קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הפסקת מירוץ ההתיישנות עקב הגשת כתב אישום / כתב אישום - עצירת התיישנות: 1. לפני בקשה לביטול כתב אישום מן הטעמים של התיישנות והגנה מן הצדק. 2. ביום 21/01/10 הוגש כתב אישום כנגד הנאשם (להלן:"כתב האישום") על שפעל בניגוד להוראות סעיף 2(א) וסעיף 14א לחוק שכר מינימום התשמ"ז - 1987, ולפי תקנות שכר מינימום (הוראות משלימות לעניין חישוב שכר- מינימום יומי) התשנ"ט - 1998. 3. ביום 7/04/10, בטרם בוצעה הקראת כתב האישום, העלה בא כח הנאשם טענות מקדמיות, ובא כח המאשימה ביקש להגיש את תגובתו בכתב. בשים לב לבקשותיהם, ניתנה ההחלטה הבאה "א. בא כח המאשימה יגיב לשתי טענותיו המקדמיות של בא כח הנאשם וזאת בתוך 14 יום מהיום. ב. בא כח הנאשם יהיה רשאי להתייחס לתגובתו של בא כח המאשימה וזאת בתוך 14 יום מיום שתומצא לו, שאם לא כן, יראה אותו בית הדין כמי שאין לו מה להוסיף על שטען...". הצדדים פעלו בהתאם להחלטה הנ"ל, כאשר המאשימה הגישה את תגובתה ביום 11/04/10 ותגובת הנאשם לתגובת המאשימה הוגשה ביום 22/04/10. 4. להלן טענות ב"כ הנאשם, בתמציתיות: א. העבירה המיוחסת לנאשם ואשר בוצעה, לכאורה, ביום 27/08/03, הינה מסוג עוון, וחלה עליה התיישנות. ב. מועד החקירה האחרון בתיק היה ביום 2/12/04, והיווה הליך פורמלי בלבד. ג. ההליך המשפטי שבוטל אינו עוצר את תקופת ההתיישנות. ד. יש לדחות את טענת המאשימה בכל הקשור לקיומו של "ארוע מנתק". ה. כתב האישום בתיק הנדון הוגש ביום 21/01/10, המדובר בשיהוי המצדיק את ביטולו. ו. הגנה מן הצדק מצדיקה את ביטולו של כתב האישום. 5. להלן טענות ב"כ המאשימה, בתמציתיות: א. ביום 27/08/03, יום ביצוע העבירה, החלה פעולת החקירה. ב. ביום 2/12/04, בוצעה חקירת הנאשם. ג. ביום 27/02/06, הוטל קנס מנהלי על הנאשם. ד. ביום 27/03/06, התקבל מכתב בקשה לביטול הקנס, מטעם הנאשם. ה. ביום 17/12/06, נשלחה לנאשם הודעת דחיה לבקשתו לביטול הקנס. ו. ביום 10/01/07, הגיש הנאשם בקשה להישפט. ז. ביום 3/04/08, הוגש כתב אישום כנגד הנאשם, שבוטל, ביום 4/12/08, בשל פגם בהודעת הקנס. ח. ביום 9/09/09, הוטל קנס חדש על הנאשם בגין העבירה מיום 27/08/03. ט. ביום 14/10/09, התקבל מכתב בקשה לביטול הקנס, מטעם הנאשם. י. ביום 27/10/09, נשלחה לנאשם הודעת דחיה לבקשתו לביטול הקנס. יא. ביום 17/11/09, הגיש הנאשם בקשה להישפט. יב. נסיבות המקרה אינן מצדיקות מתן הגנה מן הצדק. 6. המסמכים אותם צרפה המאשימה לתגובתה: הודעה על הטלת קנס מינהלי קצוב מיום 27/02/06; בקשת הנאשם להישפט מיום 10/01/07; בקשת הנאשם להישפט מיום 17/11/09; 7. כאשר נדרש בית המשפט לטענה מקדמית, הכלל המנחה הינו, ש"תכליתה של הטענה אינה לשמש 'טענת הגנה', בפני הרשעה, אלא- אמצעי להבטחת הגנה נאותה ומשפט הוגן לנאשם...יש טעם והצדקה לביטול כתב האישום מכוחה של טענה זו, רק: מקום שיש חשש של ממש שהנאשם קופח בהגנתו ורפוי הפגם על-ידי תיקונו אינו מועיל, או במקום שבו לוקה כתב האישום באי-חוקיות; או שקיים ספק בדבר 'הגינותו' של הדיון על פיו". [יעקב קדמי "על סדר הדין בפלילים" חלק שני (תשס"ג - 2003), בעמ' 942]. התיישנות 8. המסגרת הנורמטיבית סעיף 9(א) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב - 1982 (להלן:"חוק סדר הדין הפלילי), קובע לגבי התיישנות עבירת עוון, כדלקמן: "באין הוראה אחרת לעניין זה בחוק אחר, אין להעמיד אדם לדין בשל עבירה אם עברו מיום ביצועה- (1) בפשע שדינו מיתה או מאסר עולם- עשרים שנים; (2) בפשע אחר- עשר שנים; (3) בעוון - חמש שנים; (4) בחטא- שנה אחת". וסעיף 9(ג) קובע כי- "בפשע או בעוון אשר תוך התקופות האמורות בסעיף קטן (א) נערכה לגביהם חקירה על פי חיקוק או הוגש כתב אישום או התקיים הליך מטעם בית המשפט, יתחיל מנין התקופות מיום ההליך האחרון בחקירה או מיום הגשת כתב האישום או מיום ההליך האחרון מטעם בית המשפט, הכל לפי המאוחר יותר." סעיף 22א לחוק העבירות המנהליות, שעניינו סיווג עבירה והתיישנות, קובע כדלקמן: "(א) אין בקביעת עבירה כעבירה מינהלית כדי לשנות את סיווג העבירה כאמור בסעיף 24 לחוק העונשין. (ב) לעניין התיישנות עבירה כאמור בסעיף 9 לחוק סדר הדין הפלילי או בכל חיקוק אחר הקובע מועד התיישנות עבירה, לפי העניין, יראו את מועד הטלת הקנס כמועד ההעמדה לדין , ואולם אין במועד הקבוע בסעיף 9 לחוק סדר הדין הפלילי או בחיקוק כאמור, לפי הענין, כדי למנוע הגשת כתב אישום נגד מי שביקש להישפט לפי חוק זה או להמיר כתב אישום בקנס מינהלי, אף אם עבר אותו מועד. (ג) ..... 9. דיון והכרעה השאלה המקדמית העומדת לדיון הינה, האם קוים בעניינינו אחד החריגים, שיש בו כדי לעצור את תקופת ההתיישנות. עניינינו בעבירה מסוג "עוון", וההתיישנות בגינה היא של חמש שנים. מרוץ תקופת ההתיישנות מתחיל מיום ביצוע העבירה, עד לסיום התקופה - אלא אם כן הוא נפסק בשל התרחשותו של "אירוע מנתק". סעיף 9(ג) לחוק סדר הדין הפלילי, קובע שלושה חריגים לכלל אשר בהתקיים אחד מהם, נקטעת תקופת ההתיישנות ומתחילה להמנות מחדש ממועד הארוע המפסיק, ואלה הם: א. עריכת חקירה על פי חיקוק באותה עבירה; ב. הגשת כתב אישום בשל אותה עבירה; ג. קיום הליך מטעם בית המשפט באותה עבירה. במקרה כזה, המניין מתחיל מחדש, "והוא נמשך עד שתחלוף תקופת ההתיישנות ממועד האירוע המנתק... התקופה שחלפה עד ל"אירוע המנתק"- נמחקת כאילו לא חלפה כלל; והמניין מתחיל מלכתחילה". [יעקב קדמי, על סדר הדין בפלילים חלק שני, (התשס"ג-2003) בעמ' 963-965]. כאשר מוגש כתב אישום, או מתקיים הליך מטעם בית המשפט, יתחיל מניין התקופות מיום הגשת כתב האישום או מיום ההליך האחרון מטעם בית המשפט, הכל לפי המאוחר יותר. [ע"פ(ארצי) 67/09 מדינת ישראל- משרד התמ"ת נ. עוז אשור (13/04/10). במקרה שלפניי, בין מועד ביצוע העבירה הנטענת ביום 27/8/03, לבין מועד החקירה האחרון ביום 2/12/04, חלפו כשנה וארבעה חודשים. כתב האישום נגד הנאשם הוגש ביום 3/4/08 בחלוף כשלוש שנים ושמונה חודשים ממועד החקירה. ההליך המשפטי שהחל עם הגשת כתב האישום נגד הנאשם בתיק תפ(נצ) 1156/08 מדינת ישראל - משרד התמ"ת נ. חלביה מרדכי, מרדכי צחי, דוד ראובן והרצוג אבשלום (4/12/08), אשר התייחס לעבירות נשוא כתב האישום שלפניי, עונה על החריג הנדרש לקטיעת תקופת ההתיישנות ומהווה, לכן, אירוע מנתק. מניין הימים החדש, החל מיום ההליך האחרון מטעם בית המשפט ביום 4/12/08, ומכאן שלא חלפה תקופת ההתיישנות, עת הוגש כתב האישום הנוכחי כנגד הנאשם ביום 21/1/10. הגנה מן הצדק 10. המסגרת הנורמטיבית סעיף 149 לחוק סדר הדין הפלילי, מקנה לנאשם זכות לטעון טענות מקדמיות, כדלקמן: "לאחר תחילת המשפט רשאי הנאשם לטעון טענות מקדמיות ובהן- ... (10) הגשת כתב האישום או ניהול ההליך הפלילי עומדים בסתירה מהותית לעקרונות של צדק והגינות משפטית". 11. דיון והכרעה דוקטרינת ההגנה מן הצדק, מכירה בסמכות בית המשפט לבטל כתב אישום בנסיבות שבהן הגשתו או בירורו אינם מתיישבים עם תכלית קיומו של הליך פלילי ראוי צודק והוגן. בעקרון, עשויה, אפוא, ההגנה לחול בכל מקרה שבו ההליך הפלילי פוגע באופן ממשי בתחושת הצדק וההגינות, כפי שזו נתפסת בעיניו של בית המשפט. סבירות החלטת הרשות תישקל בהתיחס לחומרת העבירה, האם נפלו פגמים בהליכים שננקטו בעניינו של הנאשם ועוצמתם ומידת הפגיעה ביכולתו של הנאשם להתגונן. [ע"פ4855/02 מדינת ישראל נ. ד"ר איתמר בורוביץ (31/03/05)]. הדוקטרינה יוצרת כעין השתק פלילי המכוון למדינה, אשר מטרתו להבטיח עשיית צדק עם הנאשם על ידי ריסון עוצמת הרשות מפני עשיית שימוש בלתי הוגן בסמכויותיה. בשל אופייה המיוחד של טענה זו, נקבע, כי מאחר ומדובר במהלך קיצוני, שבית המשפט נזקק לו אך במקרים חריגים ביותר, יש לנהוג בו במשורה. [תפ(י-ם) 85/09 מדינת ישראל נ. משרד התמ"ת נ. ארבלי אברהם (18/02/10)]. במקרה שלפניי, לא נראית סיבה ראויה לחרוג מהכלל. בנוסף, גם לא מצאתי שטענת בא כח הנאשם לפיה מאחר ובשל חלוף הזמן, "אף לא אחד מהעובדים נמצא בארץ. יש קושי רב בהצגת קו הגנה לאחר תקופה כה ארוכה, ואשר חלק מהמסמכים לא נשמרו... אף הזכרון של כל הנוגעים בדבר, הוא מעומעם לאחר 7 שנים..." (עמ' 1 שורות 19-22 לפרוטוקול) ודבריו של הנאשם, לפיהם הינו "אזרח נורמטיבי. מעולם לא נתבעתי על כלום...אני מעסיק עובדים תאילנדים מאז שיש עובדים תאילנדים בארץ. תמיד שילמתי שכר הוגן לעובדים..."(עמוד 2, שורות 1-3 לפרוטוקול), מצדיקים את ביטול כתב האישום מטעמים של הגנה מן הצדק. מדובר בטענות שתשקלנה, במידת הצורך, במסגרת הכרעת הדין ו/או גזר הדין. 12. לסיכום לנוכח המפורט לעיל ולאחר שקילת שיקולים של הצורך בהוצאת האמת לאור, הרתעה, ומיצוי הדין עם העבריין (ככל שיתברר שאכן יש עבריין) והואיל וטענותיו המקדמיות של הנאשם נדחו, אחת לאחת, הגעתי למסקנה כי אין להורות על ביטול כתב האישום כנגד הנאשם. הנאשם הועמד לדין במסגרת המועדים שקבע המחוקק, בטרם חלוף תקופת ההתיישנות הקבועה בחוק לעבירה, ולכן עליו להתמודד עם האישום המיוחס לו כמצוות המחוקק, ובהתאם לנקבע בפסיקה כי "...אי צדק ואי נוחות בשל חלוף הזמן ושיהוי הם שיקולים שראוי לשקול במסגרת העונש..." [רע"פ(עליון) 3396/99 תאופיק נבסו נ.מדינת ישראל (6/07/99)]. 13. סוף דבר- הבקשה נדחית. משפט פליליהתיישנות