מה הדין בסוגיית טעות בסיווג נכס ? בע"א 433/80 נכסי אי.בי.אם בישראל בע"מ נ'. מנהל מס רכוש פ"ד ל"ז(1) 337, נקבע שטעות שנעשתה ע"י הרשות המינהלית, ניתנת לתיקון כאשר היא נוגדת את החוק או שיש בה חריגה מסמכות, או לחילופין, כאשר מקורה בטעות משרדית טכנית שנעשתה בהיסח הדעת (ראה ע' 351 פיסקה 8 בפסק הדין). מה שאין כן, כאשר מדובר בהפעלה לא נכונה של שיקול הדעת. בה"פ 1032/96 מקורות נ' עיריית באר שבע (לא פורסם) נפסק כי החלטה בדבר סיווג נכסים כקרקע חקלאית במקום הסיווג של קרקע תפוסה, הוא רק ענין של שימוש שגוי בשיקול דעת. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא טעות של העירייה בסיווג נכס: זהו ערעור על החלטת ועדת הערר בנושא ארנונה של עיריית חיפה מיום 21.11.99 שבה הוחלט ברוב דעות לדחות את הערר של המערערים. ביתם של המערערים נמצא בשכונת דניה בחיפה ומסווג כבנין משובח לענין סעיף מ'1 לצו המיסים של עיריית חיפה. הבנין סווג כבנין משובח בשל כך שיש לו מוסך ביתי. הבנין כולל, חדר שינה תת קרקעי בשטח של 14.76 מ"ר. טענת המערערים בפני ועדת הערר וגם בפניי, היא שהשטח של חדר השינה התת קרקעי צריך להיות מסווג לפי סיווג מ'3 "בנין תת קרקעי בחלקו". סיווג זה מוגדר כדלקמן: "חדר בבנין רגיל שבקיר אחד לפחות נמצא אדן חלונו בגובה פני הקרקע שממולו או בגובה פני הרחוב שממולו או למטה מהם ובלבד שמרחק קיר זה של הבנין אינו עולה על 5 מ' מקיר תומך או ממדרון חצוב". המושג "בנין רגיל" המופיע במ'2 מוגדר כ"בנין אינו מתאים להגדרות כאמור במ'1, מ'3 עד מ'6". לעומת זאת טוענת המשיבה, כי חדר תת קרקעי בבנין משובח, דינו כדין יתר החלקים של הבנין המשובח והסיווג מ'3, אינו חל, שכן סיווג זה מתיחס רק לבנין רגיל ולא לבנין משובח. המערערים מסתמכים, בין היתר, על סעיף 4 להנחיות שבצו המיסים, שבו נקבע: "בבנין שבו שטחים השייכים לסוגי בנין שונים בהתאם להגדרות, תחושב הארנונה הכללית לכל שטח בהתאם לסוגו". עוד נטען מטעם המערערים, כי כאשר יש לחוק מיסים פירושים שונים, יש להעדיף את הפירוש הנוח יותר לנישום. לבסוף, טוענים המערערים, כי במשך יותר מ- 30 שנה סווג החדר התת קרקעי, כמ'3 ומטעם זה מנועה היום העיריה מלהתכחש לסיווגו של חדר זה ולנסות לסווגו כמ'1. ועדת הערר, ברוב דעות, לא קיבלה את טיעונו של המערער. היא סברה שמאחר ובמ'3 יש התיחסות אך ורק לחדר בבנין רגיל, אין לסכל את כוונת המחוקק ולקרוא לתוך הסעיף הנ"ל כאילו הוא חל גם על בנין משובח. לדעת הועדה, ההגיון הכלכלי שמצדיק הטלת ארנונה בסיווג גבוה יותר על בנין משובח, מצדיק התיחסות לכל חלקיו של הבנין המשופר כאל בנין משובח. אני סבור, כי צדקה ועדת הערר בהחלטתה. בכל בנין ובכל דירה, יש חלקים שההנאה מהם גדולה יותר ולכן גם ערכם הכלכלי רב מחלקים אחרים ובכל זאת, מתיחסים לבנין כיחידה אחת שערכה נקבע לפי מעין שקלול של חלקיו השונים. כאשר למשל, נדרש שמאי להעריך בנין, הוא מעריך אותו לפי ערך למטר. יתכן שהמצב שונה כאשר מדובר במבנים נפרדים על אותו שטח, אבל כאשר מדובר במבנה אחד, נהוג להעריך את ערכו כיחידה אחת ואין מפרקים את יחידותיו לגורמים לצורך הערכת שוויו. ההוראה שבסעיף מ'3, היא הוראה חריגה, המאפשרת סיווג נמוך יותר לחדר תת קרקעי בבנין הנמצא מעל לפני הקרקע ויש בו משום התחשבות מיוחדת באוכלוסיה שגרה בבנין סטנדרטי מתוך הנחה, שחדרים תת קרקעיים קיימים בעיקר באזורים של עוני ומצוקה. הקלה זו אינה מקובלת ברשויות אחרות. מחומר השוואתי שהומצא לי ע"י המשיבה, התברר שזוהי הקלה מיוחדת לצו המיסים של עיריית חיפה. ההדגשה בסיווג מ'3 שההקלה ניתנת רק בבנין רגיל, אינה ענין טכני בלבד אלא היא מבטאת השקפה שלא ראוי לתת את אותה הקלה לחדר תת קרקעי בבנין משובח. אינני סבור שההנחיה בסעיף 4, חלה על עניננו. הנחיה זאת מתיחסת לשטחים השייכים לסוגי בנין שונים. הכוונה היא, למצב דברים שבו על חלקים שונים בבנין חלים סיווגים שונים, אך במקרה הנדון מאחר ומראש נקבע שמ'3 חל רק על בנין רגיל, אין מקום לחלוקת שטחים כאמור בהנחיות. אין לפנינו מקרה שבו עומדים לפנינו שתי פרשנויות במעמד שווה של החוק לפי תכליתו שאז יש לבחון את הפרשנות הנוחה יותר לנישום, שכן הפרשנות המוצעת ע"י המערערים, עומדת בניגוד ללשון המפורשת של החוק, לשון המבטאת מדיניות חברתית המעדיפה לתת הקלות לאנשים הגרים בתנאי דיור נמוכים יחסית ולא לתת אותן הקלות למי שיכולתו מגעת מהחזיק בבנין משובח. אין למצוא במדיניות כזו חוסר סבירות ובודאי לא חוסר סבירות מהותית. אשר לטענה, כי במשך שנים סיווגה המשיבה את החדר התת קרקעי בסיווג מ'3 ולכן מנועה העיריה מלחזור בה מסיווג זה, גם בה אין ממש. בע"א 433/80 נכסי אי.בי.אם בישראל בע"מ נ'. מנהל מס רכוש פ"ד ל"ז(1) 337, נקבע שטעות שנעשתה ע"י הרשות המינהלית, ניתנת לתיקון כאשר היא נוגדת את החוק או שיש בה חריגה מסמכות, או לחילופין, כאשר מקורה בטעות משרדית טכנית שנעשתה בהיסח הדעת (ראה ע' 351 פיסקה 8 בפסק הדין). מה שאין כן, כאשר מדובר בהפעלה לא נכונה של שיקול הדעת. במקרה הנדון, לאור הפרשנות שאומצה על ידי בפסק דין זה, הרי מתברר, שאי חיוב החדר התת קרקעי כחלק מהבנין המשובח, נוגדת את צו המיסים. אין פה ענין של הפעלת שיקול דעת, כמו למשל, כאשר נעשית שומה לפי מיטב השפיטה, אלא הענין הוא בבחינת "שחור לבן", או שחל הסיווג מ'3, או שאינו חל והתשובה לשאלה זו מצויה בצו המיסים, כפי שפורש. אינני רואה עין בעין עם גישתו של כב' נשיא ביהמ"ש המחוזי בבאר שבע, השופט לרון בה"פ 1032/96 מקורות נ' עיריית באר שבע (לא פורסם), אשר קבע שהחלטה בדבר סיווג נכסים כקרקע חקלאית במקום הסיווג של קרקע תפוסה, הוא רק ענין של שימוש שגוי בשיקול דעת. יתר על כן, באותו מקרה היה מדובר בחיוב ריטרואקטיבי לחמש שנים אחורה וביהמ"ש סבר, שאין להצדיק חיוב כזה בנסיבות המקרה, שכן היה מדובר בחברה העוסקת, בין היתר, בהספקת מים וביהמ"ש מציין, שלו היא ידעה שהיא תחויב לפי הסיווג של קרקע תפוסה, היה בידה לפנות לנציבות המים בדרישה להגדיל את מחיר המים ויש להניח שבקשתה זו היתה נענית. במקרה הנדון, אין מתקיימות נסיבות דומות. מדובר, באדם פרטי שלא היה יכול ל"שפות" את עצמו מאף גורם, לו גם ידע, שהעיריה מחייבת את החדר התת קרקעי כחלק מהבנין המשובח. לדעתי, לא ניתן להתיחס לחיוב כאל חיוב ריטרואקטיבי. מדובר, בחיוב בארנונה לשנת 97 והתיקון נעשה לשנה זו בלבד במהלך אותה שנת מס. אינני סבור, שיש פגם בתיקון זה שאינו אלא תיקון טעות הנובעת מפרשנות שגויה של החוק. המערערים גם מבקשים, שחדר השירות, בית השימוש, האמבטיה והמחסן יחלו להיות מסווגים כבניני עזר כאמור בסיווג מ'5. ההגדרה של סיווג זה אומרת, שמדובר "בכל בנין עזר בין שהוא צמוד ליחידת הדיור ובין שלא, והמשמש את יחידת הדיור". אינני סבור, כי יש ממש בטענת המערערים כי בית השימוש, חדר האמבטיה והמחסן, הם בגדר בניני עזר. המושג "בניני עזר" מוגדר בצו המיסים כ"מוסך ביתי לחניית כלי רכב, מחסן ביתי, בריכת שחייה לשימוש ביתי ומרפסת לא מקורה" ואין ספק שרק המוסך (שבפועל מסווג כ-מ'5), נכנס לגדר הגדרה זאת. לפיכך, נדחה הערעור. המערערים ישלמו למשיב הוצאות ושכ"ט בסך של 2,000 ש"ח + מע"מ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום ארנונה (סיווג)