קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא מגורים במבנה לשומר רועה עיזים: .1המערער מטפל בעדר עזים ורועה את עדרו בהרי ירושלים, כאשר הרעייה היא במסגרת פרוייקט למניעת שריפות יער, על ידי כך שהעיזים הרועות ירחיקו את תת-היער העלול לשמש למאכולת אש. לענין זה קיבל המערער רשות ממינהל מקרקעי ישראל (להלן - ממ"י) ומן הקרן הקיימת לישראל (להלן - קק"ל) - לרעות את עדרו בשטח של 2500דונם, לפי חוזה הרשאה לרעייה מיום 21.9.95שנחתם בין המערער לממ"י. .2המערער טוען כי כחלק בלתי נפרד ממטרת הרעייה, אושר למערער ע"י קק"ל, בישיבה מיום 10.12.95, בה נכחו גם נציג ממ"י וראש המועצה המקומית מטה יהודה למקם בשטח הרעייה מבנה לשומר. .3לטענת המערער, חברו כל הרשויות הנ"ל יחדיו ואישרו לו להקים מכלאה (דיר) ומבנה שירות בחלקת הרעייה. .4ביום 10.10.95השלים המערער את הקמת המיכלאה, בסיוע קק"ל, וביום 6.11.95- שיכן בה את העדר. .5ביום 27.10.95הביא המערער שני קראוונים מוכנים לשטח הרעייה, התקין בהם חלונות וחיבר את שני הקראוונים ליחידה אחת, ואף חיבר את מבנה הקראוונים לביוב, לרשת החשמל ולמערכת חשמל, כאשר החיבור הושלם ביום 29.10.95, (להלן המבנה). .6לדברי המערער - הוא התגורר במבנה מיום 27.10.95, שכן נוכחותו נדרשה במשך 24שעות ביממה לצרכי העדר, כאשר מעת לעת באו ילדיו לישון עמו במבנה. (יוזכר כי רק ביום 6.11.95שוכן העדר במיכלאה). .7משפחתו של המערער באה להתגורר עמו בקביעות ביום .4.12.95 .8מפקח הבניה, ניסן גלבוע, ערך ביקור ראשון במבנה ביום 28.11.95, ובאותה עת לא מצא בו רהיטים כלל, אך מצא את המערער בעיצומה של מלאכת צביעת רצפת העץ של המבנה בלכה. לאחר שהמערער אמר למפקח כי הוא ומשפחתו מתגוררים במושב אשתאול - הזהיר המפקח את המערער לבל יאכלס את המבנה. .9המפקח גלבוע ערך ביקור שני במבנה ביום 3.12.95, ובאותו מעמד הדביק על קיר המבנה צו הריסה מינהלי שהוצא באותו יום, (להלן - צו ההריסה הראשון). בביקורו זה - היה המבנה נעול ולא היה בו איש. .10מפאת פגם שהיה בצו ההריסה הראשון, הדביק המפקח גלבוע על המבנה צו הריסה מינהלי נוסף ביום 26.12.95, (להלן - צו ההריסה השני), ובאותו מועד נכח כי המערער ומשפחתו כבר נכנסו לגור במבנה. .11המערער הגיש לבית המשפט קמא בקשה לביטול צו ההריסה המינהלי השני שניתן ביום 26.12.95, אולם בית המשפט דחה את הבקשה ביום 3.9.96- ועל כך הערעור שלפנינו. .12בערעורו טוען המערער כי צו ההריסה השני היה פגום, אינו עומד בדרישות החוק להוצאת צו מינהלי, וכי למשיב לא היתה סמכות להוציאו. .13עוד טוען המערער כי הצו הוצא למעלה מ- 30יום לאחר שהמבנה אוכלס ועל כן הצו בטל, וכי בית המשפט קמא טעה בקבעו כי האכלוס שאיכלס המערער את המבנה ביום 27.10.95- היה למטרות שמירה בלבד. .14המערער טוען כי מטרת האכלוס במבנה לא השתנתה מן הרגע הראשון לאכלוס, שכן המטרה היא שמירה על העדר, כחלק מן הפרוייקט למניעת שריפות יער, ומטרת המבנה ליתן קורת גג למי שמטפל בעדר ושומר עליו. .15עוד טוען המערער בערעורו כי שגה בית המשפט קמא בהתעלמו מכך שהמערער עלה לשטח בעידוד הרשויות, ולא ייחס משקל מתאים לחשיבות הלאומית בפרוייקט הדיר, שכן תוצאת צו ההריסה תהיה כי לא ניתן יהיה למערער להשאר עם העדר, ובכך יבוא כליון על העדר ועל הפרוייקט למניעת שריפות. .16איננו חולקים על חשיבות הפרוייקט למניעת שריפות יער. אולם, אין ספק כי יהיה הפרוייקט חשוב ככל שיהיה - אין בעצם קיומו כדי להתיר ביצוע עבירות על החוק. .17לכאורה, אף הקמת מכלאה לעזים המחוברת לקרקע חיבור של קבע - מחייבת היתר לפי חוק התכנון והבניה, התשכ"ה - .1965(להלן - החוק). .18עם זאת לא יצא צו ההריסה נגד המכלאה, אלא נגד המבנה העשוי זוג קראוונים מחוברים ביניהם, הקשורים למערכות המים, הביוב והחשמל, ומהווה למעשה מבנה המתאים למגורי משפחה, ולא רק מבנה המיועד לשמירה בלבד. .19המערער עצמו טען כי נכנס לבדו למבנה ביום 27.10.95, ורק ביום 4.12.95הצטרפו אליו בני משפחתו למגורים עמו. .20מאחר שצו ההריסה השני ניתן ביום 26.12.95, ממילא טרם חלפו 30יום מיום כניסת המשפחה לגור במבנה, ואף טרם חלפו 60יום מיום סיום הבנייה ועד הגשת התצהיר (סעיף 238א' לחוק). .21בצדק ראה בית המשפט קמא את כניסת המערער לבדו למבנה - כאילו היתה למטרת שמירת העדר בלבד, אולם הצטרפות יתר בני המשפחה הפכה את המבנה, להלכה ולמעשה, למבנה הנועד למגורים לכל דבר וענין. .22לענין זה אין חשיבות למטרה של שמירת העדר, שכן המערער יכול לשמור על עדרו ללא נוכחות בני משפחתו במבנה המיועד לשמירה בלבד. לשם כך, אין הוא נזקק לשני קראוונים מחוברים ביניהם, ומחוברים חיבור של קבע לקרקע. .23גם אם נקבל את טענת המערער כי הוא (או מי מטעמו) חייב להיות בשטח 24 שעות ביממה כדי לשמור על העדר ולטפל בו - אין בכך כדי להתיר לו להקים מבנה של קבע במקום - ללא היתר בנייה כדין, אפילו התירו לו ממ"י וקק"ל, מבחינתם, להקים במקום מבנה לשמירה. הסכמת ממ"י וקק"ל להקמת מבנה כאמור בחלקת המרעה, אינה יכולה לבוא במקום היתר בניה שדרוש על פי חוק התכנון והבניה. .24אם המערער אכן זקוק למבנה של קבע לצורך השמירה - ייכבד ויגיש בקשה להיתר, ולא יקים מבנה שהקמתו טעונה קבלת היתר כדין - ללא היתר. .25אם המערער זקוק למקום שמירה שאינו מבנה של קבע, יכול היה להביא למקום קראוון על גלגלים ולנוע עמו ממקום למקום על פי מקום רעיית העדר מפעם לפעם, מבלי להתחבר לקרקע חיבור של קבע. במקרה שאין מדובר במבנה של קבע אלא בקראוון נייד הנע ממקום למקום ואינו מחובר חיבור של קבע לקרקע - סביר כי המערער לא יזקק להיתר בנייה, ועם זאת הקראוון הנייד יכול לשמש מחסה לשומר העדר. אולם, בענין זה אין אנו קובעים עמדה ועל הרשויות המוסמכות להחליט, אם תוגש בקשה כאמור, לגבי הצורך בהיתר בניה למבנה נייד ולא נייח. .26מכל מקום, צו ההריסה השני - ניתן כדין, ודחיית בקשת המערער מבית המשפט קמא לבטל את הצו - אף היא היתה כדין. .27נוכח כל האמור - אנו דוחים את הערעור. .28פסק הדין ניתן בהעדר הצדדים, ויישלח להם על ידי מזכירות בית המשפט.בעלי חייםרועיםעיזיםמרעהשומריםמבנהענף הבקר