התובע טוען, כי נוכו משכרו ללא הסכמתו ובניגוד לחוק הגנת השכר סכומים בגין נזקים שנגרמו לרכב שהועמד לרשותו ע"י המעביד. התובע מוסיף וטוען כי בטרם החל לעבוד אצל המעביד נדרש לחתום על מספר מסמכים שונים, וביניהם, כתב ה"התחייבות לתשלום בגין נזקי רכב", עליהם חתם מבלי לקרוא אותם קודם לכן. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ניכוי שכר לעובד עקב תאונת דרכים / הורדת שכר לעובד עקב נזק לרכב: זו תביעה לתשלום פדיון חופשה שנתית וניכויים שלא כדין מהשכר. להלן עובדות המקרה: 1. הנתבעת הינה מעבדה מאושרת העוסקת בביצוע בדיקות התאמה לתקן בתחומים שונים לרבות בתחום הבנייה והסלילה. 2. התובע עבד אצל הנתבעת כבודק איכות בנייה החל מתאריך 2.4.06 ועד תאריך 18.9.08, מועד פיטוריו. 3. במהלך עבודתו אצל הנתבעת קיבל התובע רכב לצורך ביצוע העבודה. 4. עם קבלת הרכב, במועד תחילת עבודתו, חתם התובע על כתב "התחייבות לתשלום בגין נזקי רכב" הקובע כדלקמן: "אני הח"מ מתחייב כלפי חברת איזוטופ בע"מ לשלם לאיזוטופ בגין כל נזק שיגרם לרכב החברה שברשותי...וזאת במידה ואמצא בין ע"י החברה המבטחת ו/או ע"י קצב"ת איזוטופ כי בשל רשלנותי ו/או בשל חוסר זהירות מצידי נגרם נזק לרכב. כמו כן, הנני מתחייב בזאת לשלם לאיזוטופ בגין כל נזק שיגרם לרכב עקב שימוש רשלני ו/או שימוש בלתי סביר ברכב... הנני מתחייב לשלם לאיזוטופ בגין נזקים שנגרמים לרכב, כאמור לעיל, וזאת עפ"י החלטת קצב"ת איזוטופ ו/או כל גורם אחר שמינתה החברה... בהתאם לגובה הנזק שייקבע ע"י הגורמים הנ"ל. איזוטופ תהא רשאית, עפ"י שיקול דעתה הבלעדי...לתבוע את חברת הביטוח... מתחייב הח"מ לפצות את איזוטופ במלוא שווי דמי ההשתתפות העצמית שתחוייב איזוטופ לשלם לחברת הביטוח... כמו כן, הנני מורה בזאת לאיזוטופ בהוראה בלתי חוזרת לנכות/לקזז משכרי כל סכום שאהיה מחוייב לשלם עפ"י התחייבות זו." 5. בחודש 5/07 במהלך עבודתו היה מעורב התובע בתאונת דרכים, אשר בעקבותיה נגרם נזק לכנף קדמי ימני של הרכב ולציריה. לאור האמור נוכה משכרו של התובע סך של 1,263 ₪ בגין הנזק שנגרם לרכב, ב- 3 תשלומים בסך של 421 ₪ כל אחד, החל מחודש 6/07. 6. בחודש 7/08 תוך כדי נהיגת התובע במהלך העבודה, התחמם המנוע של הרכב, התובע התקשר לאחראי, אשר הזמין גרר לרכב. עקב כך, הוחלף מנוע, ובשכר חודש 8/08 נוכה משכרו של התובע דמי ההשתתפות העצמית בהתאם לפוליסת הביטוח בסך של 2,176 ₪. טענות התובע: 7. מהשוואת דוחות הנוכחות ותלושי שכרו של התובע עולה כי התובע זכאי לתשלום פדיון חופשה שנתית בגין 7.96 ימי חופשה. 8. התובע לא היה מעורב בתיקונים שבוצעו ברכב והחיוב נעשה ללא הסכמתו. 9. התובע לא ידע על טופס ההתחייבות המקנה לנתבעת את הזכות לקזז עבור הנזקים לרכב, מאחר וחתם עליו מבלי לקרוא אותו קודם לכן משנדרש לכך ע"י הנתבעת בטרם תחילת עבודתו אצלה. 10. אכיפת ההתחייבות הינה בלתי צודקת ועל כן יש להכריז עליה כמבוטלת. 11. ההתחייבות אינה עונה על דרישות סעיף 25 לחוק הגנת השכר, התשי"ח - 1958, מאחר ולא נקוב סכום מסוים. 12. גובה הניכויים עולה על 25% מגובה הכנסת התובע, ועל כן הניכוי נעשה בניגוד לסעיף 25(א)(6) לחוק הגנת השכר. טענות הנתבעת: 13. החוק אינו מבחין לעניין ניצול ימי חופשה, בין יום שישי, ערבי חג או כל יום עבודה אחר, ועל כן אין בסיס לטענת התובע כי ניצול יום חופשה ביום שישי או בערב חג יש לרשום כניצול של "חצי יום". 14. בחודש יוני 2006 החסיר התובע 0.6 שעות עבודה, ועל כן בחודש 7/06 נוכו מימי החופשה 0.6. 15. בשכר חודש 8/08 שולם לתובע פדיון חופשה שנתית בגין 2.96 ימי חופשה. 16. כתב ההתחייבות מדבר ברורות בעד עצמו, ואין ספק כי שעה שחתם עליו התובע הוא הבין היטב על מה הוא חותם. 17. ההתחייבות הינה מאוזנת. העובד נדרש לשלם רק על נזק שנגרם באשמתו, ורק לאחר שאשמתו נקבעת ע"י גורם מקצועי בתחום הרכב - קצב"ת (קצין בטיחות) הנתבעת. 18. התאונה בה היה מעורב התובע נגרמה מאחר והתובע לא שמר מרחק מספיק מהרכב לפניו. אשמתו בתאונה ברורה, ועל כן נוכה משכרו גובה הנזק שנגרם לרכב. 19. הניכוי בוצע ב- 3 תשלומים על מנת שלא יעלה על רבע משכרו של התובע. 20. ההחלטה על הניכוי השני הייתה של קצב"ת הנתבעת, אשר טען כי הנזק שנגרם לרכב מעיד על כך שהתובע נסע פרק זמן ארוך ללא מים, תוך התעלמות מנורית האזהרה המעידה על התחממות יתר של המנוע. 21. הניכוי השני בוצע משכרו האחרון של התובע, בהתאם לסעיף 25(ב) לחוק הגנת השכר. לאור האמור לעיל אנו קובעים כדלקמן: 22. פדיון חופשה שנתית - צודקת הנתבעת בטענתה כי אין בחוק חופשה שנתית, התשי"א - 1951, כל אבחנה בכל הנוגע לניצול ימי חופשה, בין ימי שישי, ערבי חג וכל יום עבודה אחר. היינו, אין בסיס משפטי וחוקי לטענת התובע כי משיצא לחופשה בימי שישי ו/או ערבי חג היה על הנתבעת לנכות מימי חופשתו הצבורים רק 0.5 יום חופש. התובע בחר מרצונו החופשי לנצל חלק ניכר מימי חופשתו בימי שישי וערבי חג, ולאור האמור לעיל, הנתבעת ניכתה כדין ימי חופשה מלאים בגין אותם ימים. 23. מעיון בדו"חות הנוכחות של התובע עולה כי בחודש 6/06 החסיר התובע 0.15 שעות עבודה בתאריך 1.6.06 ו- 0.45 שעות עבודה בתאריך 14.6.06, אשר לא נוכו מימי החופשה הצבורים של התובע בחודש 6/06 אלא בחודש 7/06. 24. כמו כן, בשכר חודש 8/08, במסגרת גמר חשבון שנערך לתובע עם סיום עבודתו אצל הנתבעת, שולם לו פדיון חופשה שנתית בגין 2.96 ימי חופשה. 25. אשר על כן, אנו קובעים כי בהתבסס על דו"חות הנוכחות ותלושי שכרו של התובע, אין הוא זכאי לכל תשלום נוסף בגין פדיון חופשה שנתית. לפיכך, דין רכיב תביעה זה - להידחות בזאת. 26. ניכויים מהשכר - סעיף 25(א) לחוק הגנת השכר, התשי"ח-1958 (להלן - חוק הגנת השכר) קובע, כי אין לנכות משכר עבודה אלא סכומים שניכויים הותר במפורש. הסעיפים הרלוונטיים לענייננו הינם, סעיף 25(א)(6) לחוק הגנת השכר שקובע כי ניתן לנכות משכר עבודה חוב עפ"י התחייבות בכתב, בתנאי שלא ינוכה יותר מרבע משכר העבודה, וסעיף 25(ב) לחוק הגנת השכר הקובע כי, בסיום יחסי העבודה, ניתן לנכות משכרו האחרון של העובד כל יתרת חוב שהעובד חייב לו. בדב"ע נד/ 3-101 עמנואל נ' שופרסל בע"מ ואח' פד"ע כ"ח 241, נפסק כי כוונת המילים "יתרת חוב" בסעיף 25(ב) לחוק היא: "לסכום קצוב ומוכח, או בלתי שנוי במחלוקת, שהרי לא יעלה על הדעת כי יאפשר המחוקק למעביד לעשות דין לעצמו, להחליט מה חייב לו העובד, כמה חייב, ומדוע חייב, ולנכות כל סכום משכרו כישר בעיניו. אלא על מעביד הסבור כי נותרו 'יתרות חוב' שחב לו העובד, להתכבד ולהגיש תביעה נגדית, או בהתקיים נסיבות לקיזוז לטעון לקיזוז בכתב הגנתו - ולהוכיח טענתו". 27. התובע טוען, כי נוכו משכרו ללא הסכמתו ובניגוד לחוק הגנת השכר סכומים בגין נזקים שנגרמו לרכב שהועמד לרשותו ע"י הנתבע. התובע מוסיף וטוען כי בטרם החל לעבוד אצל הנתבעת נדרש לחתום על מספר מסמכים שונים, וביניהם, כתב ה"התחייבות לתשלום בגין נזקי רכב", עליהם חתם מבלי לקרוא אותם קודם לכן. 28. טענת התובע כאמור, כי חתם על ההתחייבות מבלי לקרוא קודם לכן על מה הוא חותם, אין בה בכדי להוריד או להעלות מהסכמתו בכתב של התובע, כמפורט בהתחייבות עליה חתם, לנכות משכרו את הנזקים שייגרמו לרכב שהועמד לרשותו, באם אותם נזקים נגרמו באשמתו ו/או עקב שימוש רשלני ברכב. אם אכן, כטענת התובע, הוא לא טרח לקרוא את המסמכים עליהם נדרש לחתום בטרם החל לעבוד אצל הנתבעת, הרי שאין לו אלא להלין על עצמו. 29. בניגוד לטענת התובע, ההתחייבות אינה מקנה לנתבעת את האפשרות לנכות משכרו של התובע כל סכום, עפ"י שיקול דעתה, בכל נזק שייגרם לרכב. בהתחייבות מצוין באופן מפורש כי, העובד יידרש לשלם בגין נזקים שייגרמו לרכב שהועמד לרשותו, רק במידה ויימצא ע"י החברה המבטחת ו/או ע"י קצין בטיחות לתעבורה בנתבעת כי הנזקים נגרמו כתוצאה מרשלנותו ו/או חוסר זהירותו של העובד. 30. בחודש 5/07 במהלך עבודתו היה מעורב התובע בתאונת דרכים. התובע העיד כי - "נסעתי ברכב אוטו לפני בלם, ואני סטיתי לצד ונתקעתי בחומה." (ראה פרוטוקול דיון מיום 14.6.10 עמ' 10). מעדותו של התובע עצמו עולה כי התאונה נגרמה מאחר והתובע לא שמר על מרחק מספיק מהרכב לפניו, ועל כן, נאלץ לסטות עם הרכב לצד ובכך גרם נזק הן לכנף הקדמי ימני של הרכב והן לציריה. לאור אחריותו של התובע בתאונה הנ"ל לנזקים שנגרמו לרכב עקב רשלנותו ו/או חוסר זהירותו, ובהתחשב בהתחייבות עליה חתם כאמור, הרי שניכוי גובה הנזק משכרו של התובע ב- 3 תשלומים בסך של 421 ₪ כל אחד, נעשה כדין, ולפי סעיף 25(א)(6) לחוק הגנת השכר. 31. בכל הנודע לניכוי השני משכרו של התובע בחודש 8/08 בסך של 2,176 ₪ - קצין בטיחות תעבורה בנתבעת, מר דוד גליקו, הצהיר והעיד כי משראה שחלקים שונים המותקנים בסמיכות למנוע, כגון - פלנשים מים מפלסטיק יונית שמן, התעוותו כתוצאה מהתחממות המנוע, הסיק שהרכב נסע פרק זמן ארוך ללא מים ברדיאטור כשהנהג מתעלם מנורית האזהרה המתרה על התחממות יתר, וסימנים נוספים, לרבות, עשן וריח. (ראה פרוטוקול דיון מיום 14.6.10 עמ' 16-17 , 21). עדותו של מר גליקו הותירה עלינו רושם אמין. 32. אשר על כן, בהתחשב בכך שמדובר בנזק שנגרם לרכב כתוצאה מהתנהגותו ורשלנותו של התובע, הרי שהנתבעת הייתה זכאית, בהתאם להתחייבות, לנכות משכרו האחרון של התובע את דמי ההשתתפות העצמית - סכום קצוב ומוכח, כמפורט בפוליסת הביטוח. וזאת לפי סעיף 25(ב) לחוק הגנת השכר. 33. עם זאת, מפוליסת הביטוח עולה כי לו הייתה הנתבעת מתקנת את הרכב באחד ממוסכי ההסדר עם החברה המבטחת, היה מופחת סכום ההשתתפות העצמית בסך של 1,000 ₪. התובע אינו צריך לשאת בעלות נוספת של דמי ההשתתפות העצמית, אשר אין בינה לבין הנזק שנגרם לרכב דבר וחצי דבר, ואשר מקורה בהחלטת הנתבעת לתקן את הרכב במוסך אחר, שאינו נמנה על מוסכי ההסדר עם החברה המבטחת. 34. אשר על כן, אנו קובעים כי על הנתבעת לשלם לתובע סך של 1,000 ₪, אשר נוכו שלא כדין משכרו בחודש 8/08, בצרוף הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום 1.9.08 ועד מועד התשלום בפועל. על הנתבעת לשלם לתובע את הסך הנ"ל תוך 30 יום מהיום. 35. לאור נסיבות המקרה דנן, כל צד ישא בהוצאותיו. תאונת דרכיםניכויים ממשכורת