כיול מכשיר למדידת מהירות

הכיול הוא בעצם הבדיקה עצמה, ההתאמה בין הערך שאמור להיות לבין הערך בפועל. כשיש אי התאמה, אז תבוא פעולת הכיונון, אם אפשרית. יש מכשירים שאי אפשר לכוונן, ואז ייצאו מכלל פעולה וקונים מכשיר חדש.

בת"ת (ב"ש) 16915/97, מדינת ישראל נ' עמיקם לוין, ניתן ביום 1.5.01, לגביו ידון בהמשך, הוגדר כיול, על ידי ד"ר אלכס לפק, דוקטור לפיזיקה כך: "מדידה על מנת לדעת מה הסטייה בין הערך הנמדד לערך הנכון"


קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא כיול מכשיר למדידת מהירות:

לפני ערעור על פסק דין של בית המשפט לתעבורה ברמלה (כבוד השופטת רחל טאובר) בו הורשעה המערערת בנהיגה בניגוד לתקנה 54א' לתקנות התעבורה ונדונה לקנס כספי בסך 250 ₪.

רקע והכרעת הדין בבית המשפט קמא:

1. לפי הנטען בכתב האישום המערערת נסעה במהירות של 80 קמ"ש, במקום בו המהירות המותרת הינה 60 קמ"ש. המערערת כפרה באישום זה וטענה כי לא יתכן שנסעה במהירות בה הואשמה.

הנאשמת, מנכ"ל הרשות הלאומית להסמכת מעבדות ומבקרת מעבדות כיול של מדינת ישראל, טענה כי המכשיר (ממא"ל מולטונובה f-6), ממנו הופקה התמונה בה צולם רכבה נוסע במהירות גבוהה מן המותר, אינו מכויל ולפיכך התוצאה שנרשמה בו אינה אמינה.

עוד טענה הנאשמת כי בחרה להישפט, תחת תשלום קנס בגובה 250 ₪, מפאת חשיבות סוגיה זו, אליה נחשפה בשנים האחרונות, מכוח תפקידה. הנאשמת הסבירה כי למיטב ידיעתה, משטרת ישראל אינה מכיילת את מכשירי המדידה בהם היא עושה שימוש, בניגוד לנורמות בינלאומיות. לטענתה, בהעדר כיול, המשטרה מגישה כתבי אישום על סמך מדידות בלתי מדויקות.

2. השופטת קמא דחתה את טענת המערערת וקבעה כי לפי עדות השוטר הרצל מגן, מפעיל המכשיר במועד הרלבנטי, המכשיר עבר כיול כנדרש. לדבריה :"השוטר נשאל על בדיקת הכיול שהוא עושה למכשיר והוא השיב שהוא עושה בדיקה והמכשיר עצמו מראה לו אם הבדיקה תקינה ואם המכשיר מכויל ותקין".

עוד קבעה:
"אין מחלוקת שלמכשיר נערך כיול לפני שימושו ולפני הכנסת הסרט למצלמה ביום העבירה". כמו כן העיד השוטר כי המכשיר עובר כל חצי שנה בדיקה במעבדה הארצית, מעבדת ממא"לים ועושים למכשיר ביקורת תקופתית כל חצי שנה". (עמוד 31 שורות 7-13).

השופטת דחתה את חוות הדעת שהוצגה על ידי המערערת בנושא כיול מכשיר למדידת מהירות, מן הטעם שחוות הדעת אינה מתייחסת למכשיר הקליטה מולטנובה f-6, אלא למכשיר המדידה המכונה ממל"ז, ולכן אין לה רלבנטיות.

עוד קבעה השופטת קמא כי לא הובאה ראיה "בכמה קמ"ש יש אי דיוק במהירות שנקלטה במלטונובה כתוצאה מאי כיול על ידי המעבדה הספציפית בה עובדת הנאשמת", וקבעה שהנאשמת לא הוכיחה כי העובדה שהמכשיר לא כויל ברשות הלאומית להסמכת מעבדות, אלא כויל במשטרה, די בה כדי לקבוע כי המהירות שנקלטה בו אינה נכונה.

נוכח כך הרשיעה השופטת קמא את המערערת בעבירה כאמור לעיל.

דיון והכרעה:

יובהר כבר עתה, כי בדיונים שנערכו לפני התברר כי פסק דינה של השופטת קמא בטעות יסודו, שכן השופטת החליפה בין בדיקת תקינות שנערכת על ידי המשטרה, לבין בדיקת כיול כהגדרתה במדע המדידות, מטרולוגיה.

כיול:
3. בדיקת כיול אליה כיוונה המערערת פירושה בדיקת המכשיר, במעבדה מורשית, בה מתבצעת השוואה בין תוצאות המכשיר הנבדק לתוצאות האמת המתבקשות, בעזרת השוואה לאב טיפוס. במקרה בו מתגלה בבדיקת הכיול כי המכשיר הנבדק נותן תוצאה של ערך לא מדויק, אזי מתבצעת פעולת כיוונון שמטרתה "לאפס" את המכשיר הנבדק לפי אב הטיפוס או אב מדידה. לדברי אילן עמית, מנהל מעבדות האלקטרוניקה במכון התקנים, אשר העיד לפני מטעם המשיבה:

"בדוגמא הכי פשוטה- סרגל. יש סרגל מאסטר, אב מדידה. יש סרגלים מברזל שקיבלו מכת חום והתעוותו, אז מסתכלים ומראים שהוא מראה את המידה הנכונה".
ובהמשך:
"הכיול הוא בעצם הבדיקה עצמה, ההתאמה בין הערך שאמור להיות לבין הערך בפועל. כשיש אי התאמה, אז תבוא פעולת הכיונון, אם אפשרית. יש מכשירים שאי אפשר לכוונן, ואז ייצאו מכלל פעולה וקונים מכשיר חדש." (עמ' 12-13 לפרוטוקול בדיון בערעור, מיום 29.9.09)

בת"ת (ב"ש) 16915/97, מדינת ישראל נ' עמיקם לוין, ניתן ביום 1.5.01, לגביו ידון בהמשך, הוגדר כיול, על ידי ד"ר אלכס לפק, דוקטור לפיזיקה כך:

"מדידה על מנת לדעת מה הסטייה בין הערך הנמדד לערך הנכון"

מעדות רס"מ ערן דקל, הנדסאי אלקטרוניקה המשרת במעבדת המחשוב באגף התנועה אצל המשיבה, אשר העיד בבית המשפט קמא, עלה כי רס"מ דקל אינו מבצע בדיקות כיול כאמור לעיל. דקל אף אינו מסוגל לעשות כן, כיון שאינו עובד במעבדה המורשית לכך, ולדבריו, הוא אינו יודע האם מתבצעת על ידי המשטרה בדיקת כיול במוגדר לעיל (ראה עמוד 7 לפרוטוקול לפני בית המשפט קמא, שורה 11).
לדברי דקל: "אני שמעתי על המילה כיול. מידיעה כללית אני יודע שכיול זה מכשיר, או כל דבר מסוים שמכיילים אותו, לצורך תקינות, לצורך קריאת תוצאה מדויקת". (עמ' 6, שורה 10-11, הדגשה שלי, נ.א.).

כמובן שאין לקבל בעניין זה את דברי בא כוח המשיבה אשר לדבריו "כיול מבחינתנו זה כוונון" (ראו עמוד 12 לפרוטוקול הדיון לפני). ב"כ המשיבה אינו מומחה לתורת המדידות, ואף העד מטעמה, רס"מ דקל, אינו בעל הידע המקצועי הנדרש במטרולוגיה, כפי שהעיד בעצמו והוא אינו יודע כיצד מתבצע כיול כמשמעו במטרולוגיה.

4. בא כוח המשיבה טען כדלהלן: "יש את המילה כיול, יש כיול לשיטתם ויש כיול לשיטת משטרת ישראל..". קרי; טענת המשיבה היתה כי היא מבצעת כיול, אלא עושה זאת בדרכה שלה.

ואולם, אילן עמית, מנהל מעבדות האלקטרוניקה במכון התקנים, אשר העיד מטעם המשיבה כאמור, לא הצליח תיאר את "הכיול" שמבצעת המשיבה, ומעדותו התברר כי הוא אינו יודע כיצד "מכיילת" המשטרה את מכשיריה, אם בכלל, וענה כך:

"המשטרה לא עובדת בכיול עם מכון התקנים. אני לא יודע מה המשטרה עושה כשהיא מכיילת מכשירי מדידה". (עמ' 13 בפרוטוקול הדיון לפני מיום 29.9.09, שורה 17)

זאת ועוד, לשאלת בית המשפט האם תוך כדי כיול אפשר לכוננן את המכשיר, ענה עמית כי ניתן לבצע כוונן לאחר הכיול, אך הוסיף :

"אני לא בטוח אם במכשיר המולטינובה כ"כ פשוט לבצע כוונון. יש מכשירים שמאוד קשה לבצע בהם כוונון, לפעמים צריך לקחת אותם ליצרן על מנת לבצע את הכוונון. ...מכשירי מדידת מהירות הם מכשירים מורכבים מאוד... מה בפועל עושה המשטרה אני לא יודע". (עמ' 15, שורה 18-25). הדגשות שלי, נ.א..

מכל הראיות שהובאו לפני בית המשפט קמא, ומכל הראיות שהובאו לפני, עולה כי המשיבה לא הראתה שהיא מכיילת את מכשיריה כפי שנדרש במעבדה מורשית, או שמתבצע כיול, במובנו המקצועי, במעבדותיה היא, ומשכך אין מנוס אלא לקבוע כי מכשיר המדידה אשר קלט את מהירות נסיעתה של המערערת לא כויל מעולם.

האם קיימת דרישה לכיול?
אמינות המכשיר מולטנובה

6. טוען בא כוח המשיבה כי המערערת מבקשת לבטל את ההלכה שיצאה מבית המשפט העליון לפיה המכשיר מהימן, על סמך בדיקות שנעשו בשטח ללא כיול. לעניין זה מפנה בא כוח המשיבה לע"פ 4682/01, גבריאל לוי נ' מדינת ישראל, ניתן ביום 10.11.2003(להלן:"פסק דין לוי"), ממנו ביקש ללמוד כי על המערערת לסתור את החזקה לפיה המכשיר אמין.

אין לקבל טענה זו משני טעמים: ראשית; פסק הדין בעניין לוי דן במהימנות מכשיר הממל"ז, להבדיל ממולטנובה בענייננו. שנית; אף בהתעלם משוני זה, הרי שחזקת אמינות לחוד ותקינות לחוד. בפסק דין לוי צוין מפורשות כי הממל"ז הנו מכשיר מדידה אמין ומדויק בכפוף להפעלתו על ידי מפעיל מיומן, על פי הנחיות היצרן, בכפוף לבדיקתו השוטפת ולאחר ביצוען של הבדיקות השגרתיות בטרם ההפעלה (ראו סעיף 20 לפסק דין לוי, הדגשות שלי, נ.א).

המשיבה לא הציגה לפני בית המשפט את דרישות היצרן ולא הביאה ראיה לפיה בהוראות היצרן, או בכל מקום אחר, נקבע שאין צורך לכייל את המכשיר.

מעבר לכך, לעניין הבדיקה השוטפת יודגש כי אף אילו הוצגו הנחיות היצרן ובהן לא צוינה חובת כיול, הרי שמעדות אילן עמית ניתן להסיק שיש לבצע כיול כחלק מאחזקתו השוטפת של כל מכשיר מדידה. כיון שעמידה בדרישות האחזקה השוטפת צוינה מפורשות בהלכה שנקבעה בפסק דין לוי, ניתן להסיק כי כיול הינו חלק מחובה זו. לדברי עמית, מכון התקנים עצמו פועל על פי הכללים מחמירים בעולם, לפיהם אין להסתפק בהנחיות היצרן. לפי השיטה המחמירה, נבדק כל מכשיר במעבדה מורשית, ועל פי הנחיותיה מתבצע כיול והיא אף מוסיפה על הוראות היצרן, במקרה הצורך (ראה עמ' 13 לפרוטוקול לפני, שורות 26-29).

גם ד"ר אלכס לפק שהעיד בפרשת לוין, כפי שיבואר בהמשך, טען כי הוראות היצרן אינן מקובלות מאליהן ויש צורך בבדיקה בלתי תלויה ביצרן.

מכאן נלמד כי אין מדובר בסתירת חזקת מהימנות המכשיר, חזקת המהימנות נותרה בעינה, אלא שתנאי למהימנות המכשיר היא אחזקתו השוטפת, ומהראיות שלפני יש ללמוד כי כיול הוא חלק מהתחזוקה השגרתית הנדרשת של המכשיר.

בע"פ 5345/90, בראונשטיין נ' מ"י, פ"ד מו(5), 53, נקבע כי כדי להינות מחזקת אמינות המכשיר, על המשיבה להוכיח שלוש עובדות: 1. המכשיר היה תקין בעת הפעלתו. 2. מפעיל המכשיר היה מפעיל מיומן. 3. המכשיר הופעל כראוי על ידי המפעיל. משנכשלה המשיבה להוכיח את תקינות המכשיר, לא חלה החזקה כאמור.

נחיצות הכיול:
7. על נחיצות הכיול ניתן ללמוד גם מדברי אילן עמית, עד המשיבה, אשר ציין כי בפועל כמעט ולא קיים מכשיר שאינו דורש כיול (עמ' 14 לפרוטוקול לפני שורות 24-25), ואף המשיבה עצמה לא הביאה עדות או ראיה לכך שמכשיר המולטינובה נמצא בגדר אותם מתי מעט (אם בכלל) שאינם דורשים כיול.

דרישת הכיול, כחלק אינהרנטי לתחזוקת המכשיר, נדונה ארוכות בפרשת לוין (ראו פסק הדין בבית משפט השלום בבאר שבע, תת 16915/97, מדינת ישראל נ' לוין עמיקם, ניתן ביום 1.5.01 (להלן:"פסק הדין הראשון"), וכן פסק דין שני באותו עניין שניתן ביום 24.2.09 (להלן:"פסק הדין השני"). ראו גם פסק הדין בערעור שניתן על ידי בית המשפט המחוזי בבאר שבע, ע"פ 5355/08, מדינת ישראל נ' עמיקם לוין, ניתן ביום 2.3.10 על ידי כבוד השופטת רחל ברקאי). בפרשה זו העידו שני מומחים מטעם הנאשם, האחד ד"ר אלכס לפק, דוקטור לפיזיקה שכתב עבודת מאסטר בנושא לייזר, ומתוקף מומחיותו מתמצא בתורת המטרולוגיה. ד"ר לפק העיד על מכשירי מדידה בלייזר באופן כללי וטען כך:

"אין מכשיר מדידה שאינו סוטה.. כאשר הסטייה קטנה מספיק ועונה על הדרישות, אז המכשיר בסדר, כאשר הסטייה גדולה מהנדרש אז הוא לא משרת את המטרה. אין בנמצא מכשיר מדידה שאין בו סטיות אפילו לא מקרוסקופיות. כל ההסכמים הבינלאומיים המחייבים כיול תקופתי מביאים בחשבון שמכשירי מדידה סוטים עם הזמן, גם אם היו מושלמים בזמן הייצור". ראו סעיף ד(3) לפסק הדין הראשון.

המומחה השני שהעיד בפרשת לוין, בדיון החוזר בתיק, היה סרגיי יעקובסון, בעל תואר שני בכימיה פיסיקלית, ממלא ראש אגף החשמל והאלקטרוניקה ברשות הלאומית להסמכת מעבדות, ואחראי על מעבדות כיול ופעולות במעבדות הבדיקה. מר יעקובסון העיד כך:
"הצורך בכיול נוצר בגלל שכל מכשיר ומכשיר משתנה עם הזמן, כאשר הסיבות להשתנות בתכונות המכשיר, וכיוצא מכך בדיוק המכשיר, הנסיבות שונות ומשונות – השפעת תנאי סביבה, שימוש במכשיר, ושינויים טבעיים של רכיבים במכשיר שהזמן עושה את שלו ומשנה תכונות רכיבים במכשיר... אין מכשיר שאפשר להסתמך לאורך זמן על ממצאי המדידה שלו כמדויקים אם אינו מכויל במתכונת תקופתית". (ראו עמ' 5 לפסק הדין השני בפרשת לוין)

חוות דעת אלה התקבלו בבית משפט השלום בבאר שבע ובערעור על פסק הדין בבית המשפט המחוזי בבאר שבע. הדברים האמורים שם נקבעו על ידי מומחים בלתי תלויים, בנוגע למכשירי מדידה בלייזר בכלל, ואני מוצאת כי הדברים תומכים בראיות שלפני.

יפים הדברים במיוחד כאשר המכשיר בענייננו עובר מיד ליד, נמצא בתנאי שטח, במכונית המשטרה, חשוף לתנאי מזג האוויר וטעויות מפעילים רבים, חשוף לחבטות, טלטלות וכדומה.

המשיבה, כאמור, לא הביאה חוות דעת הסותרת קביעה זו. המשיבה לא הציגה חוות דעת מומחה שבדק את המכשיר מטעמה והעיד על העדר הצורך בכיול, המכשיר לא נשלח מטעמה למעבדה מורשית לשם כיול אשר יעיד כי אין סטייה בין המדידות שנערכות על ידו לבין התוצאה הנכונה, ואף, כאמור, לא הציגה את הוראות היצרן ותוכנן לעניין כיול.

על התביעה מוטל הנטל להוכיח את אשמתה של המערערת, ובמקום שטענת ההגנה הינה להעדר כיול המכשיר באמצעותו נרשמה המדידה, על התביעה להוכיח שאין ממש בטענות ההגנה. גם אילו היה על המערערת לשאת בנטל השכנוע, נכח חזקת אמינות המכשיר )חזקה, אשר קבעתי שאינה חלה בענייננו), היה עליה להרים נטל זה בגדר מאזן ההסתברויות הנהוג במשפט אזרחי, קרי; במידה של עמידה במאזן ההסתברויות (ראו יעקב קדמי, על הראיות, מהדורה משלובת ומעודכנת, תש"ע-2009, עמ' 1658) . במקום בו המשיבה נמנעה מהבאת חוות דעת או בדיקת המכשיר כאמור, קיימת נגדה החזקה בדבר אי הבאת ראיה שברשותה ועשויה היתה לשפוך אור על האמת, וניתן לקבוע שיש בהימנעותה כדי לתמוך בגרסה הנגדית של המערערת (ראו ע"פ 69/82, רפאל בן אלישע, אלמגור נ' מדינת ישראל , לז (4) 757). גם בזאת יש כדי לתמוך במסקנה כי הכיול נחוץ לשם שמירה על תקינות המכשיר לצורך מתן מדידת אמת.

כמובן שאין די בהסבר המשיבה שטענה כי מכשיר המולטנובה עתיד לצאת משימוש בזמן הקרוב, ולכן לא מצאה טעם בבדיקתו במעבדה מורשית כאמור, מטעמי עלות-תועלת.

כמו כן אין לקבל את טענת המשיבה, כפי שהובאה בפסק הדין קמא, לפיה מדובר בסכסוך אישי בין המערערת למשיבה. אמנם המערערת ציינה כי ניסתה מספר פעמים להיפגש עם גורמים אצל המשיבה ולשכנעם בנחיצות הכיול, אך בין שליחותה זו כמנכ"ל הרשות הלאומית להסמכת מעבדות ומבקרת מעבדות כיול של מדינת ישראל, וכמי שחשיבות הכיול ידועה לה היטב, לבין הטענה כי הסכסוך נובע מסירובה של המשיבה לכייל מכשיריה אצל הרשות, אין דבר וחצי דבר.
על פי עדותה של המערערת בארץ ישנם כ- 120 גופים המפעילים מעבדות מורשות לכיול, וטענתה היא כי המשיבה צריכה לכייל מכשיריה אצל מעבדה מורשית כלשהי ולאו דווקא ברשות בה עובדת המערערת.

אי הוכחת סטייה:
8. גם טענת המשיבה לפיה המערערת לא הוכיחה מהם אחוזי סטיית המכשיר מהתוצאה הנכונה, אין די בה כדי לסייע למשיבה. מהדברים לעיל עולה כי כיול נדרש כדי להבטיח תקינות המכשיר ולהבטיח תוצאת מדידה מדויקת ונכונה. ויודגש, המשיבה מצידה לא ראתה לנכון להתייחס לשאלה ולא הציגה בדיקה המראה מצידה מה הוא אחוז הסטייה, אם קיים, ויש בכך כדי להקים לחובתה את החזקה בדבר הימנעות מהבאת ראיה במצויה בידה, כאמור בסעיף לעיל.

העדר דרישה בתקן רשמי:
9. בא כוח המשיבה טען כי אין כל דרישה בחוק לכיול מכשיר המולטנובה. לדבריו, תקן 5140 אליו התייחסה המערערת, מתייחס ליחידת קצה ספרתית לא מאוישת, ואילו המולטנובה הוא מכשיר דיגיטלי המאויש על ידי שוטר. לדידי, אין די בטענה זו. ראשית; המערערת לא טענת להחלת התקן על מכשיר המולטנובה, אלא הפנתה אליו לשם דוגמא לכך שכל מכשיר מדידה חייב בכיול.
שנית; אילן עמית מטעם המשיבה, העיד כי תקן זה הוחמר בשנת 2005 באופן בו כל מכשירי המדידה שנכנסו לשימוש לאחר שנת 2006 נבדקים על ידי מעבדה חיצונית המוסיפה על הוראות היצרן וקובעת מועדי כיול והוראות תחזוקה בהתאם למכשיר הספציפי (עמ' 13, שורות 26-28). מעובדה זו ניתן ללמוד על חשיבות הכיול למכשירי מדידה באשר הם.
שלישית; מקובלת עליי גישת השופט דיויד לנדסמן בפסק דין לוין, לפיה מקום בו מדובר בשימוש במכשיר על מנת להעמיד לדין נהגים, על כל המשתמע מכך, יש צורך בקביעת סטנדרטיים גבוהים וודאיים יותר, על מנת למנוע גרימת עוול. לעניין זה יפים דבריו של השופט לנדסמן כשקבע כי שערי בית המשפט אינם נעולים בפני חידושי המדע ואין זה מן הנמנע שבעתיד יגלו המדע והניסיון שקיימים גורמים נוספים היכולים להשפיע על דיוק המדידה של המכשיר (ראו גם ע"פ 5345/90, בראונשטיין נ' מ"י, פ"ד מו(5), 53).

נכונים גם דבריה של כבוד השופטת רחל ברקאי בע"פ 4556/97, מדינת ישראל נ' דומב, ניתן ביום 26.10.09 (להלן:"פסק דין דומב") כדלקמן:

"רשות הדורשת מאזרחיה לנהוג על פי דין, כאשר את דבר הפרת הדין מעגנת היא בתוצאות מדידה של מכשיר, חייבת לנקוט בכל האמצעים העומדים לרשותה כדי שתוצאות המדידות, אותן היא מבצעת באמצעות אותם מכשירים וכאשר מרבית הציבור נוטה לייחס להם אמינות, יהיו אמינות ומדויקות, ברמת הדיוק האפשרית הגבוהה ביותר ואם כיול תקופתי של מכשיר מדידה, לפחות על פי עדות מומחה המשיבה, עדות שכאמור לא נסתרה על דרך של עדות מומחה אחר מטעם המערערת, הינו אמצעי נוסף להבטחת אמינות תוצאות המדידה מחובתה של הרשות לעשות כן". (סעיף 15 לפסק הדין)

סוף דבר:
10. נוכח הניתוח לעיל הגעתי למסקנה כי חוות הדעת שהגישה המערערת, על אף שלא עסקה במכשיר המולטנובה במישרין, לא נסתרה. המשיבה נמנעה מהבאת כל ראיה אפשרית מצידה לסתירת חוות דעת זו מטעמים שונים שלא התקבלו. המשיבה לא הוכיחה כי די בבדיקות התקופתיות שהיא עורכת כדי לשמר את אמינות תוצאות המדידה, והעד שהביאה מטעמה להוכחת טענה זו לא ידע כלל מהן הבדיקות אותן עורכת המשיבה.

מן הראיות לפני הגעתי לכלל מסקנה כי הבדיקות שהמשיבה עורכת אינן בבחינת כיול ואינן מהוות תחליף לכיול. ובהעדר כיול לא ניתן לקבוע דיוק המדידה ועל כן לא הוכיחה המשיבה כי המערערת אכן נהגה במהירות העולה על המותר, כפי שנרשם במכשיר המשיבה.

דברי נאמרים בשים לב לפסקי הדין בפרשת לוין ולפסק הדין בפרשת דומב, והנני מודעת לבקשת רשות הערעור שהוגשה בפרשת לוין לבית המשפט העליון. יחד עם זאת מצאתי ליתן פסק דין בערעור זה, מבלי להמתין לפסק דין מבית המשפט העליון לאחר שמצאתי ממש בטענות המערערת בערעור.

לפיכך אני מזכה המערערת מהעבירה שיוחסה לה על פי תקנה 54 א לתקנות התעבורה.
היה ושולם הקנס, יוחזר לה הסכום ששילמה על פי החוק.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177

דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון