המומחה קבע כי לתובעת נותרה נכות צמיתה בשיעור של 10%. עוד הסכים המומחה כי בעקבות התאונה נאלצה התובעת לעבור ניתוח לקיבוע חוליות בעמוד השידרה. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ניתוח לקיבוע חוליות לאחר תאונת דרכים: 1. לפניי תביעה מכוח חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים תשל"ה - 1975, לפיצוי בגין נזקי גוף, שנגרמו לתובעת, ילידת 1977, בתאונת דרכים מיום 24.1.03 הנתבעות, מבטחות הרכב בו נסעה התובעת (להלן: "הנתבעת"), אינן כופרת בחבותן. משכך, אין אלא לדון בנזקי התובעת. 2. על מנת לקבוע את נכותה הרפואית של התובעת מונה כמומחה בית המשפט בתחום האורטופדיה ד"ר לוינקופף (להלן: "המומחה"). המומחה בדק את התובעת וקיבל לעיונו מסמכים רפואיים בדבר מצבה הרפואי של התובעת. בסופו של יום קבע המומחה כי לתובעת נותרה נכות צמיתה בשיעור של 10%. עוד הסכים המומחה כי בעקבות התאונה נאלצה התובעת לעבור ניתוח לקיבוע חוליות בעמוד השידרה (להלן: "הניתוח"). לשלושת החודשים הראשונים שלאחר הניתוח קבע המומחה כי לתובעת 100% נכות ו 50% נכות לשלושה חודשים נוספים. יודגש כי לפני המומחה עמדו תעודות רפואיות בדבר כאבי גב מהם סבלה התובעת עובר לתאונה. אולם, המומחה קבע שאין עדות לתחלואה כרונית משמעותית. כלומר, המדובר באירועים בודדים שהינם טבעיים ומקובלים אצל כלל האוכלוסיה. יחד עם זאת טוענת התובעת כי עולה מתשובות ההבהרה של המומחה כי יתכן ובעתיד היא תזדקק לניתוח נוסף ואזי נכותה תהא בשיעור של 15%. 3. לטענת התובעת, גם כיום, בחלוף הזמן מהניתוח, היא סובלת מכאבים בגב התחתון המקרינים לרגל ימין והיא מוגבלת בתנועותיה. עוד טוענת התובעת, כי תנועת הכיפוף של עמודה השדרה אינה מלאה, אין היא יכולה להרים משקל ואינה יכולה לרוץ או לעמוד לאורך זמן. כך גם הצהירה התובעת כי אינה מסוגלת לשבת זמן ממושך ומדי פעם היא נאלצת לקום. כעולה מתצהיר התובעת ומעדותה בחקירתה הנגדית, לאחר סיום תפקידה בשירות לאומי היא החלה עובדת באינטל כטכנאית ייצור בחדר הנקי (להלן: "חדר נקי"). אין מחלוקת אמיתית כי החדר הנקי הוא אולם הייצור של מעבדי המחשבים ולשם העבודה שם יש ללבוש חליפה כבדה. עוד הצהירה התובעת כי העבודה בחדר הנקי מחייבת עמידה ממושכת והרמת משאות. את כל אלה התקשתה התובעת לבצע לאחר הניתוח ומשכך, אינטל, כמעביד מסודר, הפנה אותה לרופא תעסוקתי אשר קבע כי אינה יכולה עוד לעבוד בחדר הנקי אלא בעבודה פקידותית. לטענת התובעת, המעבר מהעבודה בחדר הנקי לעבודה הפקידותית פגע בהשתכרותה שכן בחדר הנקי העבודה הינה עבודת משמרות הדורשת שעות נוספות בגינן התשלום הינו גבוה. מאידך, העבודה הפקידותית אינה כוללת שעות נוספות ועבודה במשמרות ומכאן הפגיעה בשכרה. במקביל ועוד לפני התאונה למדה התובעת לימודי תעשיה וניהול. כיום עובדת התובעת באינטל במסגרת הכשרתה הנוספת, באמצעות קבלן חיצוני. אולם, לטענת התובעת, נכותה אינה מאפשרת לה לבצע שעות נוספות ולעבוד בחדר הנקי כך ששכרה נפגע גם כיום והפגיעה הינה לעתיד עד יציאתה לגימלאות. כך גם טוענת התובעת כי בגין בתקופה שלאחר הניתוח היא נזקקה לעזרת צד ג' מוגברת מהוריה וכן מקרובת משפחה אשר באה לביתה אחת לשבוע למספר שעות על מנת לבצע עבודות ניקיון קשות, אותן לא יכולה היתה לבצע במומה. אין חולק, כי בתקופה שבין התאונה והניתוח אין לתובעת הפסדי שכר שכן היא קיבלה את מלוא שכרה מאינטל. כך אין מחלוקת כי התובעת נסעה לארה"ב לתקופה ארוכה ואין היא תובעת הפסדי שכר בגין תקופה זו. 4. לשיטת הנתבעת, התובעת אך השביחה את שכרה לאחר התאונה ולראיה היא מפנה לטופסי 106 מהתקופה שלפני התאונה ולאחריה. כלומר, לטענתה, אין מקום לפסוק פיצוי בגין הפסדי שכר לעבר ולעתיד ולכל היותר יש לפסוק פיצוי בגין ראש נזק סכום גלובלי נמוך. לטענת הנתבעת החשש להחמרה במצב התובעת הינו תאורטי בלבד ולפיכך, אין היא זכאית לפיצוי. עוד טוענת הנתבעת, כי העזרה שקיבלה התובעת מבני משפחתה לאחר הניתוח אינה עולה על עזרה רגילה שבני משפחה נוהגים להושיט. משכך, גם כאן ראוי לפסוק סכום סימלי ותו לא. 5. באשר לנכותה הרפואית, זו הועמדה בשיעור של 10% בתחום האורטופדיה בגין המגבלות בעמוד השידרה. המומחה אינו עונה באופן ודאי כי התובעת תזדקק בעתיד לניתוח נוסף בעמוד השידרה, אלא משמש במונח "ייתכן". כלומר, ספק אם קיימת ודאות משפטית בשיעור של 51% לניתוח נוסף בעתיד. 6. עיון טופסי 106 שהוגשו בהסכמה מלמד כי לאחר הניתוח שכרה של התובעת עלה ולעיתים באופן משמעותי. זאת למרות טענת התובעת שעקב מומה נאלצה לעבוד בעבודה פקידותית שאינה מאפשרת ביצוע שעות נוספות. לטענת התובעת, ההעלאה בשכרה נובעת מבונוסים והטבות שחולקו לכלל עובדי המפעל עקב ביצועים טובים. היא הוסיפה וטענה כי לו הייתה ממשיכה לעבוד בחדר הנקי, שכרה היה עולה פי כמה מונים, שכן היתה משתכרת בגין שעות נוספות ובנוסף היתה מקבלת את הבונוסים. לחיזוק טענתה, מפנה התובעת לתצהיר הגב' פיין המשמשת כיועצת שכר והטבות באינטל. התצהיר הוגש בהסכמה ללא חקירת המצהירה. הגב' פיין מצהירה כי עובדי משמרות בחדר הנקי אכן מקבלים תוספת שכר בגין שעות נוספות וכי החל משנת 2004 ועד לשנת 2010 עלה שכר העובדים בחדר הנקי. דא עקא, אין כלל השוואה בין בסיס השכר של עובד בחדר הנקי, כדוגמת התובעת לבין בסיס השכר של עובד בעבודה אחרת כפי שעבדה התובעת לאחר הניתוח. אין גם כל הסבר בתצהיר הגב' פיין מטעם אינטל כי שכרה של התובעת עלה לאחר הניתוח עקב תשלום בונוסים ואם היתה עבודת בחדר הנקי שכרה היה עולה על זה שהשתכרה בפועל. המסקנה הינה כי התובעת לא הצליחה להרים את נטל ההוכחה המוטל עליה להוכיח כי שכרה נפגע עקב שיבוצה בתפקיד אחר באינטל לאחר הניתוח. כאמור, עיון בתלושי השכר מלמד על עלייה בשכר. 7. טענה נוספת שיש בפי התובעת כי נוכח לימודיה האקדמאיים אותם סיימה בהצלחה ומאחר ובעת התאונה היתה צעירה יש לצפות כי כי תתקדם ותשפר את שכרה. לשיטתה, עקב מומה נפגע כושר השתכרותה ונפגעה יכולת התקדמותה באינטל או אצל כל מעביד אחר. היא הוסיפה וטענה כי מהנדס תעשיה ויצור נדרש לעבודה פיזית ומשאינה מסוגלת לבצעה נפגע כושר השתכרותה. בענייננו, לא הובאו ראיות לאובדן השתכרות בפועל. שכרה לאחר הניתוח עלה ולא הוכח כי אם היתה עובדת בחדר הנקי שכרה היה עולה עוד יותר. כך גם לא הוכח שאלמלא נכותה משכורתה, בהכשרתה הנוכחית, היתה עולה על זו שמשתלמת לה בפועל. 8. כאשר עסקינן בנכויות בשיעור של 10% אין מקום לפסוק פיצוי בגין הפסדי שכר, אלא אם אלא הוכחו בפועל. ראוי לפסוק פיצוי בגין אובדן כושר השתכרות. חזקה כי במומה תתקשה התובעת לבצע עבודות מסויימות ומומה ודאי מגביל אותה לעיתים. אולם, דומה כי התובעת הגזימה מעט בתאוריה שכן כאמור טענה בתצהיר כי אינה מסוגלת לשבת זמן רב והיא נאלצת לעמוד. אולם, כאשר העידה ביקשה לשבת ובמהלך כל הדיון הארון לא קמה ולו פעם אחת. ראו לדוג' ע"א 345/86 מדינת ישראל נ' אוחנה פ"ד מב (3) 11. 9. לעניין הפיצוי בגין ראש הנזק של אובדן כושר השתכרות לעבר ולעתיד - ראוי לפסוק פיצוי גלובלי שייקח בחשבון את מומה, את גילה הצעיר וכן שנות העבודה שנותרו לה. הפיצוי הוא נגזרת של חישוב אקטוארי של אובדן שכר לפי 10% מ- 9,000 ₪ לחודש הוא שכרה הנוכחי, כאשר חישוב זה מהווה מעין מורה דרך. חישוב אקטוארי כאמור לעיל עפ"י תוכנת המשכרת מגיע לכדי 210,000 ₪. משאין לתובעת הפסדי השתכרות, ראוי לפסוק לה סכום גלובלי בשיעור של 100,000 ₪. הנתבעת תשלם לתובעת סכום זה בגין כאב וסבל לפי 10% ו- 17 ימי אישפוז תשלם הנתבעת לתובעת סך של 30,400 ₪ נכון להיום (עפ"י תוכנת המשערכת). בגין עזרת צד ג' לעבר - לתובעת נקבעו 100% נכות לשלושת החודשים הראשונים שלאחר הניתוח ו- 50% נכות לשלושה חודשים נוספים. בית המשפט מקבל את הנטען כי בתקופה זו נזקקה לעזרה נרחבת. כך גם יש ממש בעדות התובעת ובעדות הגב' ארזואן כי לאחר התאונה נזקקה לסיוע בעבודות משק הבית. יחד עם זאת, אין להלום טענה כי נזקקה לעזרה נרחבת לאחר תום ששת החודשים הראשונים שלאחר הניתוח. המדובר בעזרה בעבודות בית קשות. לפיכך, תשלם הנתבעת לתובעת באופן כולל סך של 20,000 ₪ בגין ראש נזק זה. הוצאות רפואיות בעבר - התובעת העידה כי עברה את הניתוח באופן פרטי ושילמה בערכי יום מתן פסה"ד סך של 19,000 ₪. היא אף העידה כי קיבלה החזר כלשהו מקופת החולים אך לא ידעה לומר את גובה ההחזר. כמו כן, היו לתובעת הוצאות נוספות של נסיעות וטיפולים משלימים. לפיכך, נקבע כי הנתבעת תשלם לתובעת בגין ראש נזק סך של 15,000 ₪. הוצאות רפואיות בעתיד - אין כל טענה ואין אינדיקציה להוצאות כאלה. לפיכך, לא נפסק דבר בראש נזק זה. עזרת צד ג' בעתיד- מקובל על בית המשפט כי התובעת תזדקק מדי פעם לסיוע בעבודות בית קשות וחריגות. אולם, במומה היא מסוגלת לבצע את מרבית פעולות משק הבית. דומה כי היא תזקק לעזרה בעבודות בית קשות פעם בחודש למשך ארבע שעות לפי 35 ₪ לשעה כלומר 140 ₪ לחודש וזאת עד תום תוחלת חייה. לפיכך, תשלם הנתבעת לתובעת סך של 40,000 ₪ בגין ראש נזק זה. (ע"פ תוכנת המשערכת ובעיגול). 10. הנתבעת תשלם לתובעת את הסכומים שנפסקו לעיל בצירוף מלוא הוצאות המשפט וכן שכ"ט עו"ד בשיעור של 30,980 ₪. ניתוחעמוד השדרהחוליות