נפילה מנדנדה

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא נפילה מנדנדה: 1. א אין חולק כי ביום 19.12.95נפגעה התובעת, קטינה ילידת 1986 במסגרת שעות הלימודים עת שיחקה בחצר המשחקים של הגן, לפי לשון התביעה "... נפלה מהנדנדה ונפגעה ברגלה". התובע טוען לאחריות הנתבעות בעקבות הנפילה וכמפורט בסעיף 5 לכתב התביעה ובסיכומיו בפני. לתובעת נגרמו שברים בשוק רגלה הימנית ורגלה גובסה. הנתבעות כופרות בעצם אחריותן לארוע המתואר. לטענת הנתבעות בסיכומיהם התובעת ירדה מהנדנדה, קפצה הימנה בטרם הספיקה הנדנדה לעצור, וזאת באופן ספונטני ולפתע פתאום וכך נפגעה. ב. על פי המתואר מדובר בנדנדה קבועה ממסגרת מתכת, בה יושבים המתנדנדים איש מול רעהו, כאשר המושב מחובר ע"י ציר מתכת. ג. הוסכם על הצדדים כי גם הנזק לאחר קביעת האחריות, אם בכלל יקבע עפ"י הדרך הדיונית העולה מסעיף 79(א)(א) לחוק בתי המשפט. 2. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות לפרטיהם, בסיכומי הצדדים ובדרך הדיונית המוסכמת, אני קובע כמפורט לקמן: באשר לאחריות - א. לנתבעת 1 אחריות מוגברת כלפי התובע כתלמיד קטין במסגרת חינוכית, מורים בבית ספר חבים חובת זהירות כלפי תלמידי בית הספר גם שעה שנמצאים הם בהפסקה בין השעורים בשטח בית הספר ומחוץ לכתות הלימוד, אחריות זאת מוטלת לפי הנסיבות. ראה השופט חשין בע.א. 2061/90 פד"י מ"ז(1) עמ' 802. הנתבעת 2 אחראית לתקינות ותחזוקת מבני בתי הספר אשר בתחום שיפוטה, ראה השופט שמגר 343/74פד"י ל(1) 141, ראה למשל בעמ' 159. ראה עוד, ת.א. 3843/92נצרת, ת.א. 1271/91 נצרת. נתבעת 3- הינה חב' ביטוח המבטחת את תלמידי בית הספר. ב. הנתבעות שטיעוניהם הוגשו בצוותא טוענות לעצם אחריותן לטענתם - ובצדק לא בכל מקרה בו נגרמת פגיעה יש אחריות ולא לכל ארוע יש אשם (ראה ע.א. 371/90פד"י מ"ז(3) 345, 349). 3. אחריות וחובות מורה כלפי תלמידיו הקטינים - חובתו של מורה לפקח על קטין המסור בידיו - זהה לחובתו של הורה (ע.פ. 402/75 אלגביש נגד מ"י פד"י ל(2) 561, ראה עמ' 569-570). ברור כי אין דומה חובת הפיקוח הנדרשת בתוככי חדר כיתה לזו אותה יש לקיים בחצר משחקים., מעבר לכך שכל מקרה ומקרה לנסיבותיו, היקף מידת ההשגחה הדרושה, גיל הנפגע, אופן הפגיעה וכו'. ראה להלן מפי הנשיא השופט שמגר בע.א. 715/79 דניאלי נ' אורט ישראל נתניה פד"י ל"ה(2) 764 קביעתו ההלכות בדבר היקף חובת הפיקוח של בית הספר על תלמידיו כפי שנתגבשו בפסיקה שם, בעמ' 771לפס"ד: א. מידת הפיקוח הדרושה היא פועל יוצא של הנתונים כגון: גיל הילדים, תנאי השטח, אופי העיסוק והסיכון הנובע ממנו וכיוצא באלה. ב. בעת הפסקת משחקים וכדומה, בהם נוטים ילדים להשתובבות ואף לפראות, מתחייב בד"כ פיקוח כללי... אם אין נסיבות מיוחדות אין מתחייב פיקוח צמוד דווקא, המכסה כל פינה, אלה מספיקה נוכחות בקרבת מקום, כי הידיעה בדבר נוכחות המורה יש לה בד"כ השפעה מרסנת, אף אם המורה איננו נראה בכל רגע בכל אתר אך נמצא כאמור בקרבת מקום. ג. ראוי שהמורה יהיה בקרבת מקום, כדי שיוכל להתערב במידת הצורך בקטטה או פעולה מסוכנת אחרת או בכדי שניתן יהיה להזעיקו לאלתר, אך מובן מאידך גיסא כי המורה אינו יכול למנוע פעולת פתע או תגובה ספונטנית שאינה צפויה מראש...". (ההדגשות שלי). 4. בהתאם להלכה הפסוקה כפי שבאה לידי ביטוי בפסק הדין לעיל, קיימת חובת זהירות מושגית החלה על גננת כלפי תלמיד ובפרט חובת נוכחות ו/או השגחה במקום שקטינים נוהגים להשתובב בו, בנסיבות המקרה דנן קיימת גם חובת זהירות קונקרטית של הנתבעים 1 ו- 2 כלפי התובעת. השאלה הינה כמובן אם חובת זהירות זו הופרה בנסיבות המקרה נשוא דיונינו. התובעת טוענת לאי קיומם של חובות הזהירות כאמור ובעיקר: א. לא היתה נוכחות במקום. ב. העדר פיקוח ו/או קיומה של שיטה המבטיחה התקנים בטיחותיים. ג. העדר קיומו של משטח משחקים אשר יהא בו כדי למנוע את הפגיעה. נטל השכנוע להוכיח העדר קיומה של חובת הזהירות והפרתה מוטל על שכם התובעת, בנסיבות הנ"ל לא הונחה בפני ראשית תשתית ראיתית, ולו גם בדרך הדיונית המוסכמת והמקלה. כמבואר גרימת נזק אינה מקיימת משוואה הכרחית לפיה קיימת התרשלות. (בלשון השופט חשין "אחריות נורמטיבית" ע.א. 371/90 הנ"ל). על התובעת להוכיח מעשה רשלני של הנתבעים. במקרה דנן הילדה נפלה תוך כדי משחק, אין עסקינן בנדנדה פגומה או בנדנדה לא תיקנית או במצב בו העדר השגחה נטען גרם לנזק. מה עוד, שבחצר שהו הן הגננת והן העוזרת. מהות הפיקוח והיקפו תלויים כמובן בגיל הנפגע נשוא ההשגחה ובמהות פעילותו עובר לארוע התאונתי. כפי שמצטט בצדק ב"כ הנתבעות נשוא דנ"א 2571/94 עזבון ארגמן ז"ל - גולן ואח' (לא פורסם), מפי השופט מצא, האגרוף שם כפי שניתן לא היה בר מניעה כמו גם כאן הנפילה מהנדנדה. ראה כמבואר לעיל קביעת הנשיא שמגר נשוא ע.א. 715/79 הנ"ל. יודגש, אין עסקינן בנדנדה לא תקינה ואין לקבל הנטען לקשירת הקטינה - בת 5 בעת הארוע - לנדנדה. כמצוין לעיל, מדובר בנדנדה הנעה הלוך ושוב בציר בו היא קבועה ובמסגרת, כאשר בה שני מושבים איש מול רעהו, כדי אפשרות לשלושה מושבים בכל צד ולא בנדנדה חד מושבית בה ניתן לנוע למעלה ולמטה. אין לגרוס קשירת קטינים שדרכם לשחק, הרי עסקינן בגן ילדים והתנדנדות על נדנדה הינה מסוג הדברים השכיחים בגיל זה מה לה לגננת כי תקשור ילד תאב משחק לנדנדה? התקשור הגננת את כל הילדים? אם בלשונו של הנשיא זילר בת.א. 79/94 אבי טיקאר - מדינת ישראל ומשרד החינוך, עמ' 10- 9 לפסה"ד, לא פורסם, כמצוין, אין לקיים מסגרת "מדינת משטרה" בעת משחק ילדים בזמן הפסקה אין להכביר מילים על משמעות הנטען ע"י ב"כ התובעת באשר לקשירת ילדים בחבל לנדנדה. התובעת פשוט נפלה כתוצאה ממשחקה ללא כל קשר להתרשלות הנתבעים ובצורה כלשהיא או אף של גורם חיצוני אם חניך - תלמיד אחר, פגם בנדנדה ואם גורם זר אחר כלשהוא., וכך אף לא כתוצאה מ"משטח משחקים" כנטען. כעולה מלשון כתב התביעה עצמו, התובעת כילדה בגן ילדים התנדנדה על נדנדה שהינה מסוג המשחקים המתאימים לגילה, נפלה ונפגעה. הנתבעות לא הפרו את חובת הזהירות הנדרשת מהם כלפי התובעת. הנתבעות לא התרשלו כלפי התובעת בצורה כלשהיא, אני דוחה את התביעה. (יצוין עוד כי הקרקע עליה נפלה הילדה אינה הגורם לנפילה, יכול אמנם כי הפגיעה הפיזית הוחמרה משהוא עקב הקרקע הנטענת אך גם כאן, נטענה טענה זו בעלמא גם בגדר הדרך הדיונית המוסכמת התובע היה צריך להשכיל ולהניח ולו ראשית תשתית ראיתית לענין זה ולמצער צילום או חוזר המנכ"ל הרלוונטי. מכל מקום, לגופו של ענין כמבואר, לקביעתי הנתבעות לא התרשלו כלפי התובעת, לא הופרה חובת הזהירות ונשוא הנטען לענין הקרקע אינו מעלה ואינו מוריד, בנסיבות המחלוקת נשוא תיק זה). 5. כנטען בסעיף 4 ו-6א' לכתב התביעה כפי שמציין בצדק ב"כ התובע, התובעת מכוסה מכוח הסכם בטוחי עם נתבעת 3. (ראה גם האישור הרפואי מיום הפגיעה 19.12.91 ע"י ד"ר ג'בארין). ב"כ הנתבעות טורח לציין (ה- 3 בסיכומיו) כי אין התנערות למעשה מהחבות כלפי התובעת על פי הפוליסה בביטוח תלמידים המקיימת יריבות ועילה כלפי נתבעת 3. דחית התביעה בתיק זה אינה חוסמת דרכה של התובעת לפעול על פי הנדרש בהתאם לחוזה הביטוח בין נתבעת 3 לתובעת. החבות החוזית התובעת לנתבעת 3 קובעת גדר פיצוי התובעת עבור נזקי גוף שנגרמו לתובעת במסגרת בה נפגעה ובהתאם לתנאי הפוליסה. במקרה דנן, הדרך לשיפוי ופיצוי התובעת, הינה עפ"י הפוליסה. בנסיבות האמורות, ישא כל צד בהוצאותיו. תאונות בגני שעשועים ופארקיםנפילה