מה הדין במקרה של נפילה מכיסא בעבודה ? האם עובד שנופל מכיסא בעבודה יכול לקבל פיצויים על הנזק שנגרם לו ? ##תאונת עבודה עם כיסא שהתפרק בפתאומיות:## בת"א 54649-03-17, התובעת טענה כי התייצבה לעבודתה כרגיל כמזכירה בבית הספר. על פי הנטען, כאשר ביקשה להתיישב על הכיסא במקום עבודתה, הכיסא התפרק באופן פתאומי והיא נפלה לאחור ונחבלה בגופה. התובעת טענה כי בעקבות תאונת העבודה עם הכיסא סבלה מחבלה בעורף והייתה במעקב רפואי יחסית ממושך. בית המשפט ציין כי המדובר במזכירת בית ספר שהיא עובדת של העירייה וממלאת את תפקידה האדמיניסטרטיבי בהתאם להוראות מנהל בית הספר. יש להבדיל בין סביבת העבודה הכוללת ציוד המשמש את התובעת כמזכירה, דבר המוטל על העירייה לספק ולדאוג לסביבת עבודה בטוחה וללא סיכון, לבין עבודתה של התובעת תחת מרותו של מנהל בית הספר. קיימת חובת זהירות מושגית באופן עקרוני. במקרה שבפנינו, קיימת גם חובת זהירות קונקרטית. חובה זו הופרה בכך שהעירייה לא סיפקה "ציוד" עבודה תקין למזכירה (במקרה שבפנינו כיסא בטיחותי), ואין ספק כי הפגיעה והנזק נגרמו כתוצאה ממחדל זה. בית המשפט פסק כי כיסא שמתפרק בפתאומיות וגורם לנפילת מי שביקש להתיישב עליו מקים את יסודות סעיף 41 לפקודות הנזיקין. לכן, על העירייה לשכנע את בית המשפט כי לא התרשלה כלפי העובדת. העירייה לא עמדה בנטל זה. ##נפילה מכיסא בגלל מצב רפואי או רשלנות ?## א. במהלך עבודתה נפלה התובעת מהכסא עליו ישבה או עמדה. ב. כתוצאה מהנפילה נחבלה התובעת בראשה. ג. התובעת סובלת מכאבי ראש, סחרחורות וחוסר ריכוז. ד. טרם הנפילה סבלה התובעת מלחץ דם וסוכרת, ולקחה תרופות.  קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא נפילה מכיסא בעבודה: 1. נציגי הציבור הוזמנו ולא הופיעו, ולא מסרו נימוק לאי הופעתם. כדי לא לדחות את הדיון הוחלט כי הדיון יתקיים בהעדרם.   2. התובעת מערערת על החלטת הנתבע מיום 30/5/96 שלא להכיר באירוע מיום 17/1/96 כתאונת עבודה.   3. השתלשלות העניינים בענינה של התובעת היתה כדלהלן:   א. ביום 30/5/96 החליט הנתבע לדחות את תביעת התובעת להכיר באירוע מיום 17/1/96 בו נחבלה התובעת בראשה במהלך עבודתה כתאונת עבודה.   ב. התובעת פנתה בע"פ ובכתב לנתבע בניסיון לשנות את החלטתו, אך הנתבע דבק בהחלטתו.   ג. ביום 1/7/97 הגישה התובעת תביעה זו כנגד הנתבע לביה"ד. ד. ביום 17/2/98, לאחר שמיעת ההוכחות בתיק, ניתנה החלטה למינוי מומחה יועץ רפואי לקביעת הקשר הסיבתי.   בהחלטה נקבעו הקביעות העובדתיות הבאות:   "א. במהלך עבודתה נפלה התובעת מהכסא עליו ישבה או עמדה.   ב. כתוצאה מהנפילה נחבלה התובעת בראשה.   ג. התובעת סובלת מכאבי ראש, סחרחורות וחוסר ריכוז.   ד. טרם הנפילה סבלה התובעת מלחץ דם וסוכרת, ולקחה תרופות."   ה. ביום 23/2/98 מונה ד"ר יורם פינקלשטיין מביה"ח שערי צדק בירושלים למומחה יועץ רפואי, ונתבקש להשיב על השאלות הבאות:   "א. מה מחלתה של התובעת?   ב. האם קיים קשר סיבתי בין מחלת התובעת לבין נפילתה?   ג. במידה וקיים קשר סיבתי - האם השפעת הנפילה על מצבה של התובעת היתה פחותה בהרבה מהשפעת מצבה הרפואי עובר לנפילה?"   ו. ביום 1/3/98 נתן המומחה יועץ רפואי את חוות דעתו והשיב על שאלות ביה"ד כדלקמן:   "א. התובעת לוקה ביתר לחץ דם ובסוכרת. במחלות אלה היא מטופלת תרופתית. הנפילה ארעה ב- 17/1/96, תוך חבלת ראש סגורה. במהלך האשפוז במחלקה הנוירולוגית לא נמצאה כל עדות לתהליך נוירולוגי חולני. הממצאים בבדיקות הקליניות היו תקינים ואף בדיקות העזר לא הצביעו על ממצא נוירולוגי כלשהו.   מחלתה של התובעת ניתנת להגדרה כמיחושים (כאבי ראש, סחרחורות וחוסר ריכוז), המסתמנים בחולה בעלת גורמי סיכון וסקולריים.   ב. לא הוכח קשר סיבתי בין מחלת התובעת לבין נפילתה. כך עולה בברור מן הממצאים הקליניים ומן הממצאים בבדיקות העזר. אין כל עדות לדימום בתר-חבלתי, להמאטומה סוב-דוראלית (או אחרת) ואף לא לכל ממצא נוירולוגי בתר-חבלתי אחר.   ג. הנפילה היוותה אירוע חולף ולא הותירה ממצא נוירולוגי שיורי."   ז. ביום 7/6/98 הגישה התובעת בקשה למתן פס"ד הצהרתי לפיו יוכר האירוע מיום 17/1/96 כתאונת עבודה לאור ממצאי המומחה יועץ רפואי. הנתבע התנגד לבקשה, וביום 24/6/98 ניתנה החלטה על סיכומים.   ח. ביום 6/1/99, לאחר שהוגשו סיכומי הצדדים בתיק, ניתן פס"ד הדוחה את התביעה, לאור קביעת המומחה יועץ רפואי כי הגורם למחלת התובעת אינו הנפילה אלא מצבה הקונסטיטוציונלי.   ט. התובעת ערערה לביה"ד הארצי.   ביום 28/9/00 החזיר ביה"ד הארצי את העניין לביה"ד האזורי לצורך מינוי מומחה יועץ רפואי נוסף, אשר יקבע האם הנפילה והחבלה בראש הנה תוצאה של נפילה אדיופטית או שהיא התרחשה עקב גורם שבעבודת התובעת, ומה קדם למה: הנפילה או אובדן ההכרה.   י. ביום 26/10/00 ניתנה החלטה הממנה את פרופ' אבינעם רכס מביה"ח הדסה עין כרם בירושלים למומחה יועץ רפואי. המומחה יועץ רפואי נתבקש לענות על השאלות הבאות:   "א. מהי מחלתה של התובעת?   ב. האם, עפ"י החומר הרפואי שבתיק, קדמה נפילת התובעת לאובדן ההכרה או שאובדן ההכרה קדם לנפילה?   ג. האם המחלה ממנה סובלת התובעת נגרמה או החמירה כתוצאה מהנפילה?   האם קיים קשר סיבתי בין מחלת התובעת לבין נפילתה? ד. במידה וקיים קשר סיבתי - האם השפעת הנפילה על מצבה של התובעת היתה פחותה בהרבה מהשפעת מצבה הרפואי עובר לנפילה?"   י"א. ביום 19/11/00 נתן המומחה יועץ רפואי את חוות דעתו וענה על שאלות ביה"ד כדלקמן:   א. התובעת נפגעה בתאריך 17/1/96 שעה שנפלה מכסא. נסיבות הנפילה מהכסא לא הובהרו בתיעוד הרפואי אף כי אובחנה כי סבלה מ"התעלפות" (SYNCOPE). בנפילה נחבלה בראשה. הבדיקה הנוירולוגית בביה"ח וולפסון לאחר החבלה וכן בדיקות ה- EEG וה- CT של המוח היו תקינות.   מאוחר יותר ב- 28/2/96 אושפזה פעם נוספת. הפעם אובחנה כסובלת מאפילפסיה אשר יוחסה לחבלת הראש.   המחלה ממנה סובלת התובעת היא ככל הנראה אפילפסיה לאחר חבלת ראש (POST TRAUMATIC EPILEPSY).   ב. קשה להשיב על שאלה זו בביטחון אך מתוך התיעוד נראה כי התובעת התעלפה ואיבדה את הכרתה ובעקבות כך נפלה מהכסא ונחבלה, ע"פ הטענה, בראשה.   ג. אם אכן האבחנה הנכונה היא אפילפסיה שלאחר חבלה הרי שמחלה זו נגרמה עקב הנפילה וחבלת הראש. יש אפוא קשר סיבתי בין מחלת התובעת לבין הנפילה. לציין כי תועד התקף אפילפטי אחד בשנת 1996 ועפ"י המסמכים שעמדו בפני אין תיעוד להתקפים נוספים מאז.   ד. השפעת הנפילה על מחלת התובעת (אפילפסיה שלאחר חבלה) גדולה לדעתי מכל גורם רפואי אחר עובר לנפילה.   4. תמצית טענות התובעת:   א. מאז האירוע ועד היום סובלת התובעת מכאבי ראש וסחרחורות, מתקשה לצאת מביתה, מפחדת, סובלת משכחה רבה, חוסר ריכוז ומקבלת טיפול רפואי אנטי אפילפטי וטיפול תרופתי ע"י טגרטול נגד כפיון.   ב. בהחלטת ביה"ד מיום 17/2/98 נתקבלה גרסת התובעת לפיה הנפילה קדמה לאובדן ההכרה.   ג. ברור מחוות דעת המומחה יועץ רפואי פרופ' אבינועם רכס כי השפעת הנפילה על מחלת התובעת כיום גדולה מכל גורם אחר, וכי יש קשר סיבתי בין מחלת התובעת כיום לבין הנפילה. המומחה יועץ רפואי לא ידע להשיב בביטחון מה קדם: הנפילה או אובדן ההכרה.   ד. גם ע"פ חוות דעת של רופא מומחה ד"ר שלמה פלכטר, שצורפה כנספח ג' לתצהיר התובעת, קיים קשר סיבתי בין האירוע והמחלה.   ה. חוק הביטוח הלאומי מניח חזקת סיבתיות לפיה תאונה שארעה תוך כדי עבודה תחשב כתאונה שאירעה עקב העבודה. החזקה פועלת לטובת המבוטח ועל הטוען היפוכו של דבר להוכיח את טענתו (בג"צ 1619/91 זהר פרץ נגד המוסד לביטוח לאומי).   ו. בד"כ יראו תאונה שארעה תוך כדי העבודה אם היא ארעה במסגרת הזמן שבין תחילת העבודה ביום מסוים ובין גמר העבודה באותו יום. התאונה תוכר שכזאת אם עשה הנפגע בעת הפגיעה דבר מהדברים שסביר היה כי יעשה בזמן העבודה, והאירוע אירע בזמן העבודה ובמקום שסביר כי יימצא בו בזמן העבודה (דב"ע לא/ 22-0 פיקו שטרן נגד המוסד לביטוח לאומי; דב"ע נא/ 144 ברונו שפירא נגד המוסד לביטוח לאומי).   ז. אין בעובדה שעובד היה חולה קודם לאירוע כדי להכשיל את תביעתו אלא אם כן ניתן להראות שרק המחלה היא הסיבה לתאונה (עב"ל 16/63 המוסד לביטוח לאומי נגד דרחי).   5. תמצית טענות הנתבע:   א. ביה"ד הארצי קבע כי יש לאבחן בין עצם ההכרה במקרה כפגיעה בעבודה לבין תוצאות התאונה בעבודה, ויש לקבוע עובדתית האם הנפילה והחבלה בראש הינם תוצאה של נפילה אדיופטית או שהיא התרחשה עקב גורם שבעבודת התובעת. לפיכך התיק הוחזר לביה"ד לקביעת מומחה יועץ רפואי נוסף.   ב. המומחה יועץ רפואי פרופ' אבינועם רכס קבע מפורשות כי מהתיעוד נראה שהתובעת התעלפה ואיבדה את הכרתה ובעקבות כך נפלה מכיסאה ונחבלה בראשה. התיעוד הרפואי אובחן כי התובעת סבלה, קודם לנפילה, מהתעלפות.   ג. מאחר ומדובר בנפילה אדיופטית והתובעת לא הוכיחה תרומה כלשהי של העבודה להתעלפותה ו/או לנפילתה, דין התביעה להדחות (דב"ע לט/ 107-0 המוסד לביטוח לאומי נגד סוזן סמסון; דב"ע מז/ 141-0 גבריאל נגד המוסד לביטוח לאומי; דב"ע תשן/ 94-0 כץ נגד המוסד לביטוח לאומי).   6. לאחר עיון בחומר הראיות ובטענות הצדדים החלטתי כי אין מנוס מדחיית התביעה, וזאת מהטעמים הבאים:   א. ההלכה בנושא פורטה ב- דב"ע מז/ 141-0 מדינה גבריאל נגד המוסד לביטוח לאומי -   "סוגית הנפילה מפאת "חולשה פנימית" ידועה מאז הונהגו חוקים לפיצויים לעובדים. הדעה הרווחת בפסיקה האמריקאית, כפי שהובא ע"י פרופ' לרסון בספרו -The Law of workmen's Compensation הינה שאם העובד נפל מפאת מום או מחלה שאינה קשורה בעבודה (אוטם שריר הלב, התקף אפילפטי, עלפון) - קרי: נפילה אידיופטית - ונחבל בגופו, יש להכיר בתאונה כפגיעה בעבודה אם הוכח שמשהו באתר העבודה או בנסיבותיו, הגדיל את הסיכון להיפגע בנפילה, כגון: גובה, קירבה למכונות או לבליטה ("פינה") חדה או נסיעה ברכב. חפצים ורהיטים עשויים מעץ מהווים אף הם מקור לסכנה שכן גם להם "פינות" מחודדות. לעומת זאת אין תמימות דעים כאשר הפגיעה באה עקב נפילה אידיופטית על רצפה או קרקע fall onto level) floor) (ר' הדוגמאות המובאות ב- 12.12; 12.13; ו-12.14).   הפסיקה באנגליה - עוד בטרם הונהג הביטוח הסוציאלי - היתה בעיקרה דומה לאמריקאית. עובד שנפגע עקב נפילה מסיבות פנימיות (התקף אפילפטי) זכה לפיצויים כל אימת שהוכח כי בנסיבות המקום או התפקיד היה טמון עבורו סיכון מיוחד למקרה של נפילה. למשל: נפילה בעת רכיבה על אופניים לפי הוראת המעביד להביא כלי עבודה לשדה, עת ידע המעביד שהעובד לוקה באפילפסיה; או: תוך כדי ניקוז תעלה קיבל העובד התקף, צנח לתחתית התעלה וטבע, וכד'... באנגלית ראו כחורגת מתחום אחריותו של המעביד, נפילה על רצפה קשה fall on hard floor)) כאשר אין ברצפה עצמה גורם מיוחד העלול לסכן עובד מעין זה (Willi's Workmen's Compensation; 36th Ed p.p. 106-107).   על פי חוק הגרביטציה, חוק אניברסלי ("סדנא בארעא חד הוא") גם בישראל אדם המתעלף בעמידה, דינו לצנוח ארצה וליפול באותו מקום בו עמד. ואם נפגע בגופו, מפאת הנפילה על משטח מוצק, והמקרה אירע "תוך כדי עבודתו אצל מעבידו", פועלת חזקת הסיבתיות שבסעיף 39 רישא לחוק הביטוח הלאומי ורואים שהתאונה אירעה, לא רק "תוך כדי" העבודה, אלא גם "עקב" העבודה. לאמור: תאונת עבודה לכל דבר. אלא אם כן - הוכח ההיפך וחזקת הסיבתיות נסתרה. מקובל עלינו שאם הוכח שסיבת הנפילה נעוצה בחולשה או מחלה פנימית והנפילה (הנחיתה) היתה על משטח "רגיל" - בין שתקרא לו "קשה" או "מוצק" - יצא המוסד לביטוח לאומי ידי חובתו כדי לסתור את החזקה, והתאונה איננה תאונת עבודה.   שונה המצב כאשר האיש הנופל נתקל, במסלול נפילתו "בכלי או בחפץ אחר הנמצאים במקום העבודה" (השווה לשון סעיף 36 (2א) לחוק) כי אז אין לומר, החלטית ועל אתר, שהפגיעה לא באה עקב העבודה. יש לרדת לפרטי המקרה ולעמוד על המיוחד שבנסיבותיו."   ב. בתיק דנן מונו שני מומחים יועצים רפואיים.   בפני המומחה יועץ רפואי השני שמונה, הוצגה שאלה מהותית שלא הוצגה בפני קודמו והיא: "האם, עפ"י החומר הרפואי שבתיק, קדמה נפילת התובעת לאובדן ההכרה או שאובדן ההכרה קדם לנפילה?"   ג. ב"כ התובעת מפנה לעניין זה להחלטת ביה"ד מיום 17/2/98 בה נתקבלה גרסת התובעת לפיה הנפילה קדמה לאובדן ההכרה.   בהחלטת ביה"ד מיום 17/2/98 נאמר: "לא ברור חד משמעית אם הנפילה קדמה לאובדן ההכרה או שאבדן ההכרה קדם לנפילה. בהתחשב בהתנסחותה הלקויה של התובעת אני מחליטה לקבל את גרסתה לעניין היות הנפילה קודמת לאובדן ההכרה." עם זאת, בפסק דינו של ביה"ד הארצי מיום 28/9/00 נקבע: "בנסיבות המקרה שבפנינו, שאלת בחינת התאונה כאמור, מצריכה קביעה קודמת עובדתית - האם הנפילה והחבלה בראש הינה תוצאה של נפילה אדיופטית או שהיא התרחשה עקב גורם שבעבודת המערערת. לשאלה זו יש פן רפואי, ומן הראוי למנות לגביה מומחה יועץ רפואי, כפי שהוצע מלכתחילה ע"י ביה"ד."   יש לציין כי ב"כ התובעת הסכים בדיון בפני ביה"ד הארצי למינוי מומחה רפואי נוסף לבירור, השאלה מה קדם למה: הנפילה או איבוד ההכרה.   ד. ביה"ד הארצי קבע כי מדובר בשאלה בעלת פן רפואי, וכי התשובה לשאלה זו צריכה להנתן ע"י המומחה הרפואי.   ה. המומחה יועץ רפואי השיב על השאלה כי: "קשה להשיב על שאלה זו בביטחון אך מתוך התיעוד נראה כי התובעת התעלפה ואיבדה את הכרתה ובעקבות כך נפלה מהכסא ונחבלה, ע"פ הטענה, בראשה."   ו. קביעת המומחה נותנת מענה לשאלה שהופנתה אליו בהוראת בית הדין הארצי. בית הדין הארצי קבע, כאמור, כי התשובה לשאלה מה קדם למה הינה שאלה בעלת פן רפואי. קביעה זו אמנם עומדת בניגוד למסקנה העובדתית שנקבעה בהליך דכאן, אך אין להשיג עליה, בהיותה קביעה של ערכאת הערעור.   ז. משקבע בית הדין הארצי כי המענה לשאלה האמורה יינתן ע"י מומחה רפואי - אין התובעת יכולה להאחז בקביעה העובדתית שקבע בית דין זה, ועליה להצמד להחלטת בית הדין הארצי.   ח. המומחה הרפואי קבע, על סמך החומר הרפואי שבפניו, כי אבדן ההכרה קדם לנפילה וגרם לה. בכך ביצע המומחה הרפואי את הנחיית בית הדין הארצי, אשר הורה לו לקבוע מה קדם למה עפ"י התיעוד הרפואי שבפניו.   ט. לאור מסקנת המומחה הרפואי אין מנוס מהקביעה כי נפילת התובעת היתה נפילה אדיופטית אשר אירעה עקב אבדן ההכרה ללא קשר לעבודת התובעת. גם אם מחלת התובעת נגרמה כתוצאה מנפילתה, כפי שקבע המומחה הרפואי, משלא ניתן לקבוע קשר סיבתי בין הנפילה לעבודה - אין לראות בנפילה ובמחלה שאירעה כתוצאה ממנה משום תאונה בעבודה.נפילה