נטישת דירה שכורה ללא הודעה מוקדמת

לטענת התובעים, הנתבע הפר את ההסכם הפרה יסודית בכך שנטש את הדירה בלא מתן הודעה מוקדמת כך שלא התאפשר להם להשכיר הדירה לדייר חילופי. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא נטישת דירה שכורה ללא הודעה מוקדמת: זוהי תביעה לתשלום דמי שכירות והוצאות שוטפות שמקורן בהסכם שכירות אשר נחתם בין הצדדים לתביעה זו. רקע עובדתי 1. התובעים הינם הבעלים של דירה בת 4 חדרים בקומה א' בבניין המצוי ברחוב אחד העם 132, ת"א (להלן - "הדירה" או "המושכר"). 2. בתאריך 25.5.01 נחתם הסכם בין התובעים לנתבע לפיו שכר זה האחרון את הדירה לתקופה של 12 חודש החל מיום 15.6.01 וכלה ביום 14.6.02 (להלן - "ההסכם" או "הסכם השכירות"). דמי השכירות נקבעו בהסכם לסכום השווה ל- 1100 דולר ארה"ב לחודש אשר אמורים להשתלם בכל רבעון מראש, בכל ראשון בחודש - להוציא התשלום הראשון שאמור היה להשתלם במעמד חתימת ההסכם. 3. בתאריך 29.06.01 שילם הנתבע את דמי השכירות (13,728 ₪) בגין שלושת החודשים הראשונים היינו עד ליום 15.9.01. התשלום הבא, צריך היה להשתלם - על פי הוראות ההסכם - ביום 01.09.01 לרבעון השני. 4. בתאריך 15.10.01 הודיע הנתבע לתובעים, באמצעות משיבון הטלפון, כי פינה את הדירה ואין בדעתו להמשיך ולהתגורר בה. העתירה 5. בכתב תביעתם עתרו התובעים לחייב הנתבע בתשלום דמי שכירות לתקופה של חודשיים וחצי העולים לסך של 2,750 דולר בש"ח נכון ליום הגשת התביעה ובהוצאות נילוות (מסי עירייה, חשמל, ועד בית וכד') לתקופה זו. לטענת התובעים, הנתבע הפר את ההסכם הפרה יסודית בכך שנטש את הדירה בלא מתן הודעה מוקדמת כך שלא התאפשר להם להשכיר הדירה לדייר חילופי. הואיל - כך לתובעים - והדירה הושכרה לשוכר חילופי אך ביום 01.12.01 הינם זכאים לדמי שכירות ולהוצאות השוטפות עד למועד השכרה הדירה לשוכר החילופי. הליכים קדמיים והסכמה דיונית 6. בהעדר הגנה ועקב אי התייצבות הנתבע לדיון, הוצא מתחת ידי ביהמ"ש, בתאריך 23.04.02 פסק דין המחייב הנתבע בתשלום דמי השכירות והוצאות שוטפות בגין הדירה בסך 13,427 ₪ בצירוף הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל. כן חוייב הנתבע בהוצאות משפט בסך 350 ₪ (להלן - "פסה"ד"). 7. ביום 25.09.03 הגיש הנתבע בקשה לביטול פסק הדין (להלן - "הבקשה") בה טען כי לא קיבל מעולם את כתבי בית דין כמו גם את ההזמנה לדיון ובשל כך לא התייצב לדיון במועד ואף לא הגיש כתב הגנה. לטענת הנתבע, המסמכים נשלחו למקום עבודתו ממנו פוטר ביום 31.09.01 (ראה נספח א' לבקשה) כך שלא ידע על קיומה של התביעה. 8. בדיון שהתקיים ביום 21.12.03, שב הנתבע וטען כי לא קיבל ההזמנה לדיון ובשל כך עומד הוא על ביטולו של פסה"ד אשר ניתן בהעדר. במהלך הדיון, עתר הנתבע להגיש טיעוניו בכתב (מסומן על ידי נ/1) וביהמ"ש נתבקש להכריע בתביעה לגופה על סמך הנטען בנ/1. 9. בהעדר התנגדות מטעם התובעים, הורתי על ביטול פסה"ד והתיק נדחה לעיון ולמתן פס"ד לגופה של התביעה. טענות הנתבע 10. אין חולק על כך כי הנתבע פינה את הדירה במחצית הראשונה של חודש אוקטובר 2001 והודעה על כך נמסרה לתובעים ביום 15.10.01. לטענת הנתבע, עזיבתו את המושכר הייתה תוצאה ממצב בריאותו הקשה כך שלא יכול היה לשאת בתשלומי השכירות הגובהים. לדבריו התובעים היו מודעים למצבו הבריאותי. עוד טען הנתבע במסמך נ/1 כי התובעים הפרו את ההסכם עקב כך שמפתחות הדירה נמסרו לו אך בתחילת חודש יולי 2001, חרף העובדה כי אלה אמורים היו להמסר לו כבר ביום 15.6.01. לנוכח ההפרה האמורה טוען הנתבע כי ההסכם "אינו תקף" כך שהתובעים אינם זכאים לתבוע על פיו. עוד טען הנתבע כי שילם את מלוא ההוצאות השוטפות בגין התקופה בה החזיק בדירה כך שאין לחייבו בגינן דבר. ניתוח ומסקנות 11. אחר שבחנתי, בחון היטב, את טענות הצדדים העולות מכתב התביעה ומהמסמך נ/1 - כמו גם מבקשת הנתבע לביטול פסה"ד ומתגובת התובעים לבקשה זו -להלן מסקנותי. הזכות לדמי שכירות והוצאות 12. סעיף 10 (ה) להסכם קובע לאמור: "השוכר אינו רשאי לבטל תוקפו של חוזה זה לפני תום תקופת השכירות מבלי לקבל את הסכמת המשכיר לכך מראש ובכתב. במידה והשוכר יעזוב את הנכס לפני תום תקופת השכירות לא ישחרר אותו הדבר מלשלם למשכיר את כל המגיע ממנו לפני החוזה עד לתום תקופת השכירות, לרבות כל התשלומים שהשוכר חייב בהם על פי הוראות חוזה זה". (ההדגשה שלי - ח.ט.). הנה כי כן, ההסכם קובע ברורות כי הנתבע אינו ולא היה רשאי לפנות הדירה בלא קבלת הסכמתם של התובעים מראש ובכתב - ומכל מקום אין באי השימוש בפועל כדי לפטור הנתבע מתשלום דמי השכירות לכל תקופת השכירות כולל התשלומים הנילווים. משלא השכיל הנתבע להוכיח - ולמעשה אף לא טען כזאת - כי התובעים הסכימו בכתב לביטולו של ההסכם ו/או לפינויו המוקדם של המושכר, זכאים התובעים למלוא דמי השכירות לכל תקופת ההסכם. הואיל והתובעים השכירו הדירה לשוכר חילופי בתאריך 01.12.01 - זכאים הם לדמי שכירות על פי ההסכם לתקופה שמיום 15.09.01 ועד ליום 01.12.01 כולל ההוצאות השוטפות בגין המושכר. 13. הגם שליבי עם התובע באשר למצבו הבריאותי אשר הייתה - כנטען - הסיבה לעזיבתו את המושכר, אין בכך כדי לאיין את זכויותיהם של התובעים על פי הסכם השכירות. בהקשר זה יש לציין כי מצבו הבריאותי של הנתבע היה בכי רע עוד בטרם חתם על הסכם השכירות (ראה: סעיף 4 לנ/1). בנסיבות אלה נבצר ממני הבן הכיצד זה חתם הנתבע על ההסכם תוך התחייבות לתשלום סך של 1,100 דולר לחודש - כאשר הכנסתו החודשית נסמכת - לטענתו - על קצבת הביטוח הלאומי? תמהני! אם אומנם לא יכול היה הנתבע לשאת בתשלומי שכה"ד ועל כן נאלץ לעזוב המושכר לפני תום תקופת השכירות, מה ראה לשכור הדירה לכתחילה?! כך או כך, משעומדים התובעים על זכותם על פי ההסכם לתשלום דמי השכירות לתקופה האמורה - אין בטענות המבקש כדי לשלול זכותם זו. תוקפו של ההסכם 14. לא קיבלתי כלל ועיקר את טענת הנתבע כי אין להסכם תוקף משפטי מחייב עקב כך שהוא הופר ע"י התובעים. כזכור, טען הנתבע כי עקב מסירת החזקה במושכר באיחור של למעלה מ- 16 יום הופר ההסכם ע"י התובעים כך שאין לו תוקף משפטי מחייב. לא מצאתי ממש בטענה זו. ראשית דבר, אם אומנם סבר הנתבע כי אי מסירת מפתחות הדירה במועד מהווה הפרה יסודית המאיינת את ההסכם, נבצר ממני הבן מה ראה הנתבע לשכור הדירה כלל ועיקר?! עובדה היא כי בתאריך 29.06.01 שילם הנתבע דמי השכירות לרבעון הראשון (ראה: נספח 4 לבקשה) חרף האיחור במסירת הדירה מזה הנקוב בהסכם (15.6.01). יתר על כן, הנתבע המשיך להתגורר בדירה - חרף ההפרה כביכול - משך 4 חודשים בלא שטען טענה כלשהי בדבר אי מסירת מפתחות הדירה ביום 15.6.01. עובדה זו מלמדת כמאה עדים כי הנתבע לא ראה בכך הפרה ואם היתה כזו הרי שויתר על טענה כלשהי בגינה. שנית, אין להעלות על הדעת כי מחד יתגורר הנתבע בדירה תקופה של 4 חודשים ומאידך יטען כי אין להסכם תוקף. אם אומנם אין להסכם תוקף מחייב עקב הפרתו - בתחילתו - מה זכות היה לו לנתבע להחזיק בדירה בתקופה האמורה? כללו של דבר, משלא ביטל הנתבע את ההסכם מיד עם הפרתו - אם אומנם הייתה כזו - ההסכם שריר וקיים ומחייב את הצדדים. תשלום הוצאות נילוות 15. טענה נוספת ואחרונה שבפי הנתבע היא כי על פי הקבלות שצורפו לבקשתו עולה כי כל התשלומים עבור ארנונה מים חשמל גז וועד הבית שולמו. עיון במסמכים האמורים מלמד כי אלה מתייחסים אך לתקופה של עד חודש אוגוסט 2001. מאידך, מהמסמכים אשר צורפו לכתב התביעה עולה כי אכן קיימים חובות בגין ההוצאות השוטפות לתקופה של עד יום 01.12.01 - היום בו הושכרה הדירה לשוכר חילופי. סוף דבר 16. הפועל היוצא מהאמור והמקובץ לעיל הוא כי דין התביעה להתקבל כך שהתובעים זכאים לדמי שכירות לתקופה שמיום 15.09.01 ועד ליום 01.12.01 העולים לסך של 11,715 ₪ (סכום השווה ל- 2,750 דולר), וכן לההוצאות השוטפות בגין הדירה בסך 1,959 ש"ח. 17. אני מחייב, איפוא, את הנתבע לשלם לתובעים סך של 13,674 ש"ח כשסכום זה נושא הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה 28.11.01 ועד התשלום המלא בפועל. כמו כן הנני מחייב הנתבע בהוצאות משפט (כולל הוצאות הבקשה) בסך כולל של 450 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום בפועל. זכות לבקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 יום מקבלת פסה"ד. הודעה מוקדמתמקרקעיןשכירות