגב' כבירי הינה למעשה גרפולוגית ולא מומחית לזיהוי כתב יד, התנהגותה במקרה זה, תוך התבססות על מסמך מצולם ועל צילומים אחרים שהוצגו לה ע"י התובע, חלקם באקראי בביהמ"ש, בלא בדיקה מיקרוסקופית, ללא ביצוע הכתבה לנתבע, לא מצביעה על דפוס מקצועי דיו כפי שמצופה ממומחה הנותן חוו"ד בתחום זה. חוסר רצינות זה מתבטא בין היתר בכך שאין ברשותה רישום מסודר לגבי המסמכים שראתה והאם מדובר במקור או צילום ואי זיכרונה בעניין זה, וכן בכך שהיא עושה לדבריה את הבדיקות בביהמ"ש כשהיא מקבלת את התיקים לצד, למקום לא מואר (ראה עמ' 12 לפרוטוקול). גם מעיון בעין בלתי מזוינת בת2/ ניתן להיווכח שהקו האנכי בקו העליון של החתימה המופיע בת2/ לא מופיע בחתימות אחרות של הנתבע (הן באקראי והן בהכתבה), כשהצורה של החתימה של הנתבע היא הפוכה מלמעלה למטה, ימינה שמאלה ולולאה, בעוד בת2/ זה מלמעלה למטה ולמעלה וימינה לולאה, כשניתן לראות שהקו של הלולאה הנסגרת אינו שוטף. אני מקבל את חווה"ד של מר חג'ג נ19/ ואת ממצאיו, כמו גם עדותו והסבריו בביהמ"ש, ומעדיפם על פני חווה"ד של גב' כבירי ת1/ ועל פני הבדיקות שנעשו על ידה. יש לציין שגב' כבירי בדקה רק את החתימה המקוצרת של הנתבע מתוך צילומים (חתימה אחת מתוך שלוש חתימות), והתייחסותה בעדותה בביהמ"ש לכך שאין צורך גם במקור ו/או במיקרוסקופ כדי להגיע לממצאיה אינה נראית לי, עם כל הכבוד, רצינית דיה למומחה המגיש חוו"ד לבימ"ש. העובדה שקיימים מספר פסקי דין שבהם מתח ביהמ"ש ביקורת על מר חג'ג כמומחה אינה גורעת ממומחיותו ומחוות דעתו בתיק זה, מה גם שמדובר במומחה בעל שם וותק של כ40- שנה שנותן חוות דעת רבות. בכל מקרה, ההחלטה הסופית כאמור הינה בידי ביהמ"ש, ובמקרה זה משתלבת חוו"ד מר חג'ג עם מכלול הראיות כאמור, ואני מקבלה ומעדיפה על פני חוו"ד התובע, שהינה חוו"ד חלקית ולא ערוכה מקצועית. ג. בנוסף, בגרסת הנתבע תומכות הראיות הבאות: (1) ת2/ הוצג רק לאחר פטירת מר למברגר ז"ל, רק לאחר שהוגשו ונפתחו הליכים בגין 5 מתוך 7 השיקים נשוא ת2/ החל משנת 1992, ורק לאחר שהתובע הושעה מעבודתו כמשגיח כשרות ע"י הנתבע. (2) מתברר שחלק מהשיקים המופיעים בת2/ הוגשו להוצל"פ כנגד הנתבע ו/או מר למברגר רק בשנים 1998-1997, למרות שהם נושאים תאריך של שנת 1992, ומתברר גם שחלק מהשיקים זויפו והוגש מספר פעמים בלשכות הוצל"פ שונות. כן עולה מנ5/ שת4/ - שיק מס' 1859 ז.פ 28/02/1992 (מספר 1 בת2/) הוגש בלשכת ההוצל"פ בתיק 01-09023-63-8, כשמופיע בו השם של התובע כנפרע (ראה נ5/) נגד מר למברגר ז"ל. אותו שיק בדיוק, ת4/, נושא כיום את השם של הרב יעקב אריאל בעט כחול (בעוד שאר השיק ממולא בעט שחור). בהמשך פתיחת תיק ההוצל"פ בשנת 1998 הגיש התובע ללשכת ההוצל"פ בקשה להוספת שם הנתבע כחייב תוך צירוף השיק שבו מופיע שם הנתבע כנפרע. דהיינו, מדובר באותו שיק שניתן לראות שהפרטים של הסכומים, החתימה והתאריך לא השתנו, ומה שהשתנה זה שם הנפרע שהתובע הגיש פעם את אותו שיק עם שם הנפרע שנושא את שם התובע, ופעם שניה את אותו שיק בדיוק עם שם הנתבע כנפרע, כשאין כל הסבר מהיכן צץ לפתע השינוי בשם הנפרע ומהיכן צץ שמו של הנתבע כחייב נוסף לאחר כ6- שנים. כנ"ל לגבי שיק 3293 ע"ס 2,500.- ש"ח - ת5/. שיק זה הוגש פעם אחת להוצל"פ כנגד למברגר אברהם בתיק הוצל"פ בבת-ים 18-07137-93-1 כששם הנפרע הוא התובע. ראה נ6/,נ7/. ב ביום 13/08/1998 הוגשה בקשה לצירוף הנתבע כחייב תוך צירוף שיק זהה בפרטיו, למעט שם הנפרע שהשתנה לשמו של הנתבע. מעיון בשיק ת5/ ניתן לראות סימני מחיקה במקום שמופיע שם הנתבע כנפרע וניתן לראות את העובדה שנייר השיק דהוי ומשופשף במקום שנרשם השם של הנתבע. דהיינו, מדובר בשני שיקים (מתוך ה7-) שהוגשו לביהמ"ש תוך שימוש כפול בשם הנפרע פעם של התובע, ולאחר שנים צץ לפתע כנפרע שמו של הנתבע, והוגשה בקשה לצרפו כחייב. יש לציין גם שניתן לראות על גבי 7 השיקים שיש שוני גם בצבע העט - פעם שחור ופעם כחול - לגבי רישום שמו של הנתבע כנפרע, וכן השם מופיע פעם בצד ימין, פעם באמצע ופעם בצד שמאל של הקו המיועד לרישום הרשם של הנפרע, וגם בעין בלתי מזוינת ניתן לראות סימנים המעלים חשד ממשי למעשי זיוף (כמו על השיקים ת3/,ת5/). התובע הודה בביהמ"ש שהוא זה שתבע בגין השיקים האלה את מר למברגר בהוצל"פ שהוא הגיש את השיק ת4/ ללשכת ההוצל"פ ושזו חתימתו על הבקשה להוצל"פ (נ5/), וכנ"ל לגבי השיק ת5/ ונ6/ ונ7/ (ראה עמ' 22,23 לפרוטוקול). לשאלת ב"כ הנתבע בעמ' 22 לפרוטוקול האם יש לו הסבר לכך שבתיק ההוצל"פ הגיש פעמיים את אותו שיק נגד חייבים שונים, השיב שזה לא יכול להיות ואין מושג כזה, וב"כ הנתבע סתם מבלבלת את המוח. דהיינו, לתובע עצמו, שמאשר את חתימתו ואת הגשת השיקים להוצל"פ, אין כל הסבר לגבי פעולות המצביעות לכאורה על חשד ממשי לזיוף של השיקים הנ"ל שהם אותם שיקים המהווים חלק מההסכם ת2/ שעליו מנסה התובע להתבסס בתביעה זו. תמוה גם מדוע לפתע ביקש התובע למחוק את התביעות שהוגשו בגין השיקים ולהסתפק בתביעה שבפניי על פי עסקת היסוד. (3) התובע ואחיו לא ציינו עד לדיון שמדובר בהלוואה בריבית כמלווים בריבית. (4) לא הגיוני גם שעל ת2/ מופיעות לכאורה שלוש חתימות של הנתבע - הן חתימה מלאה, הן מקוצרת והן חלקית, ואני דוחה את הסברם של התובע ואחיו לעניין זה, כשאין כל הגיון שאדם יחתום 3 פעמים על אותו הסכם. יש לציין גם שת2/ אינו נושא תאריך, וגם זה תמוה. בניגוד לאמור בת3/ בסעיף 6, שינו התובע ואחיו את גרסתם שהנתבע לא חתם על השיקים כערב במעמד הפגישה שהייתה לטענתם. (5) לתובע ולאחיו יש מניע ברור כנגד הנתבע לאור השעיית התובע מתפקידו כמשגיח כשרות בשנת 1993 (ראה נ12/), כשהתובע לא פסק מלפעול מאז כנגד הנתבע, תוך פניות לרבנות והגשת תביעות (ראה נ13/, נ14/, נ15/). (6) התובע לא הזכיר במאומה בפניה לרבנות את ת2/, לא פנה גם בשנת 1995, כשדנו בהשעייתו, לנתבע ולא שלח לו כל מכתב התראה, ולפתע, לאחר השעייתו בשנת 1995, צץ לפתע שמו של הנתבע והוא פועל ללא לאות כנגדו. (7) על התובע ואחיו נאמרו כבר דברים חמורים ביותר לגבי חלקם במעשי זיוף ומרמה כעולה מפסה"ד הרבים שצורפו ע"י הנתבע, כולל נושא של שינוי ו/או זיוף שיקים ומסמכים. 3. מכל האמור לעיל עולה שהתובע, שנטל השכנוע ונטל הראיה מוטל עליו, לא עמד בנטל זה ולא הוכיח שמדובר בחתימתו של הנתבע על ת2/ ולהפך קיימות ראיות המצביעות ומעלות חשדות של ממש למעשים פליליים מצד התובע ו/או אחיו. התוצאה הינה שאני דוחה את התביעה. אני מחייב את התובע לשלם לנתבע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 15,000.- ש"ח בתוספת מע"מ כדין. הסכום שהופקד בקופת ביהמ"ש ע"י התובע כערובה להבטחת ההוצאות בסך של 10,000.- ש"ח על פירותיו יועבר לנתבע על חשבון ההוצאות הנ"ל. במקרה דנן הוגשה כבר תלונה במשטרה ע"י הנתבע בטענת זיוף ואכן יש להפנות במקרה זה את התיק לחקירה משטרתית, כשבתיק ישנם גם המסמכים המקוריים של השיקים ות2/. לפיכך, העתק מפסה"ד יישלח למשטרת ישראל - לראש אגף חקירות מחוז ת"א להמשך החקירה בתיק זה. שיקיםמסמכיםזיוף חתימהזיוףחוות דעת