קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ניכוי תשלום יתר מביטוח לאומי: השופט י' פליטמן לפנינו ערעור על פסק-דינו של בית-הדין האזורי בבאר-שבע (ב"ל 441/66; השופט הראשי מ' כליף), ולפיו נקבע כי בדין נוכתה גימלת-היתר שקיבל המערער בגין פגיעתו בעבודה מיום 29.1.1981 מקיצבת הנכות בעבודה שהגיעה לו עקב פגיעה בעבודה מיום 20.10.1981. פסק-הדין ניתן לאחר הדיון שקוים, ובו טען המערער, שלא היה מיוצג, את טענותיו לפרוטוקול והמוסד השיב על אותם טיעונים בסיכומים בכתב שהגיש לבית-הדין, ואליהם צירף בין השאר תעודת עובד ציבור לגבי סכום חובו של המערער למוסד. את דחיית תביעת המערער השתית בית-הדין האזורי בפסק-דינו על סעיף 315 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה1995- (להלן - החוק), שלפיו אם שילם המוסד בטעות או שלא כדין גימלת כסף או תשלום אחר לפי חוק זה או לפי כל דין אחר - רשאי הוא לנכות את הסכומים ששילם, כאמור, מכל תשלום שיגיע ממנו, בין בבת אחת ובין בשיעורים כפי שייראה למוסד, בהתחשב במצבו של מקבל התשלום ובנסיבות העניין. 3. עיקר טיעונו של המערער היה: (א) פסק-הדין ניתן בלי שהתאפשר למערער לחקור את נותן תעודת עובד הציבור בכל הנוגע לחובו למוסד בגין גימלת-היתר שקיבל כביכול. (ב) בנסיבות המקרה הקיזוז הרטרואקטיבי של גימלת-היתר מקיצבת הנכות היה שלא כדין, באשר בעת תשלום גימלת-היתר היא שולמה כדין ושלא בטעות. 4. עיקר טיעונו של המשיב היה: אמנם בעת תשלומה ניתנה גימלת-היתר למערער כדין, אולם משנקבע מאוחר יותר כי לא הגיעה לו הגימלה ששולמה, היה המוסד רשאי לקזז את חוב הגימלה מקיצבת הנכות. 5. בדיון בערעור המליץ בית-הדין בפני המוסד לשקול בשנית את עמדתו נוכח האמור בסעיף 315 לחוק, אלא שביום 10.7.2000 התקבלה הודעתו שלפיה אין מקום לשינוי העמדה. 6. לדעתנו ראוי בנסיבות המקרה לעמוד קצרות על הנקודות האלה: (א) תשלום גימלת-יתר שניתן על סמך החלטה שאינה חלוטה ושנהפכה בהליכי הערר והערעור - אף אם בעת תשלומו הוא שולם כדין, יש לראותו כתשלום ששולם שלא כדין, לאחר שנקבע בהחלטה חלוטה כי לא היה מקום לתשלומו מלכתחילה. (ב) בנסיבות המקרה לא היה למערער יומו בבית-הדין, משלא התאפשר לו לחקור את נותן תעודת עובד הציבור לגבי חובו למוסד. לפיכך מן הראוי להחזיר עניינו לבית-הדין האזורי בעניין זה. (ג) סעיף 315 לחוק, המאפשר ניכוי גימלת-יתר מתשלומים המגיעים למקבל תשלום מאת המוסד, בין בבת אחת ובין לשיעורין בהתחשב במצבו של מקבל התשלום ובנסיבות העניין - מחייב הפעלת שיקול-דעת על-ידי המוסד. שיקול-דעת זה כפוף לביקורתו השיפוטית של בית-הדין. במקרה שלפנינו לא הובהרו כלליו של אותו שיקול-דעת והאופן שבו הוא יושם בנסיבות המקרה. לפיכך אף בגין זאת אין מנוס בלתי אם להחזיר עניינו של המערער לבית-הדין האזורי. 7. סיכומו של דבר (א) דין הערעור להתקבל. לאור האמור לעיל, על בית-הדין האזורי לדון הן בעניין שיעור חובו של המערער למוסד והן בעניין שיקול-דעתו של המשיב בניכוי גימלת-היתר מקיצבת הנכות ששולמה למערער. (ב) תוך 30 יום מהיום ישלם המוסד למערער הוצאות משפט ושכר טרחת עורך-דין בסך כולל של 4,000 ש"ח בתוספת מע"מ. ביטוח לאומי