קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא נפילת הולך רגל בכביש ליד מכונית: לפני תביעה לתשלום פיצויים בשל תאונת דרכים. העובדות: 1. התובעת נפגעה ברח' יפו בירושלים בשעה 09.30 (ראה טופס מידע של משטרת ישראל שצורף לכתב התביעה). 2. הנתבע נסע בנתיב הימני ביותר של הכביש, סמוך למדרכה. 3. התובעת חצתה את רח' יפו משמאל לימין ביחס לכיוון נסיעת הנתבע. 4. התובעת נפלה כמטר לפני שהשלימה את חציית הכביש (ראה סע' 3 לתצהיר עדותה). 5. הנתבע סייע לתובעת לקום ולהגיע למדרכה. טענות התובעת 6. התובעת טוענת כי נפלה כיוון שנפגעה ע"י מכונית. טענות הנתבע 7. א. לא היה מגע בין מכוניתו, לבין התובעת ולא נסיעתו היא שגרמה לנפילת התובעת. ב. התובעת נפלה כיוון שרצה ומעדה (עדותו בעמ' 8 שורה 15). המצב המשפטי 8. נטל הראיה מונח על התובעת להוכיח ברמה של הסתברות סבירה (51%) שגירסתה היא הנכונה, דהיינו שנפגעה בתאונת דרכים. ניתוח הראיות 9. א. התובעת חצתה את רח' יפו בירושלים שלא במעבר חצייה ובשעות עומס תנועה (09.30). ב. גיל התובעת בעת קרות התאונה היה 67 בקירוב. ג. התובעת העידה שיש לה "בעיות ברגלים" כלשונה (ראה עדותה בעמ' 5 שורה 4 ואילך). ד. כשאירעה הנפילה היה הנתבע בתחילת נסיעתו, לאחר שעצר ברמזור, (ראה עדותו עמ' 8 שורה 26) ועל כן טרם היה סיפק בידו לפתח מהירות. ה. התובעת ראתה לראשונה את המכונית רק לאחר שנפלה (סע' 4 לתצהיר עדותה). 10. א. התובעת העידה שקיבלה מכה לפני שנפלה, בעוד שהנתבע העיד שלא היה כל מגע בין המכונית לבין גופה של התובעת. ב. בנסיבות העניין, כאשר רק שני העדים העידו על הנפילה, מעדיף אני את עדותו של הנתבע וקובע שלא הוכח בפני במידה הדרושה שהיה מגע בין מכונית הנתבע לבין התובעת. 11. ב"כ התובעת הפנה אותי לפסיקה שקבעה שאין הכרח שיהיה מגע בין הולך רגל לבין כלי רכב כדי שנפילתו תוכר כתאונת דרכים. (בעניין זה ראה ספרו של כב' השופט אליעזר ריבלין "תאונות הדרכים" מהדורה שנייה עמ' 52 סעיף 30). במה דברים אמורים? כאשר נסיעת כלי הרכב בקרבת הולך הרגל היתה פתאומית, בלתי צפויה וגרמה לו לבהלה עד כדי איבוד שיווי המשקל. במקרה שלפני שללה התובעת אפשרות זאת-היא כלל לא ראתה את המכונית הפוגעת (ראה עדותה בעמ' 5 שורה 23), כך שלא יכלה להבהל ממנה ולכן לא זאת הסיבה לנפילתה. יתר על כן אין ספק שבמקום ובשעה שחצתה התובעת את רחוב יפו היתה תנועה סואנת ולכן אין מקום לדבר על הופעה פתאומית של כלי רכב. מכאן שגם חלופה זאת אינה עומדת לה לתובעת. 12. התובעת הגיעה למסקנה שהנתבע הוא זה שפגע בה כיוון שיצא לקראתה מהמכונית. (עמ' 5 שורה 23) הנתבע מודה שיצא ועזר לה לקום. אינני סבור שמיציאת הנתבע לסייע לתובעת ניתן ללמוד על אשמתו - אוי לה לחברה, אם אדם הרואה את זולתו מועד ונופל ולא יצא לעזור לו. 13. לאור כל האמור, הגעתי למסקנה שהתובעת לא הצליחה להוכיח כי המדובר בתאונת דרכים, ואין הנתבע אחראי לנפילתה בכל צורה שהיא. אני דוחה אפוא את התביעה ומחייב את התובעת לשלם לכל אחד מהנתבעים שכ"ט עו"ד בסך 3000 ש"ח, בתוספת ריבית והצמדה מהיום ועד לתשלום המלא בפועל. הולך רגלרכבנפילהכביש