סעיף 25(א) לחוק הגנת השכר, התשי"ח-1958 קובע, כי אין לנכות משכר עבודה אלא סכומים שניכויים הותר במפורש. הסעיפים הרלוונטיים לענייננו הינם, סעיף 25(א)(6) לחוק הגנת השכר שקובע כי ניתן לנכות משכר עבודה חוב עפ"י התחייבות בכתב, בתנאי שלא ינוכה יותר מרבע משכר העבודה, וסעיף 25(ב) לחוק הגנת השכר הקובע כי, בסיום יחסי העבודה, ניתן לנכות משכרו האחרון של העובד כל יתרת חוב שהעובד חייב לו. בדב"ע נד/ 3-101 עמנואל נ' שופרסל בע"מ ואח' פד"ע כ"ח 241, נפסק כי כוונת המילים "יתרת חוב" בסעיף 25(ב) לחוק היא: "לסכום קצוב ומוכח, או בלתי שנוי במחלוקת, שהרי לא יעלה על הדעת כי יאפשר המחוקק למעביד לעשות דין לעצמו, להחליט מה חייב לו העובד, כמה חייב, ומדוע חייב, ולנכות כל סכום משכרו כישר בעיניו. אלא על מעביד הסבור כי נותרו 'יתרות חוב' שחב לו העובד, להתכבד ולהגיש תביעה נגדית, או בהתקיים נסיבות לקיזוז לטעון לקיזוז בכתב הגנתו - ולהוכיח טענתו". ניכויים ממשכורת