קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא חוזה מסחרי לסילוק חוב / חוזה לסילוק חוב בין שתי חברות: המשיבה (להלן: "פלד פלדות") עסקה בשיווק פלדת אל - חלד שיובאה ואוחסנה ע"י המבקשות (להלן: "איסכור"), יבואניות פלדה במחסניהן. פלד פלדות פיגרה בתשלום בגין סחורות שהזמינה וצברה חוב כבד. סילוק החוב הוסדר בחוזה שנכרת בין הצדדים, אך הופר ע"י פלד פלדות ומשום כך פנתה איסכור להליכים משפטיים לשם מימוש הבטוחות נשוא החוזה. בשלב זה טענה פלד פלדות כי ההסכם נכרת בכפיה ונגוע בהטעייה משום אופן החישוב שעמד בבסיס ההסכם. ביום 19/7/95הוחלט להעביר את המחלוקת לבוררות. כבוד הבוררת, הגב' חנה אבנור, קבעה כי ההסכם אשר נכרת בין הצדדים תקף ומחייב וכי אין בסיס לטענות טעות והטעייה (פסק הביניים). בפסק הבוררות הסופי שניתן, נדחתה הבקשה לשוב ולחקור עד מטעם איסכור ב"חקירה חוזרת", כן לגבי מסמכי מכס אשר נידונו כבר בשלב א' של הבוררות (בפסק הביניים). פלד פלדות עתרה לבית המשפט בבקשה לבטל את פסק הבוררות בהסתמך על סעיף 24(4) לחוק הבוררות, תשכ"ח 1968(להלן: "חוק הבוררות"). איסכור עתרה לסילוק ההליך על הסף. בפסק הדין אשר ניתן ע"י כבוד השופטת ר. אליעז, נקבע כי יש לדחות את הבקשה על הסף משום האיחור בהגשתה. כמו כן הוסיפה כבוד השופטת כי שקלה את הבקשר. לגופה ולא מצאה טעם לקבלה. בפסק הדין נאמר כי המסמכים ת/21, ת/ 22(המסמכים שלטענת פלד פלדות מזויפים) וכן מסמכי המכס קיבלו התייחסות מלאה בפסק הבוררות (ביניים). שם אף הבקשה לחקירה חוזרת של העד נדחתה כמו גם הפניה לבוררות לשם הצגת ראיות נוספות לגבי מהימנות המסמכים שהציגה איסכור. כבוד השופטת אליעז קבעה כי מהימנים עליה דברי הבוררות בפסק הבוררות הסופי וכי הבקשות אשר הופנו אליה מתייחסות לעניינים אשר הוכרעו בשלב א' בפסק הבוררות (פסק הביניים). כבוד השופטת קבעה כי: "לא מצאתי חדש בטענות בדבר מסמכי מכס שכבר נטענו בפני הבוררות הנכבדה ובפרשנות המסמכים ת/ 21ת/ 22הוא הדין לגבי טענה של זיוף טלקסים של המשיבות, שנטענה ללא בסיס של ממש. מכל מקום לא היה בכוחן של טענות אלה להשליך על חישובי החובות שנגררו משך שנים רבות". כן הוסיפה כבוד השופטת: "הגיעה העת לסיים ההתדיינות הארוכה שמאחוריה עומד הרצון למנוע מימוש הבטוחות שמסרה המבקשת בזמנו למשיבות על מנת לזכות באספקה שוטפת של הזמנות, על אף החוב הכבד שצברה. מכל מקום שוכנעתי כי ניתנה למבקשת הזדמנות מלאה להביא ראיותיה ולטעון טענותיה בבוררות. המבקשת לא החמיצה הזדמנות זאת אלא ניסתה לשנות את קביעות הבוררות הנכבדה בפסק הבוררות (ביניים). הדבר לא עלה בידה". הבקשה לביטול פסק הבוררות שהגישה פלד פלדות נדחתה ופסק הבוררות אושר. פלד פלדות עתרה שוב לבית המשפט בבקשה לביטול פסק הבוררות והפעם תוך הסתמכות כל סעיפים 27(ב) ו- 24(10) לחוק הבוררות. איסכור עתרה אף היא בשנית לבית המשפט בבקשה לדחיית הבקשה הנ"ל על הסף, ואילו פלד פלדות פנתה בבקשה לדחות את בקשת איסכור לסילוק בקשתה על הסף. דיון בבקשת הדחייה על הסף: טענות פלד פלדות: לטענת פלד פלדות מסמכי הטלקסים, שעל פיהם נקבעה נוסחת התמחור על פיה על פלד פלדות לשלם לאיסכור, מזויפים. לטענתה כאשר קבעה כבוד השופטת אליעז כי אין בסיס של ממש לטענת זיוף הטלקסים, לא היו מונחות לפניה חוות הדעת של המומחה ותיק המשטרה, שאלמלא כן הרי שבקשתה לביטול פסק הבוררות היתה מתקבלת. פלד פלדות צרפה לבקשתה חוות דעת של מר אפרים שילוני, מומחה לעניני טלקסים, אשר קבע כי מדובר בטלקסים אשר נעשו במעבד תמלילים או בסורק, ולא עברו במערכת הטלקס. מכאן הרי שמדובר לטענתה במסמכים מזויפים ומשום כך הטעתה איסכור את בית המשפט. עוד הוסיפה כי טענותיה בדבר זיוף הטלקסים לא היו מבוססות עד עתה, ומשום כך מעולם לא נדחו על סמך הבסיס המוצק עליהן הן נשענות עתה. פלד פלדות דיווחה כי נאלצה להגיש תלונה במשטרת ישראל בגין הזיופים וכמו כן הועבר התיק לפרקליטות. לטענתה עצם הגשת המסמכים המזויפים מהווה תרמית, אשר שימשה את בית המשפט (הבוררות) בפסק הדין, ומשכך נשמט הבסיס לאותו פסק דין. כמו כן הוסיפה כי על אף העובדה כי המדובר במעשה בית דין הרי שלאור ההלכה הפסוקה, במקרה בו ניתן פסק דין בין בעלי הדין, אך אותו פסק דין הושג במרמה, על עיקרון הסופיות לסגת בשל כללי הצדק והיושר (כבוד השופט זוסמן בע"א 454/58 אינגסטר נ' לנגפוס, פד"י י"ג 449). דיון בטענות פלד פלדות: פלד פלדות הסתמכה בבקשתה על סעיפים 27(ב) ו 24(10) לחוק הבוררות ואולם, אני מוצאת כי טענותיה באשר לזיוף הטלקסים אינן מבוססות דיין. ראשית, במסגרת בקשת הביטול הקודמת אשר נדונה כבר בפני כבוד יהשופטת אליעז, נטענה כבר טענת זיוף הטלקסים ע"י פלד פלדות, אולם כבוד השופטת קבעה כי טענות אלה נטענו ללא בסיס של ממש. הפעם, צרפה פלד פלדות לבקשתה חוות דעת מומחה לשם חיזוק טענותיה. תמוה בעיני כיצד לא הביאה פלד פלדות כבר אז ראיה מסוג זה על אף חשדיה הכבדים לגבי הזיוף. בספרה של ד"ר זלצמן, מעשה בית דין בהליך אזרחי, עמוד 610נאמר כי: "בכוחה של תרמית כלפי בית המשפט, ותהא זו תרמית חיצונית או תרמית פנימית, לשלול חלותו של מעשה בית דין במשפט. אך זאת בכפוף לתנאי, שאכן יש בידי בעל הדין הטוען ראיה חדשה, שהתגלתה לו רק לאחר פסק הדין, והוא לא היה יכול להשיגה קודם לכן אפילו בשקדנות סבירה, ובכוחה העדותי של הראיה האמורה לשנות לחלוטין את תוצאות המשפט". לטענת פלד פלדות אכן חשדה כי מדובר בטלקסים מזויפים, ואולם נתקלה בקושי רב למצוא מומחה בתחום תוך הדגשה כי השימוש בטלקס כמעט ואינו קיים מזה זמן רב ולכן מעט מאוד אנשים מתעסקים בתחום זה. מכיון שהטענה לגבי זיוף המסמכים הועלתה כבר בפני הבוררת וכן מכיון שהטענה נטענה כבר בפני כבוד השופטת אליעז נראה לי כי היה לה לפלד פלדות די זמן לנסות ו"לשקוד" מעט יותר על מנת לבסס את טענתה. שנית, לטענת פלד פלדות ניתן ללמוד על זיוף המסמכים מחקירת המשטרה וכן מהפרקליטות ואולם במכתב שצורף לתגובת איסכור לבקשה לביטול פסק הבוררות, אשר נכתב ע"י עו"ד נאוה שילר מפרקליטות המדינה נאמר כי תיק החקירה טרם טופל ע"י הפרקליטות וכי לא נמסר ע"י הפרקליטות מעולם כי אכן ניתן ללמוד מן המסמכים על זיוף. מכאן אני למדה כי פלד פלדות מסיקה לעצמה מסקנות לגבי הזיוף אשר אין להן בסיס של ממש. בנוסף אף שקלתי את הבקשה לגופה ומצאתי כי אף אם אכן היו הטלקסים מזויפים הרי שלא היה בכך כדי להשפיע על פסק הבוררות. כבוד השופטת אליעז בפסק דינה קבעה כי: "מכל מקום לא היה בכוחן של טענות אלה להשליך על חישובי החובות שנגררו משך שנים רבות. המבקשת מנהלת עסקים נרחבים. חזקה עליה שבדקה את החוב שנצטבר, ואשר עלה על מליון דולר נכון לשנת 1993, בטרם חתמו מר פלדמן ורעייתו על ההסכם ובטרם שעבדו רכוש לביצועו". כבוד השופטת קבעה כי הטענה בדבר זיוף הטלקסים לא היתה יכולה לשנות את תוצאות הבוררות. אני מסכימה עם קביעתה זו. בין פלד פלדות לאיסכור נכרת הסכם בו מודה פלד פלדות מפורשות בחובה כלפי איסכור, מתחייבת לפרעו ומעמידה בטחונות להבטחת התחייבותה. פלד פלדות ואיסכור מעולם לא ערכו חישוב משותף או בדיקה משותפת של מרכיבי ה"קוסט" של איסכור. אין להעלות על הדעת שלקוח שרוכש משך שנים מספר כמויות, גדולות של חומר גלם בתנאים של "קוסט +", לא יבקש לבדוק את פרטי ה"קוסט" ולא יערוך חישוב שלהם כדי לבדוק את המחירים הנקבעים לו. בגוף פסק הבוררות החלקי אף נאמר כי: "פלדמן לא העיר אף פעם כי הוא מבקש חשבון. אדם שהמחיר עמו נקבע עפ"י חשבון, סביר שפעם יבקש לברר חשבון. אדם שקונה על פי מחירון - אין לו מה לבקש חשבון. במשך כל השנים נוהלו ספריו של פלדמן עפ"י החשבוניות הנ"ל". בנוסף, לטענת איסכור מלבד שני המחירונים, הגישה איסכור גם את אותו מחירון בכתב יד של הנציג הספרדי מסמך שמעיד כי גרסתה של פלד פלדות כי המחירון השני הוצא בשל "טעות" במחירון הקודם אינה נכונה. מכאן, שהיה הסכם שנערך בין הצדדים לשם הסדרת החוב. פלד פלדות לא עשתה מאמץ משך כל השנים לבדוק את החשבוניות שניתנו לה ע"י איסכור, דבר תמוה כאשר מדובר במחיר של "קוסט +" וכמו כן נמסרו לה אף מחירונים בכתב יד ומכאן הרי שקשה לקבל את הטענה כי מדובר בזיוף מסמכים. בטענותיה של פלד פלדות לגבי ויוף המסמכים אין ממש ואף אם אכן היה כך הדבר הרי שלא היה בכוחן של טענות אלו כדי להשליך על חישובי החובות שנגררו משך שנים רבות. עניין זיוף המסמכים נדון במסגרת הבוררות, במסגרת פסק דינה של כבוד השופטת אליעז ושוב בפני. החוב שנצבר, נצבר משך שנים רבות. פלד פלדות הכירה בחוב זה והתחייבה לשלמו בהסכם שערכה. הסכמים יש לקיים. הגיעה העת לשים קץ לנסיונותיה של פלד פלדות לדחות את מועד פרעון חובה. לא ניתן לי אלא לחזור על דברי כבוד השופטת אליעז כי הגיעה העת לסיים ההתדיינות הארוכה שמאחוריה עומד הרצון למנוע מימוש הבטוחות שמסרה פלד פלדות לאיסכור בזמנו על מנת לזכות באספקה שוטפת של הזמנות, על אף החוב הכבד שצברה. אני קובעת כי בקשת פלד פלדות לביטול פסק הבוררות בהסתמך על סעיפים 27(ב) ו24(10) לחוק הבוררות נדחית על הסף. המשיבה תשלם למבקשת הוצאות ושכ"ט עו"ד כולל בסך 000, 10ש"ח בתוספת מע"מ. סכום זה ישא ריבית והפרשי הצמדה מיום 2/6/99ועד ליום התשלום בפועל. חוזהמחיקת / סילוק חובחוב