קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא מעיכת כף רגל עם מלגזה: 1. התובע יליד 19.1.1956, נשוי + 3, מפעיל ציוד מכני כבד, תושב קרית ביאליק. ביום 17.6.00 הוא נפגע בתאונת דרכים (שהוכרה כתאונת עבודה), שאירעה בשירות מעבידו בעת שנהג במלגזה. הוא נפגע קשות ברגלו השמאלית, בעיקר מפצעי מעיכה של כף הרגל ונזקק לניתוחים ולטיפולים רפואיים רבים. בסופו של דבר, כקביעת הועדות הרפואיות של המוסד לביטוח לאומי, נותר התובע נכה בשיעור כולל של 37 אחוזים: 30 אחוזים בגלל הפגיעה ברגלו - לפי סעיף 49(5) למבחנים וכן 10 אחוזי נכות לפי סעיף 34(ב) למבחנים. לאחר שימוש בתקנה 15 הועמדה הנכות היציבה של התובע, על ידי הוועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי, על 56 אחוזים. 2. לתובע השכלה חלקית. מאז התאונה אין הוא עובד. התאונה אירעה כאשר היה כבן 44 שנים. שנים רבות עבד התובע במפעל "דשנים", בחמשת החודשים קודם לתאונה עלה שכרו החודשי הממוצע של התובע לסכום של 9,036 ש"ח. בהצמדה להיום, עולה הסכום לכדי 9,808 ש"ח. לכך נוספו הטבות שונות, כך שניתן לבסס את הערכת הפסדיו של התובע על השתכרות של 10,200 ש"ח לחודש. לאחר ניכוי מס ההכנסה, עומד הסכום על 8,100 ש"ח לחודש. התובע נעזר (לפחות במידה מסויימת), בקב, וסובל מכאבים קשים, גם כתוצאה מן הפגיעה העיצבית ברגל. התובע טוען כי אין הוא מסוגל לעבוד כלל עקב פגיעתו בתאונה, אך נראה שבכך יש הגזמה, אף כי ברור שאין הוא יכול לחזור לעבודתו כמפעיל ציוד מיכני. אני מעריך כי פגיעתו, המתבטאת בנכות רפואית בשיעור של 37 אחוזים, הביאה לנכות תיפקודית (היינו, לגריעה בכושר העבודה ובהשתכרות), בשיעור העולה במעט על 50 אחוזים מכושרו. כמו כן, גורמת הנכות לפגיעה בניידותו של התובע ולהיזקקות מסויימת לעזרת צד שלישי, עזרה הניתנת לתובע מאז התאונה ועד היום, וכך צפוי גם בעתיד, על ידי אישתו. הנכות מגבילה את התובע בכך שהיא מונעת ממנו לבצע עבודות תחזוקה ושיפוצים בבית מגורי המשפחה. בגלל התאונה משך התובע ממבטחים את כספי הפנסיה שהצטברו לזכותו בקרן במשך השנים, והסכום (לאחר ניכויי מס) עלה ל - 172,621 ש"ח, לאוקטובר 2003. אף אם יצליח התובע למצוא עבודה, נראה כי לא יוכל להיקלט בעתיד במסלול פנסיוני. 3. ב"כ התובע הסכים כי הפיצויים יפסקו על דרך הפשרה וב"כ הנתבעת ביקש כי פסק הדין יהיה מנומק על יסוד כל החומר שהוגש לבית המשפט, לרבות זה שצורף לסיכומים. לא נשמעו ראיות. 4. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ועיינתי בטענותיהם ובחומר שבפני, נראה לי מתאים להעריך את נזקי התובע כדלקמן: א. נזק בלתי ממוני לפי 37 אחוזי נכות בהתחשב בגיל ובימי האישפוז - הפיצוי בראש נזק זה העולה כדי 60,000 ש"ח, כבר שולם לתובע על ידי הנתבעת. ב. הפסד מלא של ההשתכרות בעבר מיום התאונה (17.6.00) למשך שלוש שנים (לאור התמשכות הסיבוכים הרפואיים והניתוח לו נזקק התובע ביום 10.7.03), לפי סכום של 8,100 ש"ח לחודש (לאחר ניכוי מס ההכסה), סכום של 291,600 ש"ח. ג. הפסד של מחצית מן ההשתכרות ליתרת התקופה עד היום, סכום של 60,750ש"ח. ד. הפסד השתכרות בעתיד מהיום (התובע כעת כבן 48.5 שנים), עד הגיעו לגיל 67 שנים לפי 4,500 ש"ח לחודש משך כ-18.5 שנים, סכום של 766,000 ש"ח. ה. הפסד בגין אבדן הפנסיה לשנים שמאז התאונה ואילך, תוך התחשבות בהפרשות אותן היה התובע מוציא לשםשמירת זכותו לפנסיה, סכום של 120,000 ש"ח. ז. עזרה צד ג' בעבר ובעתיד והנזק בגין העדר יכולת לעשות עבודות בבית, סכום של 180,000 ש"ח. ח. בגין צרכי ניידות מוגברים בעבר ובעתיד, סכום של 100,000 ש"ח. ט. הוצאות רפואיות הנגרמות לתובע בעבר ובעתיד, סכום של 20,000 ש"ח. סה"כ, אני מעריך את נזקיו הממוניים של התובע, לאור הנ"ל, בסכום של 1,538,350 ש"ח. 5. יש לנכות את תגמולי המוסד לביטוח לאומי העולים כדי הסכום של 1,177,000 ש"ח. כמו כן את התשלום התכוף שהתובע קיבל בסכום של 20,000 ש"ח. 6. הנתבעת מחוייבת לשלם לתובע את היתרה, בסך של 341,350 ש"ח. למגיע יש לצרף שכ"ט עו"ד כקבוע בתקנות (13 אחוזים) וכן מע"מ וכן את הוצאות המשפט שנגרמו לתובע. החיוב הוא לעוד 21 יום מהיום. אני פוטר את התובע מן הסנקציה שבס' 6(ג) לתקנות האגרות. ציוד מכני הנדסי (צמ"ה)מלגזהרגליים